מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי:

מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי:

מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי:

מתי  ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי: א. מ 1923 ( מיין קאמפ) ועד 1930 ( פרוץ מלחמת העולם ה 2):
כבר ב 1923 במיין קאמפ היטלר ביטא בצורה מפורשת את דעתו כי היהודים עומדים מאחורי הקפיטליזם והקומוניזם ושבאירופה חדשה שתיוסד על בסיס תורת הגזע לא יהיה מקום ליהודים.בתחילת שנות ה 30 הוא אמר שאילו חשב ב 1923 שיש איזה שהוא סיכוי שיגשים תוכנותיו לא היה מתבטא כה בגלוי ב מיין קאמפ על תכוניותיו כי זה עלול להפריע לו בהגשמתן.כלומר אפילו הוא לא האמין ב 1923 שאי פעם יגיע לעמדת כח.אחרי1933 הצליח היטלר,גאון המניפולציה וההטעיה להטעות את אנגליה וצרפת במתק שפתיים נכלולי ולגרום להן לותר לו פעם אחרי פעם ( חבל הריין, האנשלוס, חבל הסודטים וצ'כוסלובקיה כולה. זה נגמר כשהעלה טענות בנוגע לממל ולפרוזדור דנציג- אז כבר אפילו צמברלין הבין שעובדים עליו).במרץ 1939 נשא היטלר את הנאום המפורסם ברייכסטג בו איים על היהודים: "אם היהדות הבינלאומית תגרום למלחמה אירופאית חדשה אז התוצאה לא תהיה כפי שהיהודים מקווים- בולשוויזציה של אירופה ,אלא התוצאה תהיה חיסול היהדות באירופה.לפני פרוץ המלחמה הדבר היחידי שרצו ותכננו ויכלו לרצות היה להבריח את היהודים מגרמניה ובזה די הצליחו .2/3 מיהודי גרמניה ברחו ממנה עד 1939 בגלל ההתעללות ביהודים. ב 1933 היו כ 900,000 יהודים בגרמניה.
ב. מ 9/1939 ( כיבוש פולין ) ועד 6/1941 ( הפלישה לברה"מ):
פרוץ המלחמה וכיבוש פולין הביא עוד .3.5 מליון יהודים תית שלטון הרייך.הוראות ההשמדה ניתנו בשלבים.בניגוד לדעה הרווחת ולדעה שהייתה בקרב היסטוריונים נוסח לני יהל כיום די ברור שלא הייתה פקודת אב מוקדמת להשמדה. גם אחרי 9/1939 , כיבוש פולין, עדיין דובר על פיתרון בעית היהודים באמצעות שמורה ליהודים באזור לובלין או העברתם למדגסקר, ובמעורפל דובר שלאחר כיבוש ברה"מ יועברו היהודים לסיביר ורובם ימותו באופן טבעי מהתנאים הקשים שיוחזקו בהם, קור,רעב,צפיפות,עבודת פרך. בהעדר מלחמה כוללת לא חשב היטלר שהשמדת היהודים אפשרית.היה ברור לו שרצח עם ניתן לבצע רק בחסות ערפל של מלחמה כוללת.הוא קיווה שרובם ימותו מתת תזונה וההתעללות והמחלות בתנאי הצפיפות והזוהמה בגיטאות.הוא גם פחד מיהדות ארה"ב והשפעתה על ממשלת ארה"ב והשפעת יהודי רוסיה בברה"מ.פחד מופרז לחלוטין כידוע.
ג. מ 6/1941( הפלישה לברה"מ) ועד 1/1942 ( ועידת ואנזה):
ואז 22/6/1941 ארעה הפלישה הנאצית לברה"מ.ב 6/7/1941 ניתנה פקודת הקומיסרים שכללה היתר לרצוח כל גבר יהודי "כפרטיזן".באוגוסט 1941 לאחר ביקור במזרח הרחיב הימלר את היתר הרצח גם לנשים וילדים יהודים.במסגרת זו בוצע טבח באבי יאר בספטמבר 1941, זה עדיין רצח ספורדי, המוני אך רנדומלי ומוגבל ליהודי מזרח אירופה. רק בספטמבר 1941 אישר היטלר גירוש יהודי גרמניה למזרח ,אך עדיין לא את רציחתם.באוקטובר 1941 נרצחו עשרות אלפי יהודים בגטו וילנה כדי לפנות מקום למשלוחי יהודים מהמבורג.ביוזמה מקומית של מפקד נאצי משלוח של כ 3,000 יהודים מהמבורג נרצחו מיד עם הגעתם לווילנה.הנאצי שפקד על הרצח ננזף קשות על הפרת פקודה.לא ניתנה עדיין הפקודה לרצוח את יהודי גרמניה ומע' אירופה, צרפת, בלגיה והולנד, דנמרק ונורבגיה אלא רק מזרח אירופה.שוב מפחד תגובת יהדות ארה"ב.בזמן כלשהו בין יוני 41 לדצמבר 41 וכנראה בפגישה בין היטלר להימלר שאין עליה כל תיעודניתן בעל פה ההיתר לרצח שיטתי של כל יהודי המזרח ואושר עקרונית שינוי השיטה להמתה בגז והוחל ברצח ע"י פליטות גז של מכוניות ובעקבות כך הוטל על היידריך לארגן את ועידת ואנזה כדי “לתעש” את ההשמדה בגז.
** ** חידוש במחקר: עם גילוי יומני אלפרד רוזנברג ב 2013 ופירסומם נכתב שם ,אומנם בצורה מרומזת,כי פגישת הצמרת הנאצית שבה היטלר אישר לעבור מרצח גברים יהודים במזרח לרצח כל יהודי המזרח,כולל נשים וילדים,ארעה ב 16/7/1941 ולא באוגוסט 1941.
בשלב זה עדיין הרצח בוצע עדיין בעיקר בבורות ירי בידי האיינזצגרופן שכן שימוש בהמתה הגז במכוניות לא יכול להיות המוני מבחינה טכנית.היטלר לא רצה שיהיו יהודים בסדר החדש שלו באירופה הכבושה ע"י גרמניה הנאצית.זה לא היה מהותי עבורו לרצוח אותם ולהתעלל בהם. אם היה כפתור שבלחיצה עליו כל היהודים יעלמו הוא היה עושה את זה. ההתעללות הסדיסטית נעשתה ע"י הגרמנים הפשוטים , תוצר ההסתה לשינאה ליהודים והליגיטימציה להתעללות שהמשטר הנאצי יצר כדי להצדיק את סילוקם.בסוף 1941 כשהמערכה ברוסיה נתקעה והבליצקריג נכשל והיה ברור שהולכת להיות מלחמה ארוכה וקשה והתוכנית להגלות את היהודים לסיביר כדי שימותו שם ברעב ובקור לא תוכל להתממש שכן זו היתה תלויה בניצחון מביר ברוסיה נותרה רק דרך אחת לסלק את היהודים- רצח עם כולל.היטלר לא היה צריך את המופתי כדי להגיע למסקנה הזאת ולרצות בביצועה.לא הוא ולא הכפופים לו שהרבו להציע לו הצעות איך להתעלל ביהודים ולחסל אותם במידי כדי להחשב נאצים נאמנים ומצטיינים ולזכות בטובות ההנאה השמורות למי שנלהב למלא חובסתו לפירר.בין אם היוזמה היתה כולה של היטלר ( תיאורית האינטנציונליות) ובין אם היה כאן היזור חוזר- הוא ציווה לשנוא,הם שנאו ואז הציעו ודרשו להרוג את היהודים והוא נענע להם ( תיאורית ההתפתחות הדינמית) רק מי שאין לו מושג איך המערכת הנאצית עבדה וכמה הענין היהודי היה מרכזי בה יכול להעלות על הדעת הרעיון שבלי הצעה מהמופתי או עידודו היטלר והנאצים לא היו רוצחים את היהודים.
במקור ועידת ואנזה נועדה להתקיים בדצמבר 41 ולארגן את רצח יהודי המזרח ,אך היא נדחתה,ואז היפנים תקפו בפרל הארבור, היטלר הכריז מלחמה על ארה"ב המגבלה האחרונה לרצח העם הוסרה.עם כניסת ארה"ב למלחמה נתן כנראה במהלך ינואר 1942 היטלר נתן שוב בע"פ להימלר את ההיתר להשמיד בגז והפעם גם את יהודי גרמניה, צרפת,הולנד, בלגיה וכל מדינה במערב שתכבש והיידריך קיבל הוראה מהימלר לתכנן בוואנזה גם את רצח יהודי מערב אירופה.פשוט עם כניסת ארה"ב למלחמה הסייגים האחרונים בטיפול ביהודים שהיטלר הטיל נמוגו כי לא היו יותר שיקולי יחסי ציבור ב"דעת הקהל" בארה"ב.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%9C%D7%A8

פגישה בלשכת הקאנצלר
ב-12 בדצמבר 1941 נערכה פגישה בלשכת הקאנצלר בין אדולף היטלר לדרגים הבכירים במפלגה הנאצית. כמעט כל מנהיגי המפלגה נכחו כדי לשמוע את היטלר מכריז על השמדתו המיידית של הגזע היהודי,^{[דרוש מקור]} בכל זאת היא פחות מוכרת מוועידת ואנזה המאוחרת יותר.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כניסת יפן וארצות הברית למלחמת העולם השנייה ב-7 בדצמבר 1941, גרמניה ואיטליה הכריזו מלחמה על ארצות הברית ב-11 בדצמבר, והמלחמה נהייתה באמת מלחמת עולם. ההכרזה נקראה על ידי אדולף היטלר בנאום ברייכסטאג ששודר גם ברדיו. ביום למחרת ב-12 בדצמבר 1941, הוא ערך פגישה עם מנהיגי המפלגה הנאצית.
הפגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]אחר הצהריים ב-12 בדצמבר 1941 היטלר הורה לחברים החשובים במפלגה הנאצית להיפגש בחדרים הפרטיים של לשכת הקאנצלר. מכיוון שהפגישה התרחשה בחדרים הפרטיים בלשכה ולא במשרדו של היטלר, אין רישום רשמי של הפגישה, אבל רשומות ביומניהם של גבלס ופרנק מאשרות זאת. יוזף גבלסמציין את דבריו של היטלר ברשומותיו:

	לגבי השאלה היהודית, הפיהרר נחוש לנקות את השולחן. הוא הזהיר את היהודים שאם הם יגרמו למלחמת עולם, זה יביא להשמדתם. אלה לא היו מילים ריקות. כעת מלחמת העולם הגיעה. השמדת היהודים היא תוצאה הכרחית. לשאלה זאת אין להתייחס ברגשנות. אנחנו לא כאן כדי לחוש אהדה כלפי היהודים אלא כלפי העם הגרמני. אם העם הגרמני הקריב 160,000 אנשים במערכה במזרח, אז כותבי סכסוך דמים זה, יהיו חייבים לשלם על כך בחייהם.

מלבד המעבר ממלחמה באירופה למלחמת עולם, סיבה נוספת לפגישה זאת, שעם כניסת ארצות הברית למלחמה, האוכלוסייה היהודית איבדה את ערכה בפני היטלר כבני ערובה נגד כניסת ארצות הברית למלחמה וכעת היטלר היה חופשי לממש את תוכניותיו ארוכות הטווח.
ועידת ואנזה בינואר 1942 סימנה את הצעד הבא בתוכניות הנאצים להשמיד את היהודים, אולם בניגוד לפגישה, בוועידה נכחו יותר פקידים בכירים. הפגישה היא נקודת מפנה ביחס המשטר הנאצי כלפי האוכלוסייה היהודית. מתעמולה, איומים, החרמת רכוש וחשבונות בנק להשמדה מוחלטת ומתוכננת, אם כי צעד זה כבר התחיל בתחילת ספטמבר 1941 במזרח אירופה.

http://rotter.net/forum/scoops1/395878.shtml

מתוך עדותו במשפטי נירנברג: "בקיץ 1941 – כרגע אינני יכול למסור תאריך מדוייק – נקראתי באמצעות השלישות לברלין למפקד העליון של הס"ס. הימלר, שלא כמנהגו, הצהיר בפני בלי נוכחות שלישו, את הדברים האלה: 'הפיהרר ציווה על ה'פתרון הסופי' של שאלת היהודים. עלינו, הס"ס, להוציא לפועל את המשימה. אני מועיד לכך את מחנה אושוויץ, הן משום שאיזור זה קל לבודדו ולהסוותו. זוהי עבודה קשה ומכבידה, המחייבת הקרבה מלאה, מבלי להתחשב בקשיים שיתגלו...עליך לשמור על הסודיות המוחלטת של הפקודה הזאת אף מן הממונים עליך"
היום לפני 70 שנה הוא הוצא להורג באותו מקום ממש.

ב 20/1/1942 התכנסה ועידת ואנזה להסדיר הפרטים הטכניים של רצח העם.

ד. אחרי ועידת ואנזה :באפריל 42 תאי הגזים בטרבלינקה וחלם החלו לפעול וכעבור זמן קצר גם באוושויץ.השואה החלה.מתוך 6 מיליון הנרצחים כ 3 מיליון הושמדו בגז,1.5 מיליון חוסלו בבורות הירי נוסח יער פונאר ובאבי יאר ו 1.5 מיליון מתו ממחלות, רעב, תשישות, התייבשות, התאבדו עקב ההתעללות וכד'
----- -------------------------------
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714274,00.html
 פרופסור מאיר ליטבק, מהחוג למזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, אמר כי רעיון השמדת היהודים עלה כבר ב-1939. הוא מודה כי התוכנית הראשונית הייתה לשלוח את היהודים מאירופה לאזור שמצפון להרי אורל, כדי שהם ימותו ממחלות, אולם התוכנית השתבשה בגלל הרוסים בשנת1941. אז, לדברי ליטבק, גם עלה רעיון ההשמדה.

"
"היטלר לא היה צריך את חוסייני כדי לרצוח את היהודים, זה היה נדבך מרכזי בתפיסת העולם של היטלר. הניסיון לייחס את השמדת היהודים לחוסייני, זה ניסיון של ראש הממשלה להילחם בתנועה הלאומית הפלסטינית", אומר ליטבק. "חוסייני תמך בהשמדת היהודים, הוא ניסה למנוע הצלת יהודים, הוא גייס ערבים לאס-אס, הוא היה אדם מתועב, אבל עובדת היותו איש מתועב אסור שתמעיט מגודל האשמה של היטלר. מה שראש הממשלה עשה פה זה להפוך את היוצרות, להפוך את חוסייני לדמות המרכזית ואת היטלר לדמות המשנית. אני חושב שראש הממשלה צריך להתנצל, זה זילות של השואה ופגיעה בזיכרון הנספים. הוא הפך את הנאציזם לדבר פחות נורא ממה שהיה באמת. כשראש הממשלה מסלף את השואה הוא עוזר לאנשים שרוצים לייפות את דמותו של היטלר בהיסטוריה. לא צריך לסלף ולשקר".
פרופ' דן מכמן, מומחה בעל שם עולמי, ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן וראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם אמר הבוקר ל-ynet כי הטיעון אינו נכון: "הייתה פגישה של היטלר עם המופתי אבל זה אחרי שהפתרון הסופי התחיל". למי שרוצה לקרוא מאמרים מדעיים שיקרא כאן:
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201673.pdf
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201406.pdf

-------------- ------------------------
לענין המופתי ומעורבותו:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-106783-00.html
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-106057-00.html
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3465.htm

( חלקו של המופתי בזה הוא אפס. ההחלטה על ההשמדה התקבלה הרבה לפני פגישת היטלר עם המופתי ובכלל היטלר לא היה צריך את המופתי כדי לקבל החלטות בקשר ליהודים. זה מגוחך.המופתי היה ידיד הנאצים אבל עבורם הוא היה דמות שולית וחסרת חשיבות כמעט.המופתי היה אנטישמי,שונא ישראל,רוצח, התכוון לעשות ליהודי א"י כל מה שהיטלר עשה ליהודי אירופה אבל לא הוא שניהל את היטלר. המופתי היה מעורב בשולים בהשמדה בפועל כשהקים גדוד מוסלמי בבוסניה לעזרת הנאצים.)

מה שכן נכון זה שהמופתי תיכנן שאחרי שהנאצים יכבשו את א"י הוא ואנשיו יחסלו את יהודי א"י בשליחות הנאצים.התוכנית להקמת מחנה ריכוז לחיסול היהודים בגאזים באזור ג´נין.המופתי לא הסתיר את שאיפתו לשתף פעולה עם היטלר באירופה בפתרון הסופי, שכלל גם חיסולייהודי ארץ ישראל, במחנה ריכוז שיוקם באזור ג´נין לאחר נצחונו העתידי של הגנרל רומל באל- עלמין וכיבוש הארץ מידי הבריטים. בשידוריו בשפה הערבית ברדיו הגרמני קרא המופתי לרצח עם: "הירגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם- למען אללה, ההיסטוריה והדת".פרופ´ אדוארד סעיד, פלסטיני- נוצרי, אישר שבקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא "ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין" ושימש כשופרו של העם הפלסטיני. עובדה היא שיאסר ערפאת לא התנער ממעשיו של המופתי וכינה אותו "הגיבור שלנו" ( עפ"י כתבה של ד"ר דוד סילברקלאנג ב"יד ושם").פרופ´ ברנרד לואיס ( Bernard Lewis, Semites and Anti-Semites, 1986 ) מזרחן בעל שם עולמי כתב בסיפרו "שמיים ואנטישמיים", שיצא לאור ב- 1986 , שהמופתי התקשר לקונסול הגרמני בירושלים, עוד ב- 1933, כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין הערבים וגרמניה הנאצית.שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן (Klaus Michael Mallmann) ו- מרטין קופרס ((Martin Cuppers שחקרו את הנושא פירסמו מאמר תחת הכותרת: Elimination of the Jewish National Home in Palestine:The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942. הם גילו שב- 1942 הקימו הגרמנים, עפ"י בקשת המופתי, כוח מיוחד של ה- ס.ס שנקרא "איינזצגרופה מצרים",על מנת לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף מנה24 לוחמים, 7 קצינים ו- 17 חיילים, וסופח לצבאו של הגנרל רומל. ראוף טס ב- 20 ביולי 1942 לטוברוק, הבסיס האיטלקי בלוב, ליד גבול מצרים כדי להעביר את היחידה שלו אל פיקודו של רומל ולקבל ממנו הוראות. אח"כ הוא טס לאתונה כדי לארגן את המבצע שהוא הועמד בראשו וחיכה באתונה לניצחונו של רומל באל- עלמין על מנת לבוא לארץ ולארגן את הפתרון הסופי של יהודי א"י.
בזכרונותיו (שנתפרסמו ב"אחבאר אל יום" הקאהירי לאחר המלחמה) כתב חג' אמין כי "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות. באיגרת ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של המדינות הערביות לפתור את בעיית המיעוטים היהודים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן, ובהתאם לשיטות המדעיות בהן נקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714694,00.html

"המופתי החל את דבריו במתן תודה לפיהרר עבור הכבוד הגדול שהרעיף עליו בכך שאירח אותו. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להודות לפיהרר, האהוד בידי העולם הערבי כולו, עבור האהדה שתמיד הפגין כלפי העולם הערבי, ובפרט הנושא הפלסטיני.
"המדינות הערביות משוכנעות שגרמניה תנצח במלחמה ושהאינטרסים הערביים ישגשגו. הערבים הם ידידיה הטבעיים של גרמניה מכיוון שיש להם את האויבים המשותפים לגרמניה, בפרט הבריטים, היהודים והקומוניסטים. מסיבה זו הם היו מוכנים לשתף פעולה עם גרמניה בכל לבם, והיו מוכנים לקחת חלק בלחימה,לא רק על ידי מעשי חבלה והסתה להפיכה, אלא גם על ידי יצירת לגיון ערבי.
מתוך גיליון "ידיעות אחרונות", 1964(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
"הערבים יכולים לסייע מאוד לגרמניה כבעלי ברית, יותר מאשר עשוי להיראות ממבט ראשון, הן מסיבות גיאוגרפיות והן בשל הסבל הרב שנגרם להם בידי הבריטים והיהודים. יתר על כן, יש להם יחסים קרובים עם כל המדינות המוסלמיות, שבהן יכלו להשתמש בשם המטרה המשותפת.
"יהיה יחסית קל לגייס את הלגיון הערבי. בקשה של המופתי למדינות ערב ולאסירים ממוצא ערבי, אלג'ירי,תוניסאי ומרוקאי בגרמניה תניב מספר רב של מתנדבים הלהוטים להילחם. העולם הערבי משוכנע בתוקף בניצחון גרמניה, לא רק כי הרייך מחזיק בצבא גדול, חיילים אמיצים ומנהיגים צבאיים גאונים, אך גם משום שאלוהים לעולם לא יעניק את הניצחון למטרה שאינה צודקת.
"המופתי הזכיר מכתב שקיבל מגרמניה, שבו צוין כי גרמניה אינה מחזיקה בשטחים ערביים ומבינה ומכירה את שאיפתם לעצמאות וחירות של הערבים, כפי שהיא תמכה בחיסול הבית הלאומי היהודי.
"הפיהרר השיב שהיחס הבסיסי של גרמניה לנושאים הללו, כפי שהמופתי עצמו כבר ציין, הוא ברור. גרמניה מתעקשת על מלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. זה באופן טבעי כולל התנגדות אקטיבית לבית יהודי לאומי בפלסטין ולפעילות של השפעה הרסנית בידי אינטרסים יהודיים.
"גרמניה הייתה גם ערה לכך שהטענה שיהודים מובילים מהלך כלכלי חלוצי בפלסטין הוא שקר. כל העבודה שם נעשית בידי הערבים בלבד, ולא בידי היהודים. גרמניה נחושה, צעד אחד צעד, לבקש מכל אחת ממדינות אירופה לפתור את הבעיה היהודית, ובזמן הנכון לשגר בקשה דומה גם למדינות מחוץ לאירופה.
"גרמניה בתקופה הנוכחית מצויה במאבק של חיים ומוות מול שתי מצודות של כוח יהודי: בריטניה ורוסיה הסובייטית. תיאורטית, ישנו הבדל בין הקפיטליזם הבריטי לבין הקומוניזם הסובייטי. למעשה, עם זאת, היהודים בשתי המדינות רודפים אחר מטרה משותפת.
"הפיהרר סיכם באומרו שימשיך בלחימה להשמדה מוחלטת של האימפריה היהודית-קומוניסטית באירופה".


בעדותו של דיטר ויסליצני, סגנו של אייכמן המתועדת בפרוטוקולים של משפטי נירנברג הוא אמר את הדברים הבאים:

"
"לדעתי מילא המופתי... את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה.
בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח 
לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".

"
"בסוף שנת 1942 ניסיתי... לשכנע את אייכמן והימלר להפסיק להשמיד את יהדות אירופה ולאפשר 
לחלק מהילדים היהודים להגר לפלשתינה. כבר שוחחתי עם נציגי הג'וינט בברטיסלבה לגבי האפשרות 
שחלק מהמבוגרים ילוו את המשלוח הזה ואפילו שוחחנו לגבי המספרים... ואז אייכמן ביקש ממני לדווח
 אליו לברלין. הוא אמר לי שהעניין נודע למופתי דרך שירות המודיעין שלו בפלשתינה. חאג' אמין 
אלחוסייני... מחה בפני הימלר על התוכנית, והסביר כי הילדים הללו יהפכו למבוגרים בעוד מספר שנים 
ויחזקו את הקהילה היהודית בפלשתינה. לדבריו של אייכמן, הימלר ביטל את כל הפעילות הזו ואף 
הורה למנוע כל הישנות של מקרה כזה בעתיד  , כך שאף יהודי לא יוכל ללכת לפלשתינה מאזורים 
שנמצאים בשליטה גרמנית".
  העדות הזאת לא מקובלת כאמינה במחקר ההיסטורי ומסיבות טובות
וסותרת הרבה מאד מקורות אחרים במחקר ההיסטורי.

http://lib.toldot.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16332

הפתרון הסופי של שאלת היהודים - התגבשותו ויישומו : מצב המחקר | מחבר: דן מכמן ב- 15 בנובמבר 1941 נפגש אלפרד רוזנברג לישיבה בת ארבע שעות עם הימלר. שלושה ימים לאחר מכן, ב- 18 בנובמבר, ערך רוזנברג מסיבת עיתונאים עם ראשי העיתונות הגרמנית לצורך דיווח חסוי, ובה נשמעו הדים משיחתו עם הימלר. רוזנברג הדגיש שאַל לעיתונאים למסור פרטים על המרחש במזרח, אך עליהם להבין את הרקע לצורך דיווח כללי נכון. בעניין השאלה היהודית אמר: בעת ובעונה אחת מיועד שטח זה במזרח לפתור שאלה העומדת בפני עמי אירופה; זו השאלה היהודית. במזרח חיים עדיין כשישה מיליוני יהודים, ושאלה זאת יכולה להיפתר בדרך של מחיקה ביולוגית של כל יהדות אירופה. השאלה היהודית תיפתר למען גרמניה רק כאשר היהודי האחרון יעזוב את שטחה של גרמניה, ולמען אירופה – כאשר לא יחיה עוד יהודי אחד ביבשת האירופית עד לאורל. זו המשימה שהטיל עלינו הגורל… צריך לגרשם אל מעבר ל[הרי] אורל או למחוק אותם בדרך אחרת כלשהי.[…] אתם יכולים לדמות לעצמכם שיישום צעדים אלה יכול להיעשות רק על ידי אנשים הרואים בשאלה מטלה היסטורית, כאלה הפועלים לא מתוך שנאה אישית, אלא מתוך מבט פוליטי והיסטורי בוגר זה. אלו הם דברים בעלי משמעות מרכזית. הם מדברים במפורש על "מחיקה ביולוגית של כל יהדות אירופה". אמנם, אפשרות של דחיקת חלק מהיהודים אל מעבר להרי אורל עוד מוזכרת, אך היא, כמובן, לא הייתה אופציה אפשרית בתנאים שהיו קיימים אז, ואשר לא יגיעו עוד. לעומת זאת, האופציה העיקרית של רצח כבר התבצעה הלכה למעשה במלוא העוצמה. רוזנברג דיבר על "המטלה ההיסטורית" ועל המחויבות האידיאולוגית של העוסקים בה. מינוח זה, אותו שמע בוודאי מהימלר, אינו מתקשר רק לנבואה הידועה של היטלר מינואר 1939, אלא גם לדברים מלאי הלהט האידיאולוגי שיאמר הימלר כשנתיים יותר מאוחר, ב- 4 באוקטובר 1943, בנאומו הידוע בפוזנן, בפני קציני האס-אס הבכירים: אני רוצה, בגילוי לב מלא, להעלות בפניכם פרק קשה במיוחד.[…] אני מתכוון עתה לפינוי היהודים, להשמדת העם היהודי. זה שייך לאותם הדברים שאומרים אותם בקלות. "העם היהודי יושמד" אומר כל חבר מפלגה, "ברור הוא, כתוב במצע שלנו, סילוק היהודים, השמדה, וזאת אנו עושים". ואז באים הם כולם, שמונים מיליון הגרמנים "הישרים", ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. הרי מובן מאליו, האחרים הנם חזירים, אבל אותו [שלו] האחד, הוא יהודי מצוין. מכל אלה המדברים כך, איש לא ראה במו עיניו ולא עמד בכך. רובכם יודעים מהי המשמעות, כאשר 100 גוויות מוטלות ביחד, כאשר מוטלות 500 או 1,000. להחזיק מעמד בכך, ועם זאת, פרט ליוצאים מן הכלל שבחולשה אנושית – להיוותר הגונים, זהו הדבר שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שמעולם לא נרשם ולא יירשם […] יש לנו הזכות המוסרית וכן החובה כלפי עמנו לחסל את העם שרצה לחסל אותנו. אולם, אין לנו הזכות להעשיר את עצמנו ולו בפרווה אחת, בשעון אחד, במארק אחד, בסיגריה אחת. כיוון שאנחנו משמידים חיידק, אין אנחנו רוצים בסוף לחלות מחיידק זה ולמות.[…] בסך הכול אנו רשאים לומר, שמתוך אהבה לעמנו מילאנו את התפקיד הקשה הזה ולא נגרם שום נזק בכך לפנימיותנו, לנפשנו ולאופיינו. בסוף נובמבר השמיע היטלר בעצמו הצהרה בנדון בפני אישיות חיצונית: המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שעמו נפגש ב- 28 בחודש. היטלר אמר, כי היסודות של המאבק הקשה שהוא מנהל ברורים. הוא מנהל מאבק חסר פשרות נגד היהודים. לכך שייך המאבק נגד הבית היהודי בפלשתינה, משום שהיהודים רוצים ליצור באמצעותו מרכז מדיני למעשיהם ההרסניים בארצות האחרות.[…] הוחלט לפתור את השאלה היהודית צעד אחר צעד ולהפנות דרישה דומה גם לעמים האחרים, כולל הלא-אירופיים.

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15730

בולשביזם יהודי": הדוגמה הגזענית-אידיאולוגית של היטלר

-------------------- ---------------------------------------------------------

המופתי היה אנטישמי,רוצח יהודים,רצה להשמיד את כל יהודי א''י אבל לא היתה לו כל השפעה על 
המדיניות וקבלת ההחלטות של היטלר. הוא היה דמות מאד שולית עבור היטלר. 
וב"שיחת שולחן" אחרת שלו, ב-25 בינואר 1942, אמר היטלר בנוכחותם של הימלר ולאמרס:
צריך לעשות את זה במהירות, לא כדאי לעקור שן בהדרגה, כמה סנטימטרים מדי שלושה חודשים. השן נעקרת, והכאב נפסק. היהודי צריך להסתלק מאירופה, שאם לא כן לא נזכה לעולם להבנה כל-אירופית... אני אומר בפשטות, הוא חייב ללכת. אני לא אשם אם אגב כך הוא יתרסק. אני רואה רק דבר אחד: השמדה גמורה, אם לא יסתלקו מרצונם.⁹⁰
יומיים אחר כך (27 בינואר 1942), הוסיף ואמר: "היהודי חייב להסתלק מאירופה. מוטב שילכו לרוסיה. אין לי רחמים כלפי היהודים. הם יהיו תמיד היסוד המסית את האומות זו כנגד זו".⁹¹
כל הדברים הללו נאמרו לאחר ועידת ואנזה הידועה לשמצה, שהתקיימה ב-20 בינואר, ובה הודיע היידריך לנציגי רשויות השלטון הגרמני הנוגעות בדבר על "הפתרון הסופי" המתארגן באירופה הנתונה לשליטה גרמנית. שם נקבעו תפקידיהם וניתנה "הדחיפה" להשמדה פיזית של כל יהודי אירופה המרכזית והמערבית.
ב-14 בפברואר 1942 סיכם גבלס ביומנו ביקור אצל היטלר:
הפירר קבע שוב שהוא נחוש בדעתו לחסל את היהודים באירופה כולה. אין מקום לדחפים רגשניים. היהודים עצמם אשמים באסון שהוא מנת חלקם עכשיו, הם יחוו את חורבנם עם כל אויבינו. עלינו להחיש תהליך זה בקור-רוח ובלי התחשבות. כך נעשה שירות שאין ערוך לו לאנושות שסבלה והתענתה אלפי שנים...⁹²
היטלר שוחח בגלוי על השמדת יהודי אירופה עם כמה פוליטיקאים ודיפלומטים זרים, משום שהיה מעונין להכליל את יהודי כל ארצות אירופה בתהליך ההשמדה. ב-21 ביולי 1941, אמר לשר ההגנה הקרואטי, קוואטרניק (Kvaternik): "אם תחליט אפילו ארץ אחת, מסיבה כלשהי, להניח למשפחה יהודית אחת ויחידה לחיות בשלום, יהיה הדבר למוקד חדש של חיידקי ריקבון...אם לא יהיו יהודים באירופה, לא תופרע שוב אחדות האומות האירופיות".⁹³
היטלר הוסיף לדבר על מדגסקר או סיביר כעל יעדי הגירה אפשריים ליהודים המגורשים מאירופה, בשעה שהאיינזצגרופן כבר החלו ברצח המוני היהודים בברית-המועצות. אבל באפריל 1943 אמר היטלר דברים מפורשים לגמרי למנהיג רומניה, המרשל אנטונסקו (Antonescu\), ולעוצר הונגריה, האדמירל הורטי (Horathy):
היהודים הם בעלי-הברית הטבעיים של הבולשביזם, והם מועמדים לתפוס את מקום אנשי האינטליגנציה שלנו, שיירצחו במהלך הבולשיביזציה. על כן דעתו היא - שלא כדעתו של המרשל אנטונסקו - כי הגישה הקיצונית ביותר כלפי היהודים היא הטובה ביותר. הוא מעדיף קרב מכריע, כמו בסאלאמיס (Salamis), על פני היתקלות שאין בה הכרעה; על כן הוא מעדיף לשרוף את כל גשריו מאחריו, שהרי השנאה היהודית אין לה שיעור. גרמניה היא אומה מאוחדת שאין בה אופוזיציה, בגלל הרחקת היהודים... כמובן, אין דרך לשוב ממהלך שכזה.⁹⁴

היטלר והמופתי: תמלול הפגישה

הפיתרון הסופי בגירסת הפלסטינים:

הפיתרון הסופי בגירסת הפלסטינים:

  התרומה שלי להסברה הישראלית. מצאתי את הסרטון הזה בדף הטוויטר של לוחם חיזבללה לבנוני והעליתי אותו ליוטיוב.

https://www.youtube.com/watch?v=viaK3c0QYvc


  In May 2018, Hezbollah leader Nasrallah   said that after the "liberation of Palestine" , all of it, genocide would not be carried out against the Jews, but that "only" they would be required to leave Palestine and return to the countries from which  they or their  parents or grandparents came from. Only indigenous Jews of Palestine" will be allowed to remain. In thecommon meaning of this frase in the arab pollitical talk , it refers to  descendants of Jews whose fathers were in Palestine before 1882, the year of "the beginning of the Zionist invasion." This is about 1% of the Jews in Israel. All the rest would be expelled. He also said that The proposal to leave is  given to you in the language I propose to you to leave, and if you do not leave, there will soon be an apocaliptic war at the end of which "we will pray in "Jerusalem.If you read the manipulative language closely ,the double talk  you realize that the "promise' we will not Genocide all the jews, is only if they leave in their own will before the apoalyptic war.

נסראללה, מנהיג חיזבללה אומר בנאום במאי 2018 שאחרי שחרור פלסטין כולה, לא יבוצע רצח עם ביהודים, אלא "רק" הם ידרשו לעזוב את פלסטין וכל אחד יוחזר למדינה שממנה הוא או הוריו  או סביו באו. רק יהודים ילידים של פלסטין יורשו להשאר. בשפה המקובלת בעולם הערבי הכוונה לצאצאים של יהודים שאבותיהם היו בפלסטין לפני 1882, שנת "תחילת הפלישה הציונית" כלשונם. זה בערך 1% מהיהודים בישראל. גם ההצעה לחזור היא בלשון אני מציע לכם לעזוב ואם לא תעזבו תהיה בקרוב מלחמה גדולה שבסיומה "אנו נתפלל בירושלים".

אם  קוראים את השפה המניפולטיבית מקרוב, הדיבור הכפול  אתה מבין כי "ההבטחה" לא נבצע רצח עם של  כל היהודים, היא רק אם הם יעזבו מרצונם  שלהם לפני המלחמה אפוקליפטית....



----------------------------------------  ---------------

   

https://www.youtube.com/watch?v=x7hQ4cMlrNU

https://www.youtube.com/watch?v=cJkxOF9QqEk&t=375s

בשני הסרטונים האלו ניגש הכתב לאזרחים פלסטינים אקראיים ברחוב בשטחי הרשות הפלסטינית ושאל אותם בהאם יסתפקו בשטחי 67 או שהפיתרון חייב להיות שחרור כל פלסטין. התשובה היא שאין שלום בלי שחרור יפו, חיפה, באר שבע וכד'. כל זה אדמה שלנו שנגזלה בכח.

לגבי מה יקרה אחרי שכל פלסטין תשוחרר, פלסטינים, גברים ונשים אומרים שאחרי שנשחרר את כל פלסטין נעשה ליהודים מה שהם עשו לנו ב 48, אחת אומרת שכל היהודים הם מהגרים וצריך להחזיר אותם לארצות המוצא שלהם, שלישית מגדילה לעשות ואומרת בגלוי שאחרי שחרור פלסתין נבצע רצח עם של כל היהודים.

הם לא יחידים והתשובות האלו אינן מקריות. זו המנטליות הערבית והתרבות שלהם, תרבות שעסוקה בכבוד וזכויות בכל מחיר,לשני אין בכלל זכויות מבחינתם. המילה שלום לא קיימת בכלל בלקסיקון אלא רק מלחמה עד להכנעה הסופית, כיבוש טוטלי ואז השמדת האויב. עבורם זה טבעי לחשוב ככה.

זו תרבות שלא שוכחת ונוקמת גם אחרי מאה שנה ומאז הנכבה ב 48 עברו רק 70 שנה. מבחינתם ב 48 היהודים כבשו, גזלו, השפילו, גרשו 700,000 פלסטינים מבתיהם והחריבו 550 כפרים. ואת זה מלמדים מגן הילדים עד האוניברסיטה.

ום אחד אנחנו נהיה פה רוב ואללה איסטור מה יהיה אתכם.


https://www.facebook.com/Thefirstsocialchannel.2016/videos/2265413147070512/?hc_ref=ARQdWKNkTzJIwxAqR2O4ZgBKImGJ5UszNw7fuHvf0uxAZ5aSVvgPcNlHZOC06A_XFfc



הטלוויזיה "החברתית".



עמותה ישראלית שמקבלת תקני שנות שירות + מענק כספי שנתי (של עשרות אלפי שקלים) ממשרד התקשורת+ ערוץ (98) בטלויזיה באישור מועצת הכבלים.


שימו לב במה עוסקים בני נוער מאום אל פחם,עמותה לקידום זכות השיבה.

למי שמאמין שיהיה שלום אי פעם...


https://www.facebook.com/israelsocialtv/videos/10155381181794088/

המיתוס של השמאל הרדיקלי בדבר ''היהודים חיו באידיליה בארצות ערב והאיסלם

המיתוס של השמאל הרדיקלי בדבר ''היהודים חיו באידיליה בארצות ערב והאיסלם  
 
עד ש"הגיעו הציונים". הביטוי היהודים הערביים:
.
המיתוס של השמאל הרדיקלי בדבר "היהודים חיו באידיליה בארצות ערב והאיסלם עד ש"הגיעו הציונים"
היתה תקופה בספרד של ימי הבינים תחת שלטון המורים המוסלמים שבה היהודים זכו ליחס הוגן.
אבל בהכללה ב 1,400 שנות חיים יהודיים תחת שלטון האיסלם בארצות ערב , החל ממוחמד והכיבוש המוסלמי הגדול במאה ה 7 לספירה , היהודים וכן הנוצרים , נחשבו בני מעמד הדימים. וזה אומר שהם סבלו מרדיפות,דיכוי,השפלות,אפליה,גזל,עושק וכן לעיתים פוגמים בהם התפלו מוסלמים על שכונות יהודיות ורצחו מאות. היו גם עלילות דם בסגנון האירופאי.
הנרטיב השמאלי רדיקלי הוא של החיים האידילים של היהודים בארצות ערב עד ש"באו הציונים", עוררו זעם כלל ערבי על "הפלישה לפתסטין" והסיתו את ה"יהודים הערבים" לזהות "יהודית ציונית" ואם לא הציונים הכל היה אידיליה ודבש. בנרטיב שלהם לא היה עם יהודי אחד לאורך אלפי שנים מבוסס על זהות משותפת של כל היהודים כצאצאי אברהם אבינו וצאצאי היהודים מתקופת התנ"ך.
נרטיב זה הינו המצאה חסר שחר. פשוט ההפך מהאמת ההסטורית.
מדובר בקבוצה ששוללת את הזהות המשותפת היהודית ולעיתים מסיתה את היהודים המזרחיים נגד הציונות והזהות היהודית בנסיון לפורר את הזהות היהודית ציונית מתוך התנגדותם למדינת ישראל ולציונות.
לגבי מצב היהודים בארצות ערב לאורך ההיסטוריה ראה הספר "הדימים" מאת בת יאור ובהספר באוהלי ישמעאל תולדות היהודים בארצות האסלאם מרטין גילברט

http://moreshet-morocco.com/category/%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%AA-%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8/

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2139765
למרות תקופות רבות של שגשוג וסובלנות, היהודים מעולם לא נתפשו כחלק מהקולקטיב. על כן, בשעות מצוקה פנימית או חיצונית - מרידות או מלחמות, למשל - נטו השלטונות או ההמון להיפרע מהיהודים. פגיעות ברכוש ובנפש היו עניין שבשיגרה. מעשי רצח, ביזה ואונס ליוו את היהודים לכל אורך ההיסטוריה המשותפת להם ולמוסלמים.

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=968270
---

וכאן:
במהלך ימי הביניים חוו היהודים רדיפות אלימות באזורים שונים של עולם האסלאם, לעתים מצד השלטונות המוסלמים ולעתים מצד ההמונים. הרדיפות המשמעותיות ביותר בתקופה זו התרחשו בספרד, צפון אפריקה ותימן, אך פגיעות בחיי היהודים קרו גם באזורים אחרים של עולם האסלאם. על אף שפגיעות אלה היו הפרה לכאורה של חוזה עומר, הן הוצדקו על ידי הטענה שהיהודים עצמם הפרו ראשונים את תנאי עומר, נהגו בגאוות-יתר, על ידי הסתה אנטי-יהודית, או כתוצאה מתאוות הרכוש היהודי. כמיעוט חלש וחסר הגנה היו היהודים מטרה נוחה להתקפות בתקופות של אי-יציבות.
דוגמאות למקרי אלימות קשים נגד יהודים בימי הביניים ניתן למצוא גם בארץ ישראל. כך למשל, בשנת 1024 נערך טבח

באוכלוסייה היהודית של העיר רמלה על ידי תושביה המוסלמים, ובנוסף יהודים רבים עונו עד שהם מסרו היכן החביאו את כספם. בשנת 1033 נערך אחד הטבחים הגדולים ביותר בהיסטוריה היהודית בעולם האסלאם, טבח ביהודי העיר פאס, בו נהרגו למעלה מ-6000 מתושבי העיר על ידי שבט צפון אפריקאי קנאי לאסלאם שכבש אותה. במהלך רדיפות אלימות בעיר גרנדה בשנת 1066, הידועות גם בשם פוגרום גרנדה, נהרגו למעלה מ-4000 מיהודי העיר בעקבות הסתה נגד הוזיר היהודי, יהוסף בר שמאול הלוי הנגיד, בנו של שמואל הנגיד. פוגרום גרנדה נתפש על ידי חוקרים אחדים כסופו של תור הזהב של יהודי ספרד. בבגדאד בשנת 1121 תחת הח'ליף אל-מסתרשד, יצא צו שחייב את היהודים ללבוש שני

תלאים צהובים, שרשרת סביב הצוואר עליה כתוב "ד'ימי", ושאר סממנים מזהים. על פי מכתבים מהגניזה הקהירית הצו נאכף על ידי "גברים ונשים מוסלמים אכזריים" שתפקידם היה להשפיל ולהכות יהודים שהפרו את הצו, וקבוצות של 
צעירים שהכו יהודים ברחובות ברחבי העיר בגדאד. בזמן שלטונה של ושלת אל-מוראביטון, שנחשבה למתונה ביחסה 
ללא-מוסלמים, מקורות מוסלמים מציינים שנערכו פרעות באוכלוסייה היהודית של קורדובה בעקבות מציאתה של גופה של מוסלמי ברובע היהודי. כמו כן מנהיג שושלת אל-מוראביטון, יוסוף בן תאשפין, הרס בשנת 1090 את הרובע היהודי המתחדש בגרנדה במהלך כיבוש העיר מידי ממלכה נוצרית, בגין האשמה כנגד היהודים שהם צידדו בצד הנוצרי במהלך המלחמה.

עם עלייתה של שושלת אל-מוואחידון (1121-1269) בספרד וצפון אפריקה החלו כמה ממעשי הרדיפות החמורים ביותר בתולדות יהדות ארצות האסלאם. בפני רבים מהיהודים הועמדה הבחירה בין התאסלמות למוות על קידוש השם, ורבים נמלטו מספרד וארצות המגרב, ביניהם הרמב"ם ומשפחתו. לפי עדויות מהתקופה, בעקבות הטבח והמרות הדת הכפויות

על ידי שושלת אל-מוואחידון, הוחרבו רוב הקהילות היהודיות הענפות בספרד וצפון אפריקה, עד ש"לא נותר יהודי אחד מאל-מהדיה (אשר בתוניסיה) עד סילווס (פורטוגל)" . ניתן למצוא בכתבי הרמב"ם התייחסות לרדיפות היהודים על ידי שושלת אל-מוואחידון ושלטונות תימן באיגרות הרמב"ם. בשנת 1260 התרחשו מהומות אנטי-נוצריות ואנטי-יהודיות בדמשק בחסות הכיבוש המונגולי של העיר. בשנת 1284 מהומות אנטי-יהודיות פרצו בבגדאד בעקבות ספר של פילוסוף יהודי בשם אבן כמונה שסקר את שלוש הדתות המונותאיסטיות והכיל ביקורת כלפי האסלאם. בשנת 1291

נרצח וזיר יהודי בפרס ביחד עם קבוצה ממקורביו, מה שסימן את תחילתן של מהומות אנטי-יהודיות ברחבי פרס ועיראק, בפרט כנגד יהודים שהחזיקו תפקידים בכירים.

מבחינה מעשית, יהודי ארצות האסלאם ניסו להתמודד עם גלים של רדיפות דרך ניסיונות לרצות את השלטון המוסלמי והעברת שוחד כדי לקנות את הגנתו. פעמים רבות קהילות יהודיות תחת שלטון מוסלמי ניצלו בזכות העברה של מיסים גבוהים יותר או העברה של תשלום גדול וחד פעמי לשלטונות. עם זאת, במקרים כאלה הכביד העול הכלכלי על היהודים וכתוצאה ממנו, גם אם הצליחו להציל את עצמם מרדיפות אלימות, עדיין היו שרויים במשך תקופות ממושכות בעוני ובתנאי

מצוקה קשים. מבחינה רוחנית, בקרב היהודים רווחה ההשקפה שהרדיפות כנגדם הם חלק מעונש הגלותשאלוהים הטיל עליהם בגלל חטאיהם.

משלהי המאה ה-18 ובמשך כל המאה ה-19 סבלו יהודי ארצות האסלאם לא רק מעוני אלא גם מאיבה פעילה - גירושים, התפרצויות אלימות וטבח. בין 1770 ל-1786 גורשו היהודים מג'דה, ומרביתם נמלטו לתימן. מעשי טבח אירעו ב-1790

ביהודי טטואן, שבמרוקו; ב-1828 ביהודי בגדאד; ב-1839 ביהודי משהד שבאיראן ועל אלה שנותרו בחיים נגזר להתאסלם; ב-1867 ביהודי ברפורוש. ב-1834 נעשו מעשי אלימות וביזה בצפת. במהלך המאה ה-19 סבלו יהודי האימפריה העות'מאנית ממספר רב של עלילות דם, אשר המקור להם כמעט תמיד בקהילות נוצרית שגרו בסמיכות. המפורסם שבהם אירע ב-1840 בדמשק. על פי רוב, השלטונות העות'מאניים עשו מאמץ להגן על הנתינים היהודים מפני האוכלוסייה המקומית.


-
אפליה זו לבשה ופשטה צורות שונות, אך עקרונות היסוד נותרו קבועים בחייהם של היהודים. יהודים נדרשו לדוגמה לשלם מס מיוחד (ג'יזיה). הם לא יכלו לשמש עדים בבית משפט אם בתיק היה מעורב מוסלמי. יהודים לא יכלו לרכוב על סוסים אלא רק על חמורים. לעתים נאלצו ללבוש גלימות ונעליים מיוחדות כדי לסמן אותם כשונים מהמוסלמים. בגדים ירוקים (צבע האסלאם) נאסרו עליהם לחלוטין. מוסלמים יכלו לקיים יחסי מין עם יהודיות, אך על יהודים נאסר לקיים יחסי מין עם מוסלמיות (עבירה שדינה מוות). גברים הורשו להיכנס לבתי מרחץ ציבוריים רק לאחר שענדו סימן מיוחד סביב צווארם, ואילו נשים נאלצו להשתמש בבתי מרחץ נפרדים. מעמד "בני החסות" בוטל רשמית רק במאה ה–19 על ידי הסולטן העותמאני.
גילברט מפריך אפוא לחלוטין את "מיתוס ההרמוניה". הוא מראה כיצד התנכלו ליהודי ירושלים במאה התשיעית, מזכיר את התאסלמותם בכפייה של יהודי תימן בימי הרמב"ם, ועל התקופה העותמאנית הוא כותב לסיכום כי היהודים חשו את "אי הוודאות הבסיסית של החיים תחת שלטון מוסלמי: כפילות של הזדמנויות מחד ומגבלות מאידך, שילוב של הגנה ורדיפות" (עמ' 101). רבים מציינים את תור הזהב של יהודי ספרד כדוגמה לדו־קיום ולשגשוג תרבותי וחברתי של הקהילה היהודית תחת השלטון המוסלמי, ובצדק. אך רק מעטים יודעים כיצד בא עידן זה אל קצו ב–1066 - "בהתקפה פראית של מוסלמים מקומיים נגד האוכלוסייה היהודית של גרנדה, שבמהלכה נרצחו כחמשת אלפים יהודים. מספר זה היה זהה, ואולי עלה על מספר היהודים שנהרגו בידי החיילים הנוצרים... בתחילת מסע הצלב הראשון" (עמ' 59).
הפוגרומים בקהילות היהודיות בארצות האסלאם כמעט לא הותירו חותם בהיסטוריוגרפיה היהודית. כך, לדוגמה, בעשור הראשון של המאה ה–20 אירעה סדרה ארוכה של מעשי רצח ביהודי מרוקו - בעיר טאזה ב–1903 (40 הרוגים), בעיר סטאט ב–1907 (50 הרוגים) ובקזבלנקה ב–1907 (30 הרוגים). רק לשם ההשוואה, בפרעות קישינב, שהיו ציון דרך בתולדות הציונות והעם היהודי ואירעו באותו זמן בדיוק, נהרגו 49 יהודים.
במחצית המאה ה–20 הלך והידרדר מצבם של היהודים בארצות האסלאם, בעיקר בגלל התחזקות הלאומיות הערבית ובשל הסכסוך המחריף בין יהודים לערבים בארץ ישראל. היהודים נתפשו כמשתפי פעולה עם "הציונים בפלשתינה", אם הזדהו עם הציונות ואם לאו. הקהילות היהודיות מצאו עצמן ללא הגנה, חשופות למינים שונים של פורענויות. בתוך כשני עשורים ידעו יהודים אלה פיטורים, הלאמות רכוש, שלילת אזרחות, הקפאת חשבונות בנקים, מעצרים, עינויים וגירוש.
הגרוע מכל כמובן היו מעשי הרצח ההמוניים: בבגדאד נרצחו ב–1941 יותר מ–150 יהודים בפוגרום בחג השבועות; בטריפולי שבלוב נרצחו 133 יהודים בנובמבר 1945; עשרות יהודים בדמשק ובחלב נרצחו בפרעות בשנת 1948; פרעות ביהודי עדן הותירו ב–1947 כמעט 100 הרוגים; עשרות יהודים נרצחו בקהיר ובאלכסנדריה בקיץ 1948. בתוך זמן קצר חרבו הקהילות העתיקות האלה, וממיליון היהודים שחיו במזרח התיכון ובצפון אפריקה בשנות ה–40 לא נותר כמעט זכר.
תולדות היהודים בארצות האסלאם מפריכות נדבך משמעותי בנרטיב הערבי לסכסוך, ולפיו עד הציונות "הכל היה בסדר"; יהודים חיו בשלום ובהרמוניה תחת שלטון מוסלמי, טוענים הפלסטינים, והציונות היא זו שיצרה את הסכסוך. ידיעת העובדות אינה מאפשרת לדבוק בנרטיב הזה. כל עוד תהיה זו התפישה הרווחת בקרב האליטה בישראל, קורותיהם של יהודי ארצות ערב נדונים להישאר בקרן זווית. יש לקוות כי ספרו של גילברט יבשר את תחילתו של דיון שבסיסו היסטורי־עובדתי, ולא רק פוליטי.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9D
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10154375682916832&set=a.10150102852046832.282537.703546831&type=3&theater



 xxxxx xxxxxx
ח  אתה מקשקש פה את עצמך לדעת. תימנים מתו בחאשד כמו זבובים בזמן שהעלו לכאן פולנים.
Like · Reply · 15 mins
H 
    קודם כל אין קשר בין מה שכתבתי על 1,400 שנים של התעללות ,פוגרומים ורצח שבוצעו ביהודים במדינות האיסלם מאז שנת 650 לספירה ואילך לסוגית שנות העליה ההמונית מ 1949 ואילך. אבל גם בענין הזה העובדות שונות מטענתך. ב 1949, כשתמה מלחמת השיחרור, היו כ 900,000 יהודים מועמדים לעליה מכל העולם. המדינה היתה מאד קטנה ומאד עניה והיו חייבים לקבוע סדרי עדיפויות. הוחלט לפעול לפי דרגות הסיכון בהם נמצאו היהודים. הוחלט שראשונים יועלו יהודי תימן כי הסכנה לחייהם היא הגדולה ביותר והם הועלו ב 49. אח"כ ניתנה עדיפות לניצולי השואה, נכון לא היתה סכנה לחייהם ,אבל האם אני באמת צריך להסביר למה ?במקום השלישי הועלו יהודי עירק. הוחלט להעדיף אותם כי ההערכה היתה שהסכנה לחייהם גדולה מהסכנה ברומניה. במקום הרביעי הועלו יהודי רומניה. יהודי צפון אפריקה ,מרוקו בעיקר ,נשארו במקום האחרון כי בשנים אלו המדינות עדיין לא קיבלו עצמאות ותחת השלטון הצרפתי לא נשקפה להם סכנה. ב 49 ואילך בתימן ובעירק ממש התחילו מעשי רצח ופוגרומים הסכנה היתה אדירה. אלו הם העובדות האמיתיות.כיוון שהמציאות אינה שחור לבן אלא מורכבת מגווני אפור, מה שכתבתי כאן לא סותר קיום התנשאות ואף גזענות מצד פרטים כלפי העולים מארצות ערב אחרי שהגיעו ואת נושא העלמות/חטיפות ילדים. אפשר להבין את זה, צריך רק להשתחרר מראית העולם הדו קוטבית, שחור ולבן.
Like · Reply · 7 mins · Edited
H 

יהודי תימן ב 1949:משלחות שבדקו את מצב הקהילה חזרו עם דיווחים קשים. אחד מהם, דו"ח שנכתב על ידי משלחת רפואית בראשות ד"ר יוסף מאיר הוגש בספטמבר 1949 תיאר בצבעים קודרים את מצבם הקריטי של בני הקהילה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון. כתב ביומנו:ילדים מתים כזבובים... עלינו להציל אותם. אמנם גם פה התמותה רבה, אבל פה יש טיפול יותר יעיל ויותר נאמן
ובהמשך בנאום שנשא בכנסת אמר דוד בן-גוריון:[5]לפני כמה שבועות נמסר לי שמתוך נימוקים שקולים ומעשיים – ובאמת אי אפשר היה לזלזל בנימוקים – יש הכרח להאט עליית תימן (מכיוון שהסוד נתגלה מותר לנו לדבר על כך). אמרו לי שבין העולים יש הרבה חולים, חלושים, ילדים תשושים, נגועים – ואין סידורים מתאימים ומספיקים בשביל כולם, ויש להאט קצב העלייה, או יותר נכון ההטסה, כי כל עליית תימן בימינו נעשית בטיסה, על כנפי נשרים. שלחתי מיד איש לעדן לבדוק המצב, ובמשך ימים אחדים קיבלתי דו"ח מלא ומפורט על מה שמתהווה ברחבי תימן. שמעתי על יציאת תימן מופלאה, משיחית, יציאת היהודים מכל קצווי תימן, ברגל וברכב, בנעריהם ובזקניהם, מתוך הפקרת רכושם, בריאותם, חייהם – ופני כולם לעדן, שמשם אפשר להגיע למדינת ישראל המאירה ממרחקים וקוראה ממעמקים
שינויים פוליטיים בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1948 נרצח שליט תימן, האימאם יחיא, על ידי מתנקשים ממשפחות האצולה של תימן במהלך ניסיון מהפכה שטלטל את תימן. במסגרת המאבק בין בנו של האימאם המת לקושרים הותקפו היהודים, שהיו עד אז בני חסותו של האימאם. גם משהתגבר האימאם החדש על הקושרים-המורדים, הוציאם להורג ותפס את רסן השלטון סבלו היהודים מפרעות ומהתנכלויות קשות. השילוב של תקופה קשה מלווה ברעב בתימן וחדשות על הקמת מדינת ישראל היה זרז מספק למוסלמים לפרוק את תסכולם על שכניהם היהודים.
Like · Reply · Just now
H 

יהודי תימן הועלו ברובם ב 1949 !!! זה המועד המוקדם ביותר האפשרי, מיד בתום מלחמת העצמאות וקיבלו קדימות (מוצדקת) על פני ניצולי השואה.
Like · Reply · Just now
H 

גולדה מאיר מתארת בזיכרונותיה את העלאת יהודי תימן:[8]
Cquote2.svg ב-1947, ימים אחדים אחרי שהחליט האו"ם על החלוקה, הורע מצב יהודי תימן. אלפים מיהודי תימן – ששמעו כי סוף-סוף קמה מדינת ישראל – נטלו בייאושם ובאימתם את גורלם בידיהם לבסוף וברחו. הם הלכו בקבוצות של שלושים או ארבעים איש, סבלו התנפלויות של שודדים ערבים. אכלו רק פיתה, דבש ותמרים ככל שיכלו לשאת ושילמו כופר מופרז לנסיכויות המדבריות השונות שבהן עברו – בעד כל נפש אדם, עולל שנולד וספר תנ"ך. רובם הגיעו לעַדן ולמחנות שאורגנו שם בשבילם על ידי ועד הג'וינט ושבהם פעלו רופאים ועובדים סוציאליים מישראל; שם החליפו כוח, התפללו, וקראו בספרי התנ"ך שלהם. אך הואיל והמצרים חסמו את תעלת סואץ לשיִט ישראלי, הרי יכלו להגיע לישראל בדרך אחת בלבד – וזו הייתה דרך האוויר. בכל יום ויום הוטסו לישראל חמש מאות או שש מאות יהודים תימנים במבצע שעד מהרה נודע בשם "מרבד הקסמים"! רכבת אווירית זו נמשכה כל שנת 1949, ועד שהסתיימה הביאה לישראל ארבעים ושמונה אלף יהודים תימנים. לפעמים הייתי נוסעת ללוד ומסתכלת במטוסים מעדן בנחיתתם, משתוממת על כוח הסבל והאמונה של נוסעיהם התשושים. "ראית כבר פעם אווירון?" שאלתי קשיש אחד מגוּדל זקן. "לא," השיב. "אבל אתה לא פחדת לטוס?" הוספתי לשאול. "לא," חזר ואמר בתוקף רב. "הכול כתוב בתנ"ך. בישעיה. 'ואשא אתכם על כנפי נשרים'."
Cquote3.svgבשלב השני של מבצע על כנפי נשרים, על פי נתוני ארגון הג'וינט, עלו מתימן עצמה 41,092 יהודים. בנוסף עלו לישראל גם 1500 יהודים מעדן וכן מעל 500 יהודים מאריתראה וג'יבוטי.סוף מבצע על כנפי נשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]נוסף על הטסת עולי תימן בשני השלבים העיקריים של המבצע, היו עוד 28 טיסות עם עולים מעדן. בשלב זה הגיעו עוד 1,344 עולים מתימן ו-449 עולים מעדן ב-80 טיסות נוספות שנערכו בין אוקטובר 1950 לאפריל 1956.לאחר שני המבצעים נותרו בתימן כ-300 יהודים המהווים את השריד של קהילת תימן המפוארת.

Nonetheless, we refuse to ignore this chunk of history. If we can acknowledge our wrongdoings, we can acknowledge others.

1517: 1st Safed Pogrom, Ottoman Palestine

1517: 1st Hebron Pogrom, Ottoman Palestine

Marsa ibn Ghazi Massacre, Ottoman Libya

1577: Passover Massacre, Ottoman empire

1588 - 1629: Mahalay Pogroms, Iran

1630 - 1700: Yemenite Jews were considered "impure" and thus forbidden to touch a Muslim or a Muslim's food. They were obligated to humble themselves before a Muslim, to walk to the left side, and greet him first. They could not build houses higher than a Muslim's or ride a camel or horse, and when riding on a mule or a donkey, they had to sit sideways. Upon entering the Muslim quarter a Jew had to take off his foot-gear and walk barefoot. If attacked with stones or fists by Islamic youth, a Jew was not allowed to defend himself. (anti-Zionist miss those days)

1660: 2nd Safed Pogrom, Ottoman Palestine

1670: Mawza expultion, Yemen

1679 - 1680: Sanaa Massacres, Yemen

1747: Mashhad Masacres, Iran

1785: Tripoli Porom, Ottoman Libya

1790 - 92: Tetouan Pogrom. Morocco (Jews of Tetouan stripped naked, and lined up)

1800: new decree passed in Yemen, that Jews are forbidden to wear new clothing, or good clothing. Jews are forbidden to ride mules or donkeys, and were occasionally rounded up for long marches naked through the Roob al Khali dessert.

1805: 1st Algeris Pogrom, Ottoman Algeria

1808 2nd 1438: 1st Mellah Ghetto Massacres, North Africa

1815: 2nd Algeris Pogrom, Ottoman Algeria

1820: Sahalu Lobiant Massacres, Ottoman Syria

1828: Baghdad Pogrom, Ottoman Iraq

1830: 3rd Algeris Pogrom, Ottoman Algeria

1830: ethnic cleansing of Jews in Tabriz, Iran

1834: 2nd Hebron Pogrom, Ottoman Palestine

1834: Safed Pogrom, Ottoman Palestne

1839: Massacre of the Mashadi Jews, Iran

1840: Damascus, ritual killings (Muslims, along with french Christians kidnapped, tortured, and killed Jewish Children for entertainment), Ottoman Syria

1840: blood libels introduced to the Muslim world from Europe.

1844: 1st Cairo Massacres, Ottoman Egypt

1847: Dayr al-Qamar Pogrom, Ottoman Lebanon

1847: ethnic cleansing of the Jews in Jerusalem, Ottoman Palestine

1848: 1st Damascus Pogrom, Syria

1850: 1st Aleppo Pogrom, Ottoman Syria

1860: 2nd Damascus Pogrom, Ottoman Syria

1862: 1st Beirut Pogrom, Ottoman Lebanon

1866: Kuzguncuk Pogrom, Ottoman Turkey

1867: Barfurush Massacre, Ottoman Turkey

1868: Eyub Pogrom, Ottoman Turkey

1869: Tunis Massacre, Ottoman Tunisia

1869: Sfax Massacre, Ottoman Tunisia

1864 - 1880: Marrakesh Massacre, Morocco

1870: 2nd Alexandria Massacres, Ottoman Egypt

1870: 1st Istanbul Pogrom, Ottoman Turkey

1871: 1st Damanhur Massacres,Ottoman Egypt

1872: Edrine Massacres, Ottoman Turkey

1872: 1st Izmir Pogrom, Ottoman Turkey

1873: 2nd Damanhur Massacres, Ottoman Egypt

1874: 2nd Izmir Pogrom, Ottoman Turkey

1874: 2nd Istanbul Pogrom, Ottoman Turkey

1874: 2nd Beirut Pogrom,Ottoman Lebanon

1875: 2nd Aleppo Pogrom, Ottoman Syria

1875: Jerba Island Massacre, Ottoman Tunisia

1877: 3rd Damanhur Massacres,Ottoman Egypt

1877: Mansura Pogrom, Ottoman Egypt

1882: Homs Massacre, Ottoman Syria

1882: 3rd Alexandria Massacres, Ottoman Egypt

1890: 2nd Cairo Massacres, Ottoman Egypt

1890, 3rd Damascus Pogrom, Ottoman Syria

1891: 4th Damanahur Massacres, Ottoman Egypt

1897: Tripolitania killings,Ottoman Libya

1903&1907: Taza & Settat, pogroms, Morocco

1890: Tunis Massacres, Ottoman Tunisia

1901 - 1902: 3rd Cairo Massacres, Ottoman Egypt

1901 - 1907: 4th Alexandria Massacres,Ottoman Egypt

1903: 1st Port Sa'id Massacres, Ottoman Egypt

1903 - 1940: Pogroms of Taza and Settat, Morocco

1907: Casablanca, pogrom, Morocco

1908: 2nd Port Said Massacres,Ottoman Egypt

1910: Shiraz blood libel

1911: Shiraz Pogrom

1912: 4th Fez , Pogrom, Morocco

1917: Baghdadi Jewish Inquisition, Ottoman empire

1918 - 1948: law passed making it illegal to raise an orphan Jewish, Yemen

1920: Irbid Massacres: British mandate Palestine

1920 - 1930: Arab riots, British mandate Palestine

1921: 1st Jaffa riots, British mandate Palestine

1922: Djerba Massacres, Tunisia

1928: Ikhwan Masacres, Egypt, and british mandate Palestine.

1928: Jewish orphans sold into slavery, and forced to convert t Islam by Muslim Brotherhood, Yemen

1929: 3rd Hebron Pogrom British mandate Palestine.

1929 3rd Safed Pogrom, British mandate Palestine.

1933: 2nd Jaffa riots, British mandate Palestine.

1934: Thrace Pogroms, Turkey

1934: 1st Farhud Massacres, Iraq

1936: 3rd Jaffa riots, British mandate Palestine

1936: 2nd Farhud Massacres, Iraq

1941: 3rd Farhud Massacres, Iraq

1942: Mufti collaboration with the Nazis. plays a part in the final solution

1942: Struma disaster, Turkey

1942: Nile delta Pogroms, Egypt

1938 - 1945: Arab collaboration with the Nazis

1945: 4th Cairo Massacres, Egypt

1945: Tripolitania Pogrom, Libya

1947: Aden Pogroms

1947: 3rd Aleppo Pogrom, Syria

1948: "emptying" of the Jewish quarter of Damascus, Syria

1948: 1st Arab Israeli war (1 out of every 100 Jew was killed)

1948: Oujda & Jerada Pogroms, Morocco

1948: 1st Libyan Inquisition of Jews

1951: 2nd Libyan Inquisition of Jews

1955: 3rd Istanbul Pogrom, Turkey

1956: 1st Egyptian Inquisition of Jews

1965: 5th Fez Pogrom, Morocco

1967: 2nd Egyptian Inquisition of Jews

1967: Tunis riots, Tunisia