הקונצפציה האמריקנית בקוריאה

   

הקונצפציה האמריקנית בקוריאה, מאד דומה לקונצפציה הישראלית ב 7.10

הם ידעו שהסינים שם, אך לא האמינו למה שידעו

 הכשל המודיעיני שקדם להתערבות הסינית במלחמת קוריאה

ההפתעה הסינית בנובמבר 1950 מוצגת לעיתים כסיפור פשוט: מאות אלפי חיילים חצו בחשאי את נהר היאלו, נעלמו מעיני מטוסי הסיור האמריקאיים, ואז הגיחו מן ההרים והסתערו על כוחות האו"ם שלא ידעו כלל שסין נכנסה למלחמה. יש אמת בתיאור הזה, אך הוא מחמיץ את עיקרו של הכשל.

האמריקאים לא הופתעו מעצם נוכחותם של חיילים סינים בקוריאה. עוד לפני המתקפה הגדולה היו בידיהם אזהרות דיפלומטיות מפורשות, הערכות על מאות אלפי חיילים סינים במנצ'וריה, יירוטי תקשורת, דיווחי סוכנים, תצפיות אוויריות, שבויים סינים, זיהוי של יחידות סיניות שלמות ועדויות מקרבות שבהם הובסו יחידות דרום קוריאניות ואמריקאיות. מה שהם לא הבינו היה משמעות המידע.

זו הייתה פחות הפתעה של איסוף ויותר הפתעה של פרשנות. המידע העובדתי הצטבר, אבל הוכנס שוב ושוב למסגרת מחשבתית שקבעה מראש כי סין אינה מתכוונת, אינה מסוגלת או אינה מעזה לפתוח במלחמה רחבת היקף נגד ארצות הברית. כאשר העובדות סתרו את המסגרת הזאת, האמריקאים לא שינו מיד את המסגרת. הם שינו את ההסבר לעובדות.

 הניצחון באינצ'ון והתחושה שהמלחמה כבר הוכרעה

בספטמבר 1950 השתנה לחלוטין מצבה של המלחמה. לאחר חודשים שבהם נדחקו הכוחות האמריקאיים והדרום קוריאניים אל מתחם פוסאן, הנחיתה באינצ'ון ב־15 בספטמבר הביאה להתמוטטות החזית הצפון קוריאנית. כוחות האו"ם פרצו ממתחם פוסאן, שחררו את סיאול ורדפו צפונה אחר שרידי צבא קוריאה הצפונית.

בסוף ספטמבר נראה היה כי המלחמה הוכרעה. הצבא הצפון קוריאני חדל למעשה להתקיים ככוח מאורגן מדרום לקו הרוחב 38, עשרות אלפי חיילים נשבו, ויחידות האו"ם התקדמו במהירות לעבר פיונגיאנג. לאחר חודשים של כמעט אסון, עבר הפיקוד האמריקאי בתוך שבועות ספורים לאווירה של ניצחון מוחלט. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

הצלחת אינצ'ון חיזקה מאוד את מעמדו של הגנרל דאגלס מקארתור. תוכנית הנחיתה שלו נחשבה קודם לכן מסוכנת ביותר, אך הצלחתה העניקה לו יוקרה כמעט בלתי מוגבלת. ההיסטוריה הרשמית של צבא ארצות הברית מתארת כיצד וושינגטון, על אף הסתייגויות מסוימות, העניקה לו מרחב פעולה רחב כדי להשלים את כיבוש צפון קוריאה לפני סוף השנה. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][2])

האווירה הזאת השפיעה ישירות על המודיעין. השאלה המרכזית כבר לא הייתה האם נכון להתקדם עד גבול סין, אלא באיזו מהירות ניתן להשלים את המשימה. מידע על התערבות סינית נתפס כמכשול זמני בדרך לניצחון שכבר הושג בעיקרו, ולא כאפשרות המחייבת בחינה מחדש של התוכנית כולה.

 מה היה ידוע על ריכוז הכוחות במנצ'וריה

כבר במהלך הקיץ ידעו האמריקאים שסין מעבירה כוחות גדולים לצפון מזרח המדינה. יירוטי תקשורת הצביעו על תנועת יחידות שדה סיניות לכיוון מנצ'וריה. בסוף אוגוסט העריך מודיעין פיקוד המזרח הרחוק כי באזור הסמוך לקוריאה נמצאים כ־246 אלף חיילים סדירים של צבא השחרור העממי ועוד כ־374 אלף אנשי כוחות ביטחון ומיליציה. כלומר, הפיקוד האמריקאי ידע חודשים לפני המתקפה כי סין בונה מאגר צבאי עצום ליד זירת הלחימה. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

ב־8 בספטמבר קבע מזכר מודיעין של הסי איי איי כי התערבות סינית נמצאת בהחלט בתחום היכולת הצבאית של בייג'ינג. המזכר ציין כי ריכוז הכוחות במנצ'וריה והאשמותיה הפומביות של סין נגד פעילות אמריקאית סמוך לגבולה עלולים להיות הכנה למהלך גלוי. אלא שלצד ההתרעה הוצמדה מסקנה מרגיעה: התערבות גלויה תדרוש, לפי ההערכה האמריקאית, אישור סובייטי ונכונות להסתכן במלחמה כללית. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

כאן כבר הופיעה ליבת הקונספציה. המנתחים לא התעלמו מן היכולת הסינית. הם הכירו בה. אך הם הפרידו בין יכולת ובין כוונה, וקבעו שהכוונה תלויה בהחלטה סובייטית לפתוח למעשה במלחמת עולם.

 האזהרות הדיפלומטיות היו מפורשות

בייג'ינג לא שמרה לחלוטין על שתיקה. במהלך ספטמבר ואוקטובר היא העבירה סדרת אזהרות פומביות וחשאיות. גורמים סינים הודיעו לשגריר הודו בבייג'ינג כי סין לא תאפשר לכוחות אמריקאיים להתקרב לגבולה. המסר הועבר לממשלת הודו, לשגריר ארצות הברית בניו דלהי ולמחלקת המדינה בוושינגטון באמצעות בריטניה.

ב־3 באוקטובר זימן שר החוץ הסיני ג'ואו אנלאי בדחיפות את שגריר הודו קוואלאם פניקר. ג'ואו הבהיר כי אם כוחות אמריקאיים, להבדיל מכוחות דרום קוריאניים, יחצו את קו הרוחב 38, סין תתערב. יום לאחר מכן כתב מנהל המשרד לענייני סין במחלקת המדינה כי אין לראות במסר הזה בבטחה כבלוף. המסמך הכיר בכך שהסיכון להתנגשות ממשית עם סין הוא רציני. ([המשרד להיסטוריה][4])

אזהרות דומות הגיעו דרך מוסקבה, שגרירויות אירופיות, עיתונאים והצהרות פומביות של ממשלת סין. ג'ואו הכריז כי סין לא תעמוד מנגד כאשר מדינה שכנה מותקפת וכאשר המלחמה מתקרבת לגבולה. במקביל דיווחו יירוטים על תנועות כוחות גדולות מדרום וממרכז סין לעבר הגבול הקוריאני. 

הבעיה הייתה שלאמריקאים לא היו יחסים דיפלומטיים ישירים עם הרפובליקה העממית של סין. המסרים הגיעו באמצעות הודו, בריטניה ומדינות אחרות. לכן היה קל יותר לתייג אותם כתעמולה, ניסיון הפחדה או מהלך שנועד להשפיע על הדיונים באו"ם.

אך זו אינה תשובה מלאה. גם בתוך מחלקת המדינה היו אנשים שהזהירו שאין לפטור את המסר כבלוף. בסופו של דבר ההנהגה בחרה בפרשנות המרגיעה, לא משום שלא שמעה את האזהרה, אלא משום שהאזהרה לא התאימה להערכתה לגבי מה שסין אמורה לעשות באופן רציונלי.

 המסמך המכריע של 12 באוקטובר

ב־12 באוקטובר, ימים ספורים לפני כניסת הכוחות הסיניים הגדולים לקוריאה, פרסם הסי איי איי הערכה סודית על סכנת ההתערבות. המסמך הכיר בכך שהכוחות הסיניים מסוגלים להתערב ביעילות, אף שאין להם עליונות אווירית וימית. הוא מנה במפורש את הצהרות ג'ואו אנלאי, תנועות הכוחות למנצ'וריה וההאשמות הסיניות בדבר הפרות גבול.

למרות כל אלה קבע המסמך כי אין סימנים משכנעים לכוונה סינית לפתוח בהתערבות מלאה. מסקנתו הייתה כי כל עוד ברית המועצות לא החליטה לפתוח במלחמה עולמית, התערבות סינית רחבה אינה סבירה בשנת 1950. ([המשרד להיסטוריה][5])

הניסוח הזה ממחיש את הכשל באופן כמעט מושלם. הנתונים העובדתיים נרשמו. היכולת הוכרה. האזהרות הדיפלומטיות הוזכרו. אך המסקנה נקבעה באמצעות הנחה אחרת: סין לא תקבל בעצמה החלטה כה מסוכנת, משום שהיא כפופה לאסטרטגיה הסובייטית ומשום שהתערבות פירושה מלחמה עולמית.

בדיעבד התברר ששתי ההנחות היו שגויות. מאו דזה דונג ראה בהתקרבות האמריקאית לנהר היאלו איום ישיר על ביטחון סין ועל המשטר הקומוניסטי החדש. הוא היה מוכן להתערב גם בלי התמיכה האווירית המלאה שביקש מסטלין. מנקודת מבטה של בייג'ינג, ההתערבות לא הייתה צעד בלתי רציונלי לקראת מלחמת עולם, אלא מלחמת מנע מוגבלת שנועדה להרחיק את הכוח האמריקאי מן הגבול הסיני. 

 בעת שמקארתור הרגיע את טרומן, הסינים כבר חצו

ב־13 וב־14 באוקטובר החלו הארמיות הסיניות ה־38, ה־39 וה־40 להיכנס לצפון קוריאה. ב־15 באוקטובר דיווח כוח לא סדיר דרום קוריאני שפעל בהנחיית הסי איי איי ליד נהר היאלו כי חיילים סינים עוברים לתוך קוריאה. לפי המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי, המידע הזה לא הובא בזמן לנשיא הארי טרומן ולמקארתור, שנפגשו באותו יום באי וייק. 

בפגישה שאל טרומן את מקארתור מה הסיכוי להתערבות סינית או סובייטית. תשובתו של מקארתור הייתה שהסיכוי קטן מאוד. הוא אמנם ידע שיש כ־300 אלף חיילים סינים במנצ'וריה, והעריך שבין 100 אלף ל־125 אלף מהם פרוסים בקרבת נהר היאלו. אך הוא טען שרק 50 אלף עד 60 אלף יוכלו לעבור לקוריאה.

מקארתור הוסיף כי לסינים אין חיל אוויר המסוגל להגן עליהם. לדבריו, אם ינסו להגיע לפיונגיאנג, חיל האוויר האמריקאי יגרום להם טבח עצום. הוא אף אמר שהאמריקאים כבר אינם חוששים מהתערבות סינית. ([trumanlibrary.gov][6])

דברים אלה מראים שמקארתור לא סבר שסין אינה מסוגלת להעביר אפילו חייל אחד לקוריאה. הוא הכיר בריכוז הכוחות והכיר באפשרות של חצייה. טעותו הייתה בהערכת המספר שניתן להעביר, ביכולת הסינית לקיים את הכוחות ללא מערך לוגיסטי מערבי ובהנחה שהעליונות האווירית האמריקאית תהפוך כל התערבות להתאבדות.

באותו דיון דיבר מקארתור גם על החזרת הארמייה השמינית ליפן עד חג המולד ועל סיום הפעילות הצבאית בתוך זמן קצר. כלומר, ההתערבות הסינית לא נתפסה כסיכון שיש להיערך אליו, אלא כאפשרות תאורטית שכבר חלף המועד שבו הייתה יכולה לשנות את תוצאות המלחמה. ([trumanlibrary.gov][6])

 דיווחים על מאות אלפי חיילים הפכו להסבר הגנתי

ב־16 באוקטובר דיווח הסי איי איי כי התקבלו ידיעות על כניסת חיילים סינים לקוריאה. במקום להסיק שסין פתחה בהתערבות, גובש הסבר חלופי: ייתכן שהכוחות נשלחו רק להגן על תחנות הכוח ההידרואלקטריות לאורך נהר היאלו, שסיפקו חשמל לתעשייה המנצ'ורית.

ב־20 באוקטובר הופצו דיווחים שלפיהם כ־400 אלף חיילים סינים מוכנים לחצות את הנהר. גם מודיעין פיקוד המזרח הרחוק וגם קצין קישור אמריקאי בהונג קונג העבירו הערכות בסדר גודל כזה. למרות זאת, הסי איי איי המשיך לטעון שסין וברית המועצות לא ירצו להסתכן במלחמה עולמית. 

זהו מנגנון אופייני לקונספציה חזקה. בשלב הראשון נטען שאין סימן לכך שהסינים ייכנסו. כאשר התקבלו דיווחים שהם נכנסו, נטען שמדובר במספרים קטנים. כאשר הופיעו דיווחים על מספרים גדולים, נטען שמטרתם הגנתית. הקונספציה לא נשברה. היא התרחבה כדי להכיל את המידע החדש.

 השבויים הסינים סיפרו את הסיפור

ב־25 באוקטובר תקפו הכוחות הסיניים לראשונה בעוצמה. יחידות דרום קוריאניות נתקלו בכוחות סיניים מאורגנים, ושבויים סינים שנחקרו באותו ערב סיפרו על נוכחות צבאית גדולה. במהלך היומיים הבאים השמידו הסינים שני רגימנטים של הדיוויזיה הדרום קוריאנית השישית ואילצו את הקורפוס הדרום קוריאני השני לסגת. 

ב־29 באוקטובר נשבו חיילים סינים בשני צדי חצי האי. מן החקירות עלה שהם אינם מתנדבים בודדים או חיילים שהועברו כדי להשלים יחידות צפון קוריאניות, אלא משתייכים ליחידות סיניות מאורגנות בסדר גודל רגימנטי.

למחרת הגיע מפקד המודיעין של מקארתור, הגנרל צ'ארלס וילובי, למפקדת הקורפוס העשירי וחקר בעצמו 16 שבויים סינים. לאחר החקירה קבע שהם כנראה חיילים תועים שנפרדו מיחידותיהם, ולא עדות לכניסתו של כוח סיני מאורגן. באותו יום עצמו דיווחה הארמייה השמינית כי עשרה שבויים שונים מסרו שכמה דיוויזיות סיניות כבר נמצאות בקוריאה. 

הפער כאן לא היה בין מידע אמין ובין שמועה אחת מפוקפקת. היו שבויים שונים, שנתפסו במקומות שונים, לאחר קרבות שבהם הופעלו יחידות סיניות מאורגנות. אולם מטהו של מקארתור העדיף את הפרשנות המצמצמת.

ב־29 באוקטובר אף קבע סיכום מודיעין של פיקוד המזרח הרחוק כי לכוחות הסיניים אין פוטנציאל לחימה משמעותי נגד צבא מודרני. זו הייתה הערכה תרבותית וצבאית עמוקה יותר, לא רק טעות במספרים. הכוחות הסיניים נתפסו כחסרי ציוד, חסרי אש מסייעת, חסרי לוגיסטיקה וחסרי יכולת לעמוד מול צבא אמריקאי מודרני.

 בתחילת נובמבר כבר היה קשה לטעון שלא מדובר בצבא

בתחילת נובמבר הצטבר מידע שלא ניתן היה להסביר באמצעות מתנדבים בודדים. טייסי חיל הנחתים דיווחו על שיירות משאיות גדולות שנעו ממנצ'וריה לתוך קוריאה. רגימנט של דיוויזיית הפרשים הראשונה ספג אבדות כבדות בקרב עם הסינים. עד 4 בנובמבר זיהתה הדיוויזיה חמש דיוויזיות סיניות מולה, ואילו דיוויזיית הנחתים הראשונה זיהתה שלוש דיוויזיות נוספות.

יירוטי תקשורת חשפו הזמנה של 30 אלף מפות של קוריאה עבור הכוחות במנצ'וריה. מודיעין הצבא העריך שמספר כזה של מפות מתאים לכשלושים דיוויזיות. 

ב־3 בנובמבר העלה פיקוד המזרח הרחוק את אומדן הכוח הסיני בתוך קוריאה לכ־34 אלף חיילים, לצד כמעט חצי מיליון חיילים סדירים וכ־370 אלף אנשי כוחות ביטחון במנצ'וריה. המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי קובע שבפועל כבר נמצאו בקוריאה יותר מ־300 אלף חיילים סינים. כלומר, הטעות לא הייתה רק בשאלה האם יש סינים בקוריאה. סדר הגודל הוערך בחסר קיצוני. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

ב־5 בנובמבר הודה וילובי שלכוחות הסיניים יש יכולת לבצע מתקפת נגד רחבה. אבל באותו יום מסר מקארתור למטות המשולבים בוושינגטון כי עדיין אינו מאמין שסין תיכנס למלחמה בכוח גדול. 

 גם ההערכה הלאומית כבר הכירה ביכולת הסינית לנצח

ב־8 בנובמבר פורסמה הערכת המודיעין הלאומית הראשונה שעסקה ישירות בהתערבות. היא העריכה שבקוריאה נמצאים בין 30 אלף ל־40 אלף חיילים סינים, הערכה נמוכה בהרבה מן המציאות. אך באותו מסמך הוערך שבמנצ'וריה נמצאים כ־700 אלף חיילים סינים, ובהם לפחות 200 אלף חיילי שדה סדירים.

המסמך קבע במפורש כי סין מסוגלת לעצור את התקדמות האו"ם באמצעות הכנסת כוחות הדרגתית, ואף לאלץ את כוחות האו"ם לסגת דרומה באמצעות הסתערות חזקה. ([המשרד להיסטוריה][7])

זוהי נקודה חשובה. שבועיים וחצי לפני האסון כבר קבע המודיעין הלאומי שסין יכולה להכריח את האמריקאים לסגת. ההפתעה לא נבעה מאי הכרת היכולת. היא נבעה מן האמונה שסין תשתמש ביכולת בצורה מוגבלת בלבד.

הערכת המודיעין הסבירה שמטרת ההתערבות היא לעצור את ההתקדמות, לשמור על משטר קומוניסטי בשטח קוריאה, להרחיק את כוחות האו"ם מן הגבול ולשמר אזור לפעילות צבאית וגרילתית. גם כאן הופיעה תפיסה של התערבות מוגבלת, שנועדה להקים חיץ בצפון קוריאה, ולא מתקפה שתשבור את כל החזית ותדחוף את האמריקאים הרחק דרומה. ([המשרד להיסטוריה][7])

 הנסיגה הסינית שחיזקה את הטעות

בין 4 ל־6 בנובמבר הפסיקו הסינים את התקפותיהם, ניתקו מגע ונעלמו בחזרה לתוך ההרים. השקט הפתאומי היה חלק מרכזי בהצלחה הסינית.

מבחינת הפיקוד הסיני, השלב הראשון השיג כמה מטרות. הוא בלם את ההתקדמות המהירה, פגע ביחידות דרום קוריאניות, למד את דפוסי הפעולה האמריקאיים ומשך את כוחות האו"ם לעמדות מפוזרות ומרוחקות. לאחר מכן נסוגו הכוחות הסיניים, התארגנו והמתינו שהאמריקאים יחזרו להתקדם.

מבחינת מקארתור, ההפוגה אישרה לכאורה שהסינים אינם מעוניינים במלחמה כוללת. אילו התכוונו להכריע את כוחות האו"ם, מדוע הפסיקו לתקוף דווקא לאחר שהשיגו הצלחות?

זאת הייתה בדיוק מטרת הנסיגה. הסינים העניקו לאמריקאים התנהגות שניתן לפרש בהתאם לקונספציה הקיימת. העובדה שהאויב נעלם לא נתפסה כהכנה למתקפה גדולה יותר, אלא כהוכחה לכך שההערכה הקודמת הייתה נכונה. 

עד אמצע נובמבר כבר זוהו 12 דיוויזיות סיניות בקוריאה. העיתונות דיווחה על מעבר כוחות סיניים נוספים, ומודיעין הארמייה השמינית דיווח על ריכוזים גדולים משני עברי הגבול. למרות זאת, לא הוסקה מסקנה חד משמעית כי מתקפה כללית עומדת להתחיל. 

 ההערכה של 24 בנובמבר

ב־24 בנובמבר, ערב המתקפה הסינית הגדולה במערב, פרסם הסי איי איי הערכת מודיעין מעודכנת. המסמך קבע כי אם המאמצים המדיניים לא יביאו לנסיגת האו"ם, סין תגביר את התערבותה, תשחק את הכוחות האמריקאיים ותנסה לקיים משטר צפון קוריאני.

עם זאת, נקבע שהראיות אינן מכריעות בשאלה האם סין כבר החליטה לפתוח במתקפה מלאה. ([המשרד להיסטוריה][8])

באותו יום יצאה הארמייה השמינית למתקפה צפונה. במשך היממה הראשונה כמעט שלא נתקלה בהתנגדות. בלילה הבא, 25 בנובמבר, פתחו הסינים במתקפת נגד עצומה נגד מרכז החזית. הקורפוס הדרום קוריאני השני קרס, האגף של הארמייה השמינית נחשף וכוחות אמריקאיים החלו בנסיגה. ב־27 בנובמבר הותקפו גם כוחות הקורפוס העשירי באזור מאגר צ'וסין. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

בתוך ימים התברר שהסינים הצליחו להקים בצפון קוריאה שתי קבוצות ארמיות גדולות, שהגיעו ממנצ'וריה בחסות החשכה והוסוו ביום בשטח ההררי. מטוסי האו"ם לא הורשו לבצע סיורים מעבר לגבול הסיני, והסינים ניצלו היטב את המגבלות הגאוגרפיות והמדיניות של העליונות האווירית האמריקאית. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

 הקונספציה הראשונה: סין אינה שחקן עצמאי

הכשל העמוק ביותר היה התפיסה שהעולם הקומוניסטי הוא מערכת היררכית הנשלטת ממוסקבה. לפי תפיסה זו, קוריאה הצפונית פעלה בשליחות ברית המועצות, וסין לא תפתח במלחמה רחבה בלי הוראה ואישור מסטלין.

מכאן נגזרה משוואה פשוטה: התערבות סינית מלאה משמעותה החלטה סובייטית להסתכן במלחמת עולם. מכיוון שהמודיעין האמריקאי העריך שסטלין אינו רוצה במלחמה עולמית ב־1950, הוא הסיק שסין לא תתערב בהיקף מלא.

אלא שמאו פעל מתוך מערכת שיקולים סינית. הוא חשש מהימצאות צבא אמריקאי על נהר היאלו, מהשפעה אמריקאית על טייוואן, מאובדן מדינת החיץ הקוריאנית ומפגיעה במעמדה של סין הקומוניסטית זמן קצר לאחר ניצחונה במלחמת האזרחים. האמריקאים הבינו לא רע את זהירותו של סטלין, אך טעו כאשר הפכו את זהירותו לתחליף להבנת החלטותיה של סין. 

 הקונספציה השנייה: התערבות סינית תהיה בלתי רציונלית

שר החוץ דין אצ'יסון תיאר אפשרות של התערבות סינית כשיגעון. מנקודת מבט אמריקאית, היה בכך היגיון. לסינים היו מעט כלי רכב, מעט קשר רדיו, מעט נשק כבד, הגנה אווירית מוגבלת ודרכי אספקה ארוכות ופגיעות. ארצות הברית שלטה באוויר ובים והחזיקה יתרון גדול בארטילריה, תחבורה, קשר ואספקה.

אך האמריקאים ביצעו כאן טעות של השלכה. הם שאלו כיצד צבא אמריקאי היה מנהל מערכה כזאת, והסיקו שצבא שאינו מסוגל לפעול באותה צורה אינו מסוגל לפעול כלל.

הסינים בנו שיטת לחימה שהתאימה לחולשותיהם. הם נעו בעיקר בלילה, הסוו את עצמם ביום, הפחיתו שימוש ברדיו, נשאו חלק ניכר מן האספקה ביד או באמצעות בהמות, הסתננו דרך ההרים, תקפו אגפים וחיבורים בין יחידות וניסו להילחם מטווח קרוב, שבו יתרון האש האמריקאי היה קשה יותר למימוש.

העליונות הטכנולוגית האמריקאית הייתה אמיתית, אך היא לא ביטלה את יכולת האויב לפעול. היא רק אילצה אותו לפעול בצורה שהאמריקאים התקשו לראות ולהבין.

 הקונספציה השלישית: זלזול באיכות החייל הסיני

ההיסטוריה הרשמית של צבא ארצות הברית מציינת כי משקיפים אמריקאים רבים, ובהם אנשים שסייעו בעבר לאמן כוחות סיניים נגד יפן, העריכו שהצבא הסיני יהיה מצויד בצורה גרועה, יונהג בצורה גרועה ולא יוכל להתמודד עם כוח מערבי מודרני.

הם לא נתנו משקל מספיק לכך שחלק גדול מן החיילים והמפקדים הסינים היו ותיקי שנים של מלחמה נגד היפנים ושל מלחמת האזרחים הסינית. הם היו דלי ציוד, אך מנוסים מאוד בתנועה רגלית, הסוואה, הסתננות, התקפות לילה ולחימה בשטח קשה. 

לכך נוסף יסוד של יהירות תרבותית. המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי מתאר כיצד במטה פיקוד המזרח הרחוק התקבעה האמונה שכוחות אסיאתיים לא יעזו להתמודד עם העוצמה האמריקאית, ואם יעשו זאת יושמדו. הצלחת אינצ'ון הפכה אמונה זו כמעט לעובדה מוסכמת. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][9])

 הקונספציה הרביעית: מקארתור הפך מהערכה מודיעינית

מקארתור לא היה רק מפקד המבצע. הוא היה דמות בעלת סמכות עצומה, יוקרה ציבורית וקרבה רבה לצוות המודיעין שלו. הערכתו שהמלחמה כמעט הסתיימה השפיעה על אופן עיבוד המידע לאורך שרשרת הפיקוד.

וילובי לא המציא את כל המידע ולא הסתיר את עצם קיומם של הסינים. הדוחות שלו כללו כוחות סיניים במנצ'וריה, שבויים, יחידות שזוהו ואפשרות למתקפת נגד. אבל שוב ושוב הוא העניק למידע פרשנות שתאמה את תפיסתו של מקארתור: אלה חיילים תועים, כוחות מוגבלים, מתנדבים, מגיני הגבול או יחידות חסרות פוטנציאל נגד צבא מודרני. 

נוצר מצב שבו הדרגים הקדמיים, שפגשו את הכוחות הסיניים בפועל, היו מודאגים יותר מן המטות בטוקיו ובוושינגטון. ככל שהמידע נע כלפי מעלה, הוא עבר תהליך של הקטנה והסבר מחדש.

 הקונספציה החמישית: היעדר סימנים נראה כהוכחה להיעדר כוונה

האמריקאים ציפו שמאות אלפי חיילים יותירו חתימה מודיעינית גדולה: שידורי רדיו רבים, שיירות ממונעות ארוכות, מחנות גלויים, מחסני אספקה, ארטילריה כבדה ותנועה ביום.

כאשר לא ראו חתימה כזאת, הם הסיקו שאין כוח גדול. בפועל, היעדר החתימה היה תוצאה של משמעת הסוואה, תנועה לילית, שימוש מועט ברדיו, שטח הררי ומגבלות הסיור האמריקאי בקרבת הגבול.

זהו כשל מוכר במודיעין: חיפוש אחר האויב כפי שהוא אמור להיראות על פי הדוקטרינה שלך, במקום כפי שהוא נראה על פי הדוקטרינה שלו. הסינים לא הצליחו להסתיר כל סימן. האמריקאים ראו שיירות, יירטו קשר, לכדו שבויים וזיהו דיוויזיות. אבל מכיוון שלא התקבלה התמונה הטכנולוגית השלמה שציפו לראות, הם המשיכו להטיל ספק בהיקף הכוח.

 לא מחסור במידע, אלא מנגנון שדחה את משמעותו

סין אכן ניהלה מבצע הסוואה מרשים. היא העבירה כוחות בלילה, הסתירה אותם ביום, הגבילה תקשורת אלקטרונית, ניצלה את ההרים ואת האיסור האמריקאי לפעול מעבר לגבול, ויצרה הפוגה מכוונת לאחר מתקפתה הראשונה.

אבל ההסוואה לבדה אינה מסבירה את ההפתעה. היא מסבירה מדוע האמריקאים לא ידעו את המיקום המדויק ואת סדר הגודל המלא של כל יחידה. היא אינה מסבירה מדוע התעלמו מאזהרות דיפלומטיות, מריכוז של מאות אלפי חיילים במנצ'וריה, מדיווחי מעבר הגבול, משבויים, מקרבות עם יחידות סיניות ומזיהוי של 12 דיוויזיות.

ההפתעה התאפשרה משום שכל ידיעה קיבלה הסבר מרגיע. ריכוזי הכוחות נועדו להגן על הגבול. האזהרות היו בלוף. החיילים הסינים היו מתנדבים או תועים. הקרבות היו פעולות מקומיות. הנסיגה הסינית הוכיחה שההתערבות הסתיימה. מאות אלפי החיילים במנצ'וריה לא יעזו לחצות משום שחיל האוויר האמריקאי ישמיד אותם.

לכן המקרה של קוריאה אינו בעיקר סיפור על מודיעין שלא ראה. זהו סיפור על מערכת שראתה חלקים רבים מן המציאות, אך לא הייתה מוכנה לקבל את המסקנה שעלתה מהם. עד שהקונספציה נשברה, הארמייה השמינית כבר הייתה בנסיגה, כוחות הקורפוס העשירי נלחמו בדרכם אל החוף, והמלחמה שנחשבה גמורה הפכה למלחמה חדשה לחלוטין.

[1]: https://history.army.mil/Research/Reference-Topics/Army-Campaigns/Brief-Summaries/Korean-War/ "

Korean War

"

[2]: https://history.army.mil/portals/143/Images/Publications/catalog/19-8.pdf "The Korean War: The Chinese Intervention"

[3]: https://www.cia.gov/resources/csi/static/two-strategic-intel-mistakes.pdf "Two Strategic Intelligence Mistakes in Korea, 1950 — Central Intelligence Agency"

[4]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d606 "Historical Documents - Office of the Historian"

[5]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d665 "Historical Documents - Office of the Historian"

[6]: https://www.trumanlibrary.gov/node/354996 "67-6_18 - 1950-10-15 | Harry S. Truman"

[7]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d789 "Historical Documents - Office of the Historian"

[8]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d877 "Historical Documents - Office of the Historian"

[9]: https://www.cia.gov/resources/csi/static/two-strategic-intel-mistakes.pdf?utm_source=chatgpt.com "Two Strategic Intelligence Mistakes in Korea, 1950"