ארדואן

 טורקיה של ארדואן: לא רק מבקרת את ישראל אלא מעצמה אזורית בעלת מדיניות כוחנית

בשיח הפוליטי הבינלאומי רג'פ טאיפ ארדואן מרבה להציג את טורקיה כמי שניצבת מול עוולות שמבצעות מדינות אחרות, ובשנים האחרונות ישראל תופסת מקום מרכזי במיוחד ברטוריקה הזאת. בספטמבר 2026, למשל, הוא שב ותקף בחריפות את ישראל מעל במת העצרת הכללית של האו"ם וקרא להגברת הלחץ הבינלאומי עליה.

אלא שמדיניות החוץ הטורקית עצמה רחוקה מאוד ממדיניות של אי התערבות, ריסון צבאי או הסתפקות בגבולות המדינה. במשך עשרות שנים, וביתר שאת בתקופת ארדואן, טורקיה מפעילה כוח צבאי מחוץ לגבולותיה, מחזיקה כוחות בשטחן של מדינות אחרות, מתערבת בסכסוכים אזוריים ומקדמת תפיסה של טורקיה כמעצמה עצמאית בעלת מרחב השפעה רחב.

הדוגמה הבולטת ביותר היא הסוגיה הכורדית. חשוב להבחין בין הכורדים כאוכלוסייה לבין מפלגת הפועלים של כורדיסטן, ה PKK, שהוא ארגון חמוש שניהל במשך עשרות שנים מאבק אלים נגד המדינה הטורקית וביצע גם פיגועים והתקפות נגד אזרחים וכוחות ביטחון. טורקיה מציגה חלק גדול מפעילותה הצבאית בתוך המדינה, בעיראק ובסוריה כמאבק ב PKK ובארגונים שהיא רואה כשלוחותיו.

אולם המאבק הזה לווה לאורך השנים גם בהפרות חמורות של זכויות אדם נגד האוכלוסייה הכורדית. לאחר קריסת תהליך השלום בשנת 2015 התנהלו בדרום מזרח טורקיה קרבות קשים בין כוחות הביטחון לבין ארגונים חמושים המזוהים עם ה PKK. ארגוני זכויות אדם תיעדו הרג אזרחים, עוצר ממושך, שימוש בנשק כבד בתוך אזורי מגורים, הריסת בתים ועקירת מאות אלפי בני אדם. Human Rights Watch דיווח כי עד כארבע מאות אלף תושבים נעקרו בתקופת הלחימה ב 2016 וכי אזרחים בלתי חמושים נהרגו במהלך פעולות הביטחון.

נציבות זכויות האדם של האו"ם דיווחה על טענות להרג, עינויים, הרס נרחב של בתי מגורים ומורשת תרבותית, מניעת טיפול רפואי והגבלות קשות על האוכלוסייה באזור. לפי הדוח, כאלפיים בני אדם מכל הצדדים נהרגו בין יולי 2015 לאוגוסט 2016, ובהם אזרחים, לוחמים ואנשי כוחות הביטחון.

המאבק לא נותר בתוך טורקיה. במשך שנים ביצע הצבא הטורקי תקיפות ומבצעים בצפון עיראק נגד בסיסי PKK, ובהמשך הפכה צפון סוריה לאחת הזירות החשובות ביותר של ההתערבות הטורקית.

מאז מלחמת האזרחים בסוריה ביצעה טורקיה כמה מבצעים צבאיים מעבר לגבול והשתלטה יחד עם ארגונים סוריים בעלי בריתה על אזורים נרחבים בצפון המדינה. מבחינת אנקרה, המטרה העיקרית הייתה למנוע יצירת רצף טריטוריאלי בשליטת הכוחות הכורדיים הסוריים שהיו קשורים ל YPG ול SDF, משום שטורקיה רואה בהם ארגונים הקשורים ל PKK.

אלא שמבחינת המשפט הבינלאומי והמציאות בשטח מדובר גם בנוכחות צבאית טורקית ארוכת שנים בתוך מדינה שכנה. Human Rights Watch כתב בדוח לשנת 2026 כי הצבא הטורקי המשיך למעשה לשלוט בשטחים נרחבים בצפון סוריה וכי ארגונים סוריים שקיבלו תמיכה מטורקיה היו מעורבים במעצרים שרירותיים, התעללות, סחיטה ופגיעות באזרחים. הארגון דיווח גם על תקיפה במרץ 2025 שבה נהרגה משפחה כורדית, ובה שבעה ילדים, בתקיפה שיוחסה לטורקיה או לכוחות הנתמכים על ידה.

גם כאן נדרשת הבחנה. טורקיה אינה המדינה היחידה שפעלה צבאית בסוריה ללא הסכמה מלאה של השלטון המרכזי. ארצות הברית, רוסיה, איראן וישראל הפעילו גם הן כוחות או ביצעו תקיפות במדינה. אבל העובדה הזאת אינה משנה את העובדה שטורקיה עצמה היא שחקן צבאי מרכזי בסוריה ולא רק משקיפה מהצד.

זירה נוספת היא מזרח הים התיכון והים האגאי.

כאן נכנסת לתמונה דוקטרינת "המולדת הכחולה", Mavi Vatan. מדובר בתפיסה אסטרטגית ולא רק בסיסמה, המדגישה את הצורך של טורקיה להגן על מה שהיא רואה כזכויותיה במרחבים הימיים הסובבים אותה ולהפוך לכוח ימי משמעותי בים השחור, בים האגאי ובים התיכון. בשנים האחרונות טורקיה השקיעה רבות בחיל הים וביכולת להקרין כוח הרחק מחופיה.

אחת מנקודות המחלוקת העיקריות היא השאלה עד כמה איים יווניים יוצרים אזורים כלכליים ימיים ומדף יבשתי. יוון טוענת, בהתאם לפרשנותה לאמנת האו"ם בדבר משפט הים, כי גם לאיים שלה יש זכויות ימיות משמעותיות. טורקיה אינה צד לאמנה ודוחה את הפרשנות היוונית כשהיא מביאה לכך שאיים יווניים הסמוכים מאוד לחוף הטורקי חוסמים למעשה חלק גדול מהגישה הטורקית למרחבים ימיים.

הוויכוח הזה אינו תיאורטי בלבד. בשנת 1995 קבע הפרלמנט הטורקי כי הרחבת המים הטריטוריאליים של יוון בים האגאי משישה לשנים עשר מייל ימי תהיה עילה למלחמה. האיום הזה עדיין לא בוטל. גם בשנת 2026 הוא נותר חלק מהוויכוח בין שתי חברות נאט"ו.

טורקיה גם חתמה בשנת 2019 עם הממשלה הלובית בטריפולי על הסכם לתיחום אזורים ימיים, שיצר מסדרון ימי בין טורקיה ללוב והתנגש עם תפיסותיהן של יוון וקפריסין לגבי גבולות המים הכלכליים שלהן. יוון, קפריסין והאיחוד האירופי התנגדו להסכם וטענו שהוא אינו יכול ליצור זכויות על חשבון מדינות שלישיות.

המעורבות הטורקית בלוב לא הייתה רק דיפלומטית. אנקרה העניקה סיוע צבאי לממשלה בטריפולי והרחיבה בכך את יכולתה להשפיע על צפון אפריקה ועל מזרח הים התיכון.

התמונה הזאת משתלבת במושג שמכונה לעיתים נאו עות'מאניות.

אין פירוש הדבר שארדואן מתכנן להקים מחדש באופן מילולי את האימפריה העות'מאנית או לספח את כל השטחים שהיו שייכים לה. חוקרים רבים אף מזהירים מפני שימוש מופרז במונח הזה. מחקר של Brookings מ 2026 טוען כי למרות הרטוריקה של אנקרה, טורקיה אינה בונה אימפריה חדשה והיא פועלת יותר כמעצמת ביניים המנסה להגן על אינטרסים ולהגדיל את השפעתה בעולם בלתי יציב.

עם זאת, קשה להתעלם מהשימוש השיטתי של ארדואן בהיסטוריה העות'מאנית ובתפיסה שלפיה לטורקיה יש אחריות מיוחדת כלפי אזורים ועמים שהיו בעבר חלק מהאימפריה. מחקרים על מדיניותו מתארים שילוב של לאומנות טורקית, אסלאם פוליטי ותפיסה של טורקיה כמדינה בעלת שליחות היסטורית בעולם המוסלמי.

בתקופת ארדואן הרחיבה טורקיה את פעילותה הצבאית, הכלכלית והדיפלומטית בסוריה, עיראק, לוב, הקווקז, הבלקן, סומליה ומדינות נוספות באפריקה. היא פיתחה תעשייה ביטחונית עצמאית, הפכה ליצרנית גדולה של כלי טיס בלתי מאוישים והרחיבה את בסיסיה ואת שיתופי הפעולה הצבאיים מחוץ לגבולותיה. Carnegie מתארת את המדיניות הזאת כחלק מהשאיפה של טורקיה למעמד של מעצמת ביניים עצמאית, לצד מרכיב אידאולוגי ולאומני משמעותי בתקופת ארדואן.

יש גם פרדוקס מסוים במדיניות הזאת. מצד אחד ארדואן מציג את טורקיה כמגינה על הפלסטינים ועל מוסלמים אחרים מפני מעצמות חזקות. מצד שני טורקיה עצמה מפעילה כוח נגד ארגונים וכוחות כורדיים מעבר לגבולותיה, מחזיקה נוכחות צבאית במדינות שכנות ומאיימת במשך עשרות שנים כי צעד ריבוני מסוים של יוון בים האגאי עלול להביא למלחמה.

אבל יהיה פשטני להציג את כל מדיניות החוץ הטורקית כאימפריאליזם טהור. לטורקיה יש גם בעיות ביטחוניות ממשיות. ה PKK ניהל נגדה מאבק מזוין ממושך וביצע התקפות קטלניות. מלחמת האזרחים בסוריה יצרה לאורך הגבול הטורקי ארגונים חמושים ומיליוני פליטים. המחלוקת הימית עם יוון אינה המצאה של ארדואן והיא קיימת עשרות שנים. חלק מהמדיניות הנוכחית זוכה לתמיכה גם בקרב גורמים בטורקיה שאינם מזוהים עם ארדואן.

לכן התיאור המדויק יותר הוא שטורקיה של ארדואן הפכה למדינה בעלת מדיניות חוץ אסרטיבית במיוחד, המבקשת אוטונומיה אסטרטגית והשפעה על אזור רחב הרבה מעבר לגבולותיה. היא משלבת דיפלומטיה, מסחר, סיוע, לחץ פוליטי וכוח צבאי. לעיתים היא פועלת במסגרת אינטרסים ביטחוניים מוכרים, ולעיתים מדיניותה מעוררת טענות מבוססות להפרות זכויות אדם, לפגיעה בריבונות מדינות אחרות ולהפעלת לחץ צבאי להשגת יעדים מדיניים.

וזה גם ההקשר שבו נכון לבחון את הרטוריקה החריפה של ארדואן כלפי ישראל. ביקורת על פעולות ישראל אינה נעשית בלתי תקפה רק משום שטורקיה עצמה מפעילה כוח. באותה מידה, העובדה שארדואן מבקר את ישראל אינה מעניקה לטורקיה חסינות מביקורת על מעשיה שלה.

מדיניות עקבית של ביקורת על קולוניאליזם, כיבוש, שימוש מופרז בכוח או פגיעה באוכלוסייה אזרחית מחייבת לבחון כל מדינה לפי אותם עקרונות. במקרה של טורקיה, הרקורד כולל מלחמה ממושכת מול ה PKK שבמהלכה תועדו פגיעות חמורות באזרחים כורדים, נוכחות צבאית ממושכת בצפון סוריה ובעיראק, הפעלת ארגונים מקומיים חמושים, עימותים חריפים על גבולות ימיים עם יוון וקפריסין, מעורבות צבאית בלוב ותפיסה אסטרטגית מוצהרת של הרחבת כוחה והשפעתה של טורקיה במרחב שסביבה.

לכן מי שמבקש להבין את טורקיה של ארדואן צריך לראות אותה לא רק כמדינה המגיבה לאירועים במזרח התיכון, אלא כאחת המעצמות האזוריות הפעילות ביותר בעיצובם.

ראשית ישראל ויציאת מצרים

 תקציר בחמש שורות:

לפי ישראל פינקלשטיין, אין בסיס ארכאולוגי לירידה למצרים וליציאת מצרים של עם ישראל כולו כפי שמתואר בתורה.

רוב האוכלוסייה שממנה נוצר ישראל הקדום הייתה כנענית מקומית, בעיקר באזור ההר.

עם זאת, במשך מאות שנים התקיימה תנועה אמיתית של אנשים וקהילות קטנות בין כנען למצרים.

חלקם ירדו למצרים בגלל רעב, עבודה והזדמנויות כלכליות, ואחרים הגיעו כשבויים או עובדי כפייה, וחלק גם חזרו צפונה.

זיכרונות היסטוריים מסוג זה יכלו במשך דורות להתאחד למסורת לאומית אחת של ירידה למצרים, שעבוד, יציאה וחזרה לארץ.

חשוב לדייק בנקודה אחת: מה שתיארת הוא שילוב של התפיסה של פינקלשטיין עם השערות של חוקרים אחרים. פינקלשטיין עצמו מדגיש בעיקר שרוב ישראל הקדום צמח מתוך כנען ולא הגיע אליה ממצרים. הרעיון של יציאות קטנות רבות שהתחברו מאוחר יותר ליציאה אחת גדולה מזוהה במיוחד גם עם חוקרים כמו אברהם מלמט, ואילו ריצ'רד אליוט פרידמן הציע גרסה אחרת שבה קבוצה קטנה, בעיקר לויים, אכן יצאה ממצרים.

1. נקודת המוצא היא שכנען ומצרים לא היו עולמות מנותקים

באלף השני לפני הספירה הייתה תנועה מתמדת בין דרום כנען לבין מצרים. אנשים עברו גבולות לצורך מסחר, מרעה, עבודה, שירות צבאי וגם בעקבות רעב ומלחמות.

פינקלשטיין וניל אשר סילברמן מציינים כי יש סיבה טובה להניח שבתקופות רעב בכנען רועים וחקלאים ירדו לדלתת הנילוס, משום שהחקלאות המצרית הייתה תלויה בנילוס ולכן הייתה לעיתים יציבה יותר. הארכאולוגיה מלמדת על אוכלוסיות שמיות מערביות שחיו בדלתה בתקופות שונות. חלקן הגיעו מרצונן, חלקן גויסו לעבודות, וחלקן הובאו כשבויי מלחמה. ([ABRAHAMIC THEOLOGY][1])

לכן עצם הרעיון המקראי של אנשים מכנען היורדים למצרים בעת מחסור אינו דבר בלתי סביר מבחינה היסטורית.

2. גם יציאה ממצרים של יחידים וקבוצות קטנות אינה דבר יוצא דופן

יש אפילו תעודה מצרית מסוף המאה ה 13 לפני הספירה המתארת שני עבדים או משרתים שנמלטו מאזור פי רעמסס ושלטונות מצרים ניסו לאתר ולהחזיר אותם. אין כמובן שום הוכחה שאנשים אלה היו ישראלים, אבל המסמך מראה שאנשים אכן ברחו ממצרים ושמנגנון הגבול המצרי ניסה ללכוד נמלטים. ([The BAS Library][2])

כלומר, מבחינה היסטורית אין צורך לבחור בין שתי אפשרויות קיצוניות, או ששני מיליון איש יצאו יחד או שאף אדם מכנען מעולם לא חי במצרים ולא חזר ממנה.

במשך מאות שנים יכלו להיות אלפי סיפורים אישיים וקבוצתיים של ירידה למצרים וחזרה ממנה.

3. כאן נכנס פינקלשטיין עם הממצא הארכאולוגי בארץ ישראל

בסביבות שנת 1200 לפני הספירה מופיעים מאות יישובים קטנים באזור ההר המרכזי של כנען.

פינקלשטיין חקר בהרחבה את דפוס ההתיישבות הזה. לדעתו, הוא אינו נראה כמו אוכלוסייה גדולה שהגיעה מבחוץ וכבשה את הארץ. יש המשכיות רבה לתרבות הכנענית המקומית, והמודל שלו מתאר תהליך שבו אוכלוסיות מקומיות, ובהן קבוצות של רועים, עברו בהדרגה להתיישבות חקלאית קבועה. ([RCNi Company Limited][3])

פינקלשטיין וסילברמן מנסחים את המסקנה באופן ברור בספרם "ראשית ישראל": רוב האנשים שהפכו לישראלים הקדומים לא הגיעו מבחוץ אלא צמחו מתוך החברה הכנענית עצמה. ([Park Hill Books][4])

כלומר, לפי המודל הזה, לא הייתה תמונה של כנענים היושבים בארץ מצד אחד ושל עם ישראל שמגיע כולו מבחוץ מצד אחר. חלק גדול מאוד ממה שאנחנו מכנים אחר כך ישראל היה צאצא של האוכלוסייה המקומית.

4. מצבת מרנפתח חשובה מאוד כאן

בסביבות 1208 לפני הספירה פרעה מרנפתח מזכיר בכתובת מצרית קבוצה בשם ישראל בכנען. הסימן ההירוגליפי המצורף לשם מתייחס לעם ולא לעיר או לממלכה. זו העדות החוץ מקראית הבטוחה הקדומה ביותר לישראל. ([UChicago ISAC][5])

כלומר, בסוף המאה ה 13 לפני הספירה כבר קיימת בכנען אוכלוסייה שמצרים מכירה בשם ישראל.

הבעיה מבחינת הסיפור המקראי כפשוטו היא שהארכאולוגיה אינה מראה שבאותו זמן הופיעה בארץ אוכלוסייה חדשה עצומה שמוצאה במצרים. היא מראה בעיקר שינוי והתארגנות מחדש של אוכלוסיות שכבר חיו בכנען. ([RCNi Company Limited][6])

5. לכן פינקלשטיין דוחה את יציאת מצרים ההמונית

בספרו עם סילברמן נטען שאין ראיה ארכאולוגית למסע של אוכלוסייה בסדר הגודל שמתארת התורה דרך סיני. סקרים ארכאולוגיים נרחבים בסיני לא מצאו שרידים המתאימים לנדידה כזאת בתקופה הרלוונטית. גם המקורות המצריים אינם מתעדים אירוע של יציאה המונית כזאת. ([גוגל ספרים][7])

בנוסף, התמונה של כיבוש כנען במהירות על ידי יהושע אינה מתיישבת היטב עם הארכאולוגיה. בתקופה שבה אמור היה הכיבוש להתרחש, כנען הייתה במידה רבה תחת שליטה מצרית, וערים שונות המוזכרות בסיפור המקראי אינן מציגות שכבת חורבן אחת המתאימה למסע כיבוש אחד. ([Park Hill Books][8])

6. אבל מכאן לא נובע שהמסורת על מצרים הומצאה יש מאין

וכאן מגיע החלק המעניין ביותר.

אפשר לתאר תהליך אפשרי כזה:

בערך מהמאה ה 18 ועד המאה ה 12 לפני הספירה אנשים מכנען יורדים למצרים בגלים שונים. חלקם רועים המחפשים מזון ומים. אחרים סוחרים. אחרים מחפשים עבודה. חלק מגיעים כשבויים בעקבות מסעות מלחמה מצריים בכנען. חלק הופכים לעובדי כפייה או עבדים.

במהלך התקופות האלה אנשים גם חוזרים ממצרים לכנען.

חלק מהחוזרים מביאים איתם סיפורים על חיים במצרים, שירות לפרעה, עבודת כפייה, בריחה, גבולות מצריים, מדבר ומרדף.

הם משתלבים באוכלוסייה הכנענית שבה מתגבשת בהדרגה זהות ישראלית.

כעבור דורות רבים כבר קשה להבחין בין ההיסטוריה של קבוצה אחת לבין ההיסטוריה של הקהילה כולה. הסיפור של "אבותינו שהיו במצרים" יכול להפוך לסיפור המוצא של כל ישראל.

זה מנגנון מוכר ביצירת זיכרון קולקטיבי. אירועים של קבוצות מסוימות הופכים לסיפור יסוד של אוכלוסייה גדולה בהרבה.

7. אברהם מלמט הציע ממש מודל כזה

הארכאולוג אברהם מלמט הציע שלא לחפש יציאת מצרים אחת אלא לחשוב על תהליך ממושך. הוא השתמש ברעיון של דחיסה היסטורית, כלומר מסורת מאוחרת לוקחת שרשרת של אירועים שהתרחשו בזמנים שונים והופכת אותם לאירוע אחד רצוף. ([The BAS Library][2])

במודל כזה ייתכן שבמשך כמה מאות שנים היו:

כניסות למצרים.

יציאות ממצרים.

בריחות של עבדים.

הגירה בגלל רעב.

שבויים כנענים שהובאו למצרים.

חזרה של קבוצות לדלתה ולכנען.

מאות שנים מאוחר יותר כל התהליכים האלה יכולים להצטמצם בסיפור הלאומי לכדי:

יעקב ובניו יורדים למצרים.

המשפחה מתרבה והופכת לעם.

המצרים משעבדים אותה.

משה מוביל את כל העם החוצה.

העם מגיע לסיני.

לאחר מכן הוא נכנס כולו לכנען.

8. אצל ריצ'רד אליוט פרידמן הגרסה עוד יותר ספציפית

פרידמן אינו אומר שאף אחד מהישראלים לא יצא ממצרים. הוא מציע שקבוצה קטנה יחסית, שאותה הוא מזהה בעיקר עם הלויים, הייתה בעלת עבר מצרי אמיתי.

לדעתו אותה קבוצה יצאה ממצרים, הגיעה לכנען והצטרפה לאוכלוסייה שכבר הייתה שם. לאחר מכן המסורת שלה הפכה למסורת של כלל ישראל. הוא מצביע בין היתר על שמות מצריים בקרב דמויות לוויות ועל מאפיינים נוספים של המסורת. ([התורה.קום][9])

זה ממחיש היטב כיצד אירוע שהיה שייך אולי לאחוז קטן מן האוכלוסייה יכול להפוך לאחר כמה מאות שנים לסיפור הלאומי של מאה אחוז מן האוכלוסייה.

9. ומה בנוגע ליוסף, הרעב והירידה למצרים

גם כאן יש רקע היסטורי מציאותי מאוד.

תעודות מצריות מתארות רועים מן המזרח שמקבלים רשות להיכנס למצרים כדי להציל את עצמם ואת עדריהם. בפפירוס אנסטזי השישי מוזכרים אנשי שאסו מאדום שהורשו לעבור אל אזור שבו היו מים כדי להחזיק אותם ואת עדריהם בחיים. אין ראיה שהם בני ישראל, אבל המנגנון הכלכלי המתואר בסיפור המקראי מוכר היטב מהמציאות של התקופה. ([the-past.com][10])

לכן אפשר בהחלט לומר שהמוטיב "יש רעב בכנען ולכן יורדים למצרים" משקף מציאות היסטורית אפשרית מאוד, גם אם משפחת יעקב כפי שהיא מתוארת בספר בראשית אינה ניתנת לאימות היסטורי.

10. ומה קרה מאות שנים לאחר מכן

לפי פינקלשטיין וסילברמן, חלק גדול מן הניסוח הספרותי והאידאולוגי של ההיסטוריה הלאומית קיבל את צורתו בתקופת ממלכת יהודה המאוחרת, במיוחד במאה ה 7 לפני הספירה. הם אינם טוענים שכל הסיפור הומצא אז. הם מבחינים בין מסורות וזיכרונות שיכלו להיות קדומים בהרבה לבין הצורה הספרותית והלאומית שבה שולבו. ([Bible Interp.][11])

וזו למעשה הנקודה המרכזית.

לפי הגישה הזאת, הסיפור המקראי איננו בהכרח "שקר שהמציא מישהו". הוא יכול להיות תוצר של מאות שנות זיכרון קולקטיבי.

אירועים אמיתיים של הגירה למצרים.

חוויות אמיתיות של עבודת כפייה ועבדות.

אנשים אמיתיים שחזרו או ברחו ממצרים.

זיכרונות של שלטון מצרי בכנען.

התמוטטות העולם הכנעני בסוף תקופת הברונזה.

התגבשות של זהות חדשה בשם ישראל.

כל אלה יכלו להיכנס במשך מאות שנים למסורת אחת, עד שנוצר הסיפור הגדול והמגובש שאנחנו מכירים כיום מספרי בראשית, שמות, במדבר ויהושע.

לכן הייתי מתקן רק מעט את הניסוח שלך: לא בדיוק "בני ישראל ירדו למצרים בקבוצות קטנות", משום שבשלב שבו חלק מאותן קבוצות ירדו למצרים כנראה עדיין לא התקיים עם ישראל במובן המאוחר של המושג. מדויק יותר לומר שקבוצות אוכלוסייה כנעניות ושמיות מערביות נעו הלוך ושוב בין כנען למצרים, ומתוך חלק מהאוכלוסייה הזאת התגבש מאוחר יותר ישראל. מסורות מצריות של חלק מן הקבוצות יכלו אז להפוך לסיפור המוצא של העם כולו.

[1]: https://azahari.blog/wp-content/uploads/2025/12/the-bible-unearthed.pdf?utm_source=chatgpt.com "i"

[2]: https://library.biblicalarchaeology.org/article/let-my-people-go-and-go-and-go-and-go/?utm_source=chatgpt.com "Let My People Go and Go and Go and Go - The BAS Library"

[3]: https://www.journals.uchicago.edu/doi/10.2307/3210562?utm_source=chatgpt.com "Ethnicity and Origin of the Iron I Settlers in the Highlands of Canaan: Can the Real Israel Stand Up? | The Biblical Archaeologist: Vol 59, No 4"

[4]: https://parkhillbooks.com/extracts-the-bible-unearthed-finkelstein/?utm_source=chatgpt.com "Extracts – The Bible Unearthed – Finkelstein | Origins Bookshelf"

[5]: https://oi.uchicago.edu/sites/default/files/uploads/shared/docs/oimp31.pdf?utm_source=chatgpt.com "oi.uchicago.edu"

[6]: https://www.journals.uchicago.edu/doi/10.2307/1357794?utm_source=chatgpt.com "Identifying Earliest Israel | Bulletin of the American Schools of Oriental Research: Vol 333, No null"

[7]: https://books.google.com/books/about/The_Bible_Unearthed.html?id=lu6ywyJr0CMC&utm_source=chatgpt.com "The Bible Unearthed: Archaeology's New Vision of Ancient Israel and the ... - Israel Finkelstein, Neil Asher Silberman - Google Books"

[8]: https://parkhillbooks.com/wp-content/uploads/2024/06/Extracts-TheBibleUnearthed-Finkelstein.pdf?utm_source=chatgpt.com "Extracts from: The Bible Unearthed: Archaeology's New Vision of"

[9]: https://www.thetorah.com/article/the-historical-exodus?utm_source=chatgpt.com "The Historical Exodus - TheTorah.com"

[10]: https://the-past.com/feature/the-shasu-and-egypt/?utm_source=chatgpt.com "The Shasu and Egypt – The Past"

[11]: https://bibleinterp.arizona.edu/node/2580?utm_source=chatgpt.com "The Bible Unearthed | Bible Interp"

סטלה גולדשלג, השואה

 Stella Goldschlag, מברלין.

היא הייתה יהודייה גרמנייה שנלכדה בידי הגסטפו ב-1943.
כדי להציל את עצמה ואת הוריה היא הסכימה לאתר יהודים שהסתתרו בברלין.
היא הפכה לאחת ה״גרייפרים״ הידועות ביותר, יהודים ששימשו את הגסטפו לציד יהודים אחרים.
בסופו של דבר הנאצים רצחו גם את הוריה, אך היא המשיכה לעבוד עבור הגסטפו עד סמוך לסיום המלחמה.

שמה המלא היה סטלה גולדשלג, ובהמשך היא נודעה גם בשמות סטלה קיבלר וסטלה קיבלר איזאקסון. היא נולדה בברלין בשנת 1922 למשפחה יהודית מתבוללת. בשל שערה הבלונדיני ומראה שלא תאם את הסטריאוטיפ הנאצי של יהודי, היה לה קל יחסית לנוע בעיר מבלי לעורר מיד חשד.

בפברואר 1943, כאשר הנאצים ביצעו את גל המעצרים הגדול של היהודים האחרונים שעוד עבדו בברלין, היא ירדה למחתרת. ביולי 1943 היא נתפסה. הגסטפו חקר אותה ועינה אותה, ובהמשך היא הסכימה לעבוד עבורם בתקווה למנוע את גירושה ואת גירוש הוריה.

תפקידה היה מה שהגרמנים כינו Greiferin, כלומר בערך ״לוכדת״. היא הסתובבה ברחובות, בבתי קפה ובמקומות שבהם יהודים מסתתרים עשויים להופיע, זיהתה אנשים שהכירה ולעיתים רכשה את אמונם לפני שמסרה אותם לגסטפו. היו בברלין עוד יהודים ששימשו בתפקיד כזה, ולא רק היא. מחקר היסטורי מעריך שכשלושים יהודים פעלו בצורה זו עבור הגסטפו.

לגבי מספר האנשים שהיא הסגירה יש פער גדול מאוד בין המקורות. במשפטים שלאחר המלחמה הוזכרו מספרים של מאות ואף אלפים, אבל מחקר היסטורי זהיר יותר מדבר על יותר ממאה אנשים שהסגרתם מיוחסת לה באופן מבוסס, ואולי כמה מאות. לכן לא כדאי להציג את המספר 3,000 כעובדה מוכחת.

החלק הקשה במיוחד בסיפור הוא שההבטחה להציל את הוריה לא קוימה. בפברואר 1944 הם גורשו לטרזיינשטט, ובהמשך לאושוויץ, ושם נרצחו. אף על פי כן, גולדשלג המשיכה לעבוד עבור הגסטפו עד מרץ 1945.

אחרי המלחמה היא נעצרה ונשפטה בידי בית דין צבאי סובייטי, וב-1946 נידונה לעשר שנות מאסר ועבודת כפייה. לאחר ששוחררה ועברה למערב ברלין היא נשפטה שוב ב-1957 בגין חלקה ברדיפת יהודים. היא הורשעה, אבל למעשה לא ריצתה עוד עשר שנים משום שהתקופה שכבר ריצתה נזקפה לזכותה.

היא מתה ב-1994 בהתאבדות, בגיל 72. סיפורה עורר ועדיין מעורר ויכוח מוסרי והיסטורי חריף, משום שבתחילת שיתוף הפעולה שלה היה ברור שהיא עצמה הייתה קורבן של רדיפה, עינויים ואיום על חיי הוריה, אבל פעילותה נמשכה גם לאחר שהוריה גורשו ונרצחו. משום כך היסטוריונים בדרך כלל אינם מסתפקים בתיאור פשוט של ״יהודייה שעשתה זאת כדי להינצל״, אלא מבחינים בין הכפייה הראשונית לבין המשך פעילותה לאורך תקופה ממושכת.

כמה יהודים התחבאו בברלין אחרי שיהודי ברלין גורשו ואיך הם התחבאו.

בקיצור, לאורך שנות הגירושים ניסו עד כ 7,000 יהודים בברלין לעבור לחיים במחתרת.
לא מדובר ב 7,000 אנשים שישבו בו זמנית במחבואים סודיים.
ביוני 1943, כאשר הנאצים הכריזו למעשה על ברלין כ״נקייה מיהודים״, עדיין חיו בה במחתרת יותר מ 2,000 יהודים.
רבים מהם חיו בזהות בדויה, עברו מדירה לדירה ונראו כלפי חוץ כגרמנים רגילים.
בסופו של דבר יותר מ 1,700 יהודים הצליחו לשרוד במחתרת בברלין עד סוף המלחמה.

חשוב להבחין בין שלושה מספרים שונים.

לפני תחילת הגירושים הגדולים, באוקטובר 1941, חיו בברלין עשרות אלפי יהודים. יותר מ 60,000 יהודי ברלין גורשו בסופו של דבר לגטאות, לטרזיינשטט ולמחנות ההשמדה. רוב היהודים שנותרו בעיר בתחילת 1943 נעצרו בגל הגדול שנקרא Fabrikaktion, שהחל ב 27 בפברואר 1943.

במהלך כל תקופת הרדיפות מעריכים שעד כ 7,000 מיהודי ברלין ניסו בשלב כלשהו לרדת למחתרת. חלקם נתפסו תוך ימים או שבועות, אחרים החזיקו מעמד חודשים ושנים. לכן המספר הזה אינו מספר האנשים שהסתתרו בעיר ביום מסוים. מחקר של אתר ההנצחה להתנגדות הגרמנית מעריך שרק כ 1,700 מהם שרדו עד סוף המלחמה.

כאשר המשטר הכריז ביוני 1943 על ברלין כעיר שכמעט אינה מכילה עוד יהודים, יד ושם מציין שבפועל עדיין היו בעיר יותר מ 2,000 יהודים שחיו במחתרת. בנוסף לכך חיו בעיר באופן חוקי יחסית עוד כמה אלפי אנשים שסווגו כיהודים או כבעלי מוצא יהודי, בעיקר בני זוג בנישואים מעורבים ואנשים שסווגו לפי חוקי נירנברג בדרגות שונות של מוצא יהודי. הם אינם נכללים באותה קטגוריה של מסתתרים.

ואיך הסתתרו? כאן התמונה מעניינת מאוד, משום שהמילה ״הסתתרו״ קצת מטעה. לא כולם ישבו מאחורי קיר כפול או בעליית גג כמו אנה פרנק.

חלק אכן הסתתרו פיזית בעליות גג, מרתפים, חדרים אחוריים, דירות של גרמנים שהסכימו לסכן את חייהם, בתי קיץ קטנים בפרברי ברלין ומקומות עבודה. למשל, משפחת גולדשטיין הסתתרה בתחילה במקום מסתור קטן שנבנה בעליית גג. לאחר כשישה שבועות המקום התגלה בידי הגסטפו.

אבל דרך חשובה יותר הייתה פשוט להפוך ל״בלתי נראים״ בתוך העיר. בגרמנית כינו אותם U Boote, כלומר ״צוללות״. אדם יהודי היה מסיר את הטלאי הצהוב, משיג תעודת זהות מזויפת או משתמש בזהות של אדם אחר, משנה שם ומציג את עצמו כגרמני לא יהודי. האנונימיות של עיר ענקית כמו ברלין אפשרה זאת במידה מסוימת.

חלקם לא נשארו בשום מקום זמן רב. הם היו ישנים כמה לילות אצל אדם אחד, עוברים לדירה אחרת, אחר כך למרתף או לבית של מכר, ולעיתים מבלים שעות ארוכות ברחובות מפני שלא היה להם מקום בטוח להיות בו ביום. סיפורו של אריה מאיר, למשל, מתאר מעבר מתמיד בין מקומות, הפרדה בין בני המשפחה, עבודה מזדמנת ותקופות שבהן הסתובבו בחוץ כדי לא להיתפס.

הבעיה הגדולה ביותר הייתה לא רק מקום לישון, אלא קיום יומיומי. אדם שירד למחתרת איבד למעשה את תלושי המזון שלו ואת המסמכים הרשמיים. הוא היה צריך אוכל, כסף, בגדים, מקום רחצה ולעיתים מסמכים מזויפים. לכן כמעט תמיד נדרשה רשת של אנשים שאינם יהודים, או של יהודים אחרים במחתרת, שסיפקו מזון, כסף, מקום לינה ומסמכים.

היו גם יהודים שהתמחו בזיוף מסמכים. צ'יומה שנהאוס, למשל, היה גרפיקאי יהודי מברלין שחי בעצמו בזהות בדויה והכין מסמכים מזויפים לאחרים. הוא הפעיל תקופה מסוימת מקום עבודה חשאי ברובע מואביט, ובהמשך ברח מברלין בעזרת מסמכים מזויפים והגיע לשווייץ.

המצב היה מסוכן במיוחד משום שהגסטפו חיפש אחריהם באופן פעיל. יהודים שנתפסו במחתרת מופיעים גם בשילוחים המאוחרים מברלין, ולעיתים הם נתפסו בעקבות הלשנה מצד אזרחים גרמנים או משתפי פעולה יהודים. כאן בדיוק נכנסת לתמונה סטלה גולדשלג שעליה שאלת קודם. היא הייתה מסוגלת לזהות אנשים שהגסטפו עצמו לא היה מזהה כיהודים.

למעשה, הדבר המפתיע ביותר הוא שכדי לשרוד בברלין היה לעיתים בטוח יותר להיראות ברחוב כאדם רגיל מאשר לשבת במשך שנתיים במקום מסתור אחד. מי שהיה צעיר, דיבר גרמנית ברלינאית טבעית, לא נראה בעיני הסביבה כיהודי והחזיק במסמכים משכנעים יכול היה לנסוע בחשמלית, להיכנס לחנויות וללכת ברחובות. הסכנה הייתה שכל בדיקת מסמכים מקרית, שכן חשדן, מכר מן העבר או אדם כמו גולדשלג עלולים להביא למעצר.

וזה גם מסביר את המספר הקשה: מתוך עד כ 7,000 שניסו לחיות במחתרת בברלין לאורך התקופה, רק קצת יותר מ 1,700 שרדו. כלומר בערך אחד מכל ארבעה.

מאמר לגבי החיסונים

https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11868741/

GPT:

 תקציר: המאמר מצביע על תופעה אמיתית בנתוני ONS: היחס בין תמותת מחוסנים ללא מחוסנים משתנה מאוד לאורך הזמן.

אבל הנתונים שבהם הוא משתמש אינם בנויים לקבוע אם החיסון עצמו מעלה תמותה, ו ONS עצמו מזהיר במפורש מפני פירוש כזה.

הבעיה המרכזית היא שקבוצות המחוסנים והלא מחוסנים משתנות בהרכבן לאורך הזמן מבחינת בריאות, שבריריות, קבלת מנות נוספות, זיהומים קודמים וגורמים נוספים.

לכן העלייה ב SMR שמצאו המחברים היא ממצא שראוי להסביר, אך אינה ראיה לכך שהחיסון גרם לעלייה בתמותה.

המסקנה המעשית שלהם בדבר צמצום חריף או עצירת מבצעי חיסון אינה נתמכת בעוצמה על ידי המחקר, והיא אינה תואמת את מכלול הראיות והעמדה הרפואית המקובלת כיום.

קראתי את הגרסה המלאה והמעודכנת של המאמר, כולל השיטות, התוצאות, הדיון והמגבלות, וגם בדקתי את המקור שעליו הוא מבוסס, כלומר הנתונים וההסברים המתודולוגיים של ONS. השורה התחתונה שלי היא שיש כאן ניתוח סטטיסטי מעניין של נתונים אמיתיים, אבל יש פער גדול בין הממצאים התיאוריים לבין המשמעות הסיבתית שהמאמר רומז עליה. ([PubMed Central (PMC)][1])

1. מה המחברים באמת מצאו

הם לקחו נתוני תמותה באנגליה מאפריל 2021 עד מאי 2023, וחילקו אנשים לפי גיל ולפי מצב חיסון. הם חישבו יחסי תמותה ומדד SMR בין המחוסנים לבין הלא מחוסנים.

התופעה המרכזית שהם מצאו היא מעניינת. בתחילת התקופה, תמותה בקרב מחוסנים הייתה לעיתים נמוכה באופן קיצוני מתמותת הלא מחוסנים, אפילו כשמסתכלים רק על תמותה שאינה מקורונה. בהמשך היחס עלה. בחלק מקבוצות הגיל הוא אף עבר את 1, כלומר שיעור התמותה המחושב בקרב המחוסנים נעשה גבוה מזה של הלא מחוסנים. ([PubMed Central (PMC)][1])

המחברים צודקים בנקודה חשובה מאוד: אין שום מנגנון סביר שבו חיסון נגד קורונה אמור להפחית באופן מיידי ובשיעורים עצומים מוות מסרטן, דמנציה, תאונות, מחלות כרוניות וכדומה. לכן כאשר מתקבל בתחילת הדרך יחס תמותה שאינה מקורונה הנמוך מאוד אצל המחוסנים, ברור שקיימת הטיה חזקה בנתונים.

במובן הזה המאמר מעלה שאלה לגיטימית בהחלט.

2. אבל מכאן מגיעה הבעיה העיקרית

המחברים עושים מהלך לוגי שאינו מתחייב מהנתונים.

הם אומרים למעשה: אם בתחילת התקופה קיימת הטיה חזקה לטובת המחוסנים, ייתכן שגם בהמשך הנתונים ממשיכים להמעיט בסיכון שלהם. מכאן הם מתייחסים לעלייה המאוחרת ביחסי התמותה כאל תופעה מדאיגה במיוחד.

אבל אי אפשר להסיק זאת.

עצם העובדה שקיימת הטיה אינה אומרת שההטיה נשארת באותו כיוון ובאותו גודל במשך שנתיים.

להפך, במקרה הזה יש סיבה חזקה מאוד לצפות שההטיות עצמן ישתנו לאורך הזמן.

ONS עצמו מסביר שהרכב קבוצות החיסון משתנה כתוצאה מתהליך החיסון. אנשים חולים מאוד עשויים לדחות חיסון. אנשים בריאים יחסית מגיעים לקבל מנה. אנשים שקיבלו שתי מנות ממשיכים בהמשך למנה שלישית ויוצאים מקבוצת שתי המנות. אנשים שנשארים במשך חודשים בקבוצת מנה אחת או שתי מנות עשויים להיות שונים מאוד מאלה שהמשיכו לקבל מנות נוספות. ONS מציין במפורש שגם בריאותם הירודה של אנשים שאינם ממשיכים למנה הבאה יכולה להעלות את שיעור התמותה בקבוצות מסוימות. ([לשכה למידות לאומיות][2])

זה קריטי להבנת הגרפים.

3. דוגמה שממחישה את הבעיה

נניח שיש מיליון אנשים שקיבלו שתי מנות.

בהתחלה יש בתוך הקבוצה אנשים בריאים מאוד, בריאים פחות וחולים.

כעבור כמה חודשים רוב הבריאים ממשיכים למנה שלישית.

ברגע שהם מקבלים אותה, מבחינת מאגר הנתונים הם כבר אינם נמצאים בקבוצת שתי המנות.

מי נשאר מאחור?

באופן פוטנציאלי שיעור גבוה יותר של אנשים מבוגרים, שבריריים, אנשים שחלו, אנשים שנמנעו ממנה נוספת מסיבות רפואיות ואנשים הקרובים יותר למוות.

אפשר לכן לקבל עלייה הדרגתית בתמותה של קבוצת שתי המנות גם אם למנה השנייה אין שום השפעה מזיקה על התמותה.

זו אחת הסיבות לכך שהשוואת הקבוצות האלה לאורך זמן מסוכנת מאוד מבחינה אפידמיולוגית.

ONS עצמו אומר שהנתונים אינם מדד ליעילות החיסון ושגורמים כמו מצב בריאותי, רמות הדבקה, וריאנטים, חסינות מזיהומים קודמים והרכב משתנה של הקבוצות משפיעים על המספרים. ([לשכה למידות לאומיות][2])

4. גם המאמר עצמו למעשה מודה שהבעיה קיימת

בגרסה המעודכנת המחברים כותבים שאין להם נתוני פרט שמאפשרים לדעת בדיוק מתי כל אדם עבר מקבוצת חיסון אחת לאחרת.

אין להם נתוני תחלואה מספקים.

אין להם אפשרות לתקן את הניתוח למחלות רקע.

הם עצמם אומרים שהערכים הנמוכים מאוד בתחילת הדרך ככל הנראה משקפים הבדלים בהרכב הבריאותי של הקבוצות ואת אפקט המתחסן הבריא. ([PubMed Central (PMC)][3])

זו אינה מגבלה קטנה.

זו מגבלה שנוגעת בדיוק לשאלה המרכזית שהמחקר מנסה לענות עליה.

אם אינך יודע אם קבוצת המחוסנים וקבוצת הלא מחוסנים דומות מבחינת מצב בריאותי, אינך יכול לקחת הבדל בתמותה ביניהן ולהפוך אותו להשפעה של החיסון.

5. נקודה נוספת שמטרידה אותי היא הרגרסיה הליניארית

המחברים לקחו את ה SMR החודשי והתאימו לו קו מגמה ליניארי.

לאחר מכן, כאשר הקו עדיין לא הגיע ל 1 בתקופת המחקר, הם האריכו אותו אל העתיד וחישבו מתי צפויה נקודת החצייה.

לדוגמה, על בסיס נתונים שהסתיימו במאי 2023 הם חישבו נקודות חצייה עתידיות שבחלק מהמקרים הגיעו ל 2024 ול 2025. ([PubMed Central (PMC)][3])

זה בעייתי מאוד.

אין סיבה ביולוגית או אפידמיולוגית להניח שהיחס אמור להמשיך לעלות בקו ישר.

שינוי כזה יכול לנבוע משינוי בהרכב האוכלוסייה, מעבר בין קבוצות חיסון, גל קורונה, עונתיות, מספר האנשים שנותר בכל קטגוריה, זיהומים קודמים ועוד.

R² גבוה אומר שהקו מתאים היטב לנקודות בתקופה שנמדדה.

הוא אינו אומר שהקו ימשיך באותו מסלול בעתיד, ובוודאי אינו מוכיח מנגנון סיבתי.

6. יש גם החלטה מתודולוגית חריגה לגבי מספרי תמותה קטנים

ONS מסמן שיעורי תמותה המבוססים על פחות מ 20 מקרי מוות כלא אמינים מספיק.

המחברים החליטו בכל זאת להשתמש בחלק מהנתונים כאשר היו לפחות 10 מקרי מוות, מתוך רצון לזהות מגמות. ([PubMed Central (PMC)][3])

זה אינו בהכרח פסול כניתוח חקרני, אבל הוא מגדיל מאוד את התנודתיות ואת אי הוודאות, במיוחד בקבוצות הצעירות ובקטגוריות חיסון קטנות.

לכן הייתי מתייחס בזהירות מיוחדת לממצאים בגילאי 18 עד 39.

7. ההטיה של המתחסן הבריא היא אמיתית

בנקודה הזו אני דווקא מסכים עם המחברים.

תופעת Healthy Vaccinee Effect מוכרת היטב באפידמיולוגיה.

אדם שמגיע לקבל חיסון היום הוא, בממוצע, פחות סביר להיות גוסס, מאושפז, עם זיהום חריף או במצב רפואי קשה מאוד באותו יום.

רופא גם עשוי לדחות חיסון אצל אדם חולה מאוד.

לכן במשך השבועות הראשונים אחרי החיסון מתקבלת לעיתים תמותה נמוכה באופן בלתי מציאותי.

ONS עצמו מצא בדיוק את התופעה הזאת והזהיר מפניה בזמן אמת. ([לשכה למידות לאומיות][2])

מחקר אוכלוסייה גדול מצ'כיה שפורסם מאוחר יותר מצא גם הוא דפוסים חזקים של אפקט המתחסן הבריא ושינויים בהרכב הקבוצות. כלומר, עצם הדפוסים המוזרים שמוצגים במאמר בהחלט אינם המצאה של המחברים. ([PubMed Central (PMC)][4])

אבל זה מוביל למסקנה שצריך להשתמש בתכנון מחקר טוב יותר.

לא למסקנה שהחיסון הוא שגרם לעלייה המאוחרת.

8. מה קורה כשמשתמשים בשיטות מחקר שמנסות להתגבר על ההטיה הזאת

כאן התמונה משתנה משמעותית.

במחקר של Vaccine Safety Datalink בארצות הברית השתמשו בשיטת Self Controlled Case Series. במקום להשוות אדם מחוסן לאדם אחר שאינו מחוסן, משווים תקופות שונות אצל אותו אדם. בכך נפטרים מחלק גדול מההבדלים הקבועים בין בני אדם.

המחקר לא מצא עלייה בתמותה מכל הסיבות, בתמותה שאינה מקורונה או בארבעה סוגים של תמותה לבבית לאחר החיסונים. ([PubMed][5])

מחקר ארצי מהולנד שפורסם ב 2026, שכלל מאות אלפי מקרי מוות, השתמש גם הוא בתכנון המבוסס על השוואה בתוך אותו אדם. הוא לא מצא עודף תמותה לאחר החיסון. לעומת זאת לאחר זיהום מאומת בקורונה נמצאה עלייה חדה מאוד בסיכון למוות. המחברים הגיעו למסקנה שהחיסונים אינם מסבירים את עודף התמותה שנצפה בתקופת המגפה. ([PubMed Central (PMC)][6])

מחקר איטלקי גדול מאוד מ 2026, הכולל יותר מ 7.6 מיליון מחוסנים, השתמש גם בהתאמת אנשים וגם בהשוואה בתוך אותו אדם ולא מצא אות של עלייה קצרת טווח בתמותה לאחר החיסון. ([ScienceDirect][7])

9. ומה לגבי הניסויים האקראיים המקוריים

גם כאן חשוב לדייק.

הניסויים האקראיים הראשונים לא היו גדולים מספיק ולא נמשכו מספיק זמן כדי לתת הערכה מאוד מדויקת של תמותה מכל הסיבות.

בסקירה שיטתית של ניסויים אקראיים, בחיסוני mRNA התקבל RR של 0.63 לתמותה מכל הסיבות, אבל רווח הסמך היה רחב מאוד, 0.21 עד 1.84.

כלומר הניסוי לא הוכיח ירידה בתמותה מכל הסיבות, אבל גם לא הציג אות של עלייה מובהקת בתמותה. ([PubMed Central (PMC)][8])

זו נקודה חשובה כדי לא ללכת לקיצוניות השנייה ולומר שהניסויים המקוריים לבדם הכריעו לחלוטין את שאלת התמותה.

10. ומה לגבי תופעות לוואי אמיתיות

הקונצנזוס הרפואי אינו אומר שהחיסונים נטולי סיכון.

קיים קשר סיבתי בין חיסוני mRNA לבין מיוקרדיטיס ופריקרדיטיס נדירות, במיוחד אצל נערים וגברים צעירים ולאחר מנות מסוימות.

בחיסוני וקטור מסוג AstraZeneca ו Janssen נמצא סיכון נדיר לקרישיות עם ירידה בטסיות.

בחיסון Janssen נמצא גם אות לסיכון מוגבר לתסמונת Guillain Barré.

הסיכונים האלה הביאו בפועל לשינויים בהמלצות ובשימוש בסוגי החיסונים. ([CDC][9])

כלומר מערכת המעקב כן גילתה תופעות לוואי נדירות כאשר הן היו קיימות.

11. כיצד המאמר משתווה לקונצנזוס המדעי והרפואי כיום

כאן הפער משמעותי.

WHO פרסם ביולי 2026 נייר עמדה מעודכן לאחר יותר מחמש שנות נתוני בטיחות. הוא עדיין קובע שלחיסוני קורונה יש פרופיל בטיחות חיובי ושהראיות מהעולם האמיתי מראות הפחתה במחלה קשה ובמוות מקורונה. ([ארגון הבריאות העולמי][10])

אבל יש שינוי חשוב לעומת 2021.

הרפואה העולמית כיום אינה אומרת בהכרח שכל אדם בעולם צריך לקבל שוב ושוב חיסון.

WHO עבר למדיניות ממוקדת סיכון. העדיפות הגבוהה היא לקשישים, אנשים עם מחלות רקע משמעותיות, מדוכאי חיסון ודיירי מוסדות. לגבי אוכלוסיות בסיכון נמוך יותר ההמלצות מותאמות הרבה יותר למצב המקומי ולמאפייני האדם. ([ארגון הבריאות העולמי][10])

כלומר חלק מהרוח של הטענה שהמדיניות צריכה להיות פחות גורפת כבר קיים במיינסטרים הרפואי.

אבל הסיבה לכך היא שינוי ביחס תועלת מול סיכון בעידן של חסינות אוכלוסייה גבוהה, ירידה בסיכון למחלה קשה אצל צעירים והצורך למקד משאבים.

לא משום שהוכח שהחיסונים גורמים לעודף תמותה.

12. ומה לגבי הטענה שהחיסונים עצמם גרמו לעודף התמותה של 2021 עד 2023

זו אינה הדעה המקובלת כיום במדע.

מחקרים שונים מצאו גורמים משמעותיים אחרים לעודף התמותה בתקופה הזאת, כולל קורונה עצמה, השלכות עקיפות של המגפה, הפרעות במערכת הבריאות וגלי חום קשים.

למשל, מחקר ב Nature Medicine העריך יותר מ 60 אלף מקרי מוות הקשורים לחום באירופה בקיץ 2022 בלבד. ([Nature][11])

במקביל, מחקרי יעילות ומודלים אפידמיולוגיים מעריכים שהחיסונים דווקא מנעו מספר גדול מאוד של מקרי מוות מקורונה. מחקר בינלאומי ב Lancet Infectious Diseases העריך שבשנת החיסונים הראשונה נמנעו כ 14.4 מיליון מקרי מוות לפי מקרי המוות המדווחים, ועד כ 19.8 מיליון אם משתמשים באומדן עודף התמותה. אלה כמובן תוצאות של מודל ולא ספירה ישירה, ולכן אין להתייחס למספר המדויק כעובדה מוחלטת, אבל הכיוון תואם שורה ארוכה של מחקרי יעילות. ([PubMed][12])

13. ומה שווה העובדה שהמאמר עבר ביקורת עמיתים

המאמר פורסם ב F1000Research ובגרסה השנייה רשום כמי שקיבל אישור משני סוקרים. ([F1000 Research][13])

זה בהחלט עדיף על פוסט בבלוג או ניתוח אנונימי.

אבל Peer Review אינו אומר שהמסקנה הפכה לקונצנזוס מדעי.

אחד הסוקרים ציין במפורש הסתייגויות משמעותיות לגבי חלק מהעבודה. ([BIKNotes][14])

ובתחום כזה, משקל הראיה נקבע הרבה יותר לפי איכות התכנון, היכולת לשלוט במשתנים מתערבים, שחזור התוצאה במחקרים עצמאיים והתאמה לכלל הספרות מאשר לפי עצם העובדה ששני סוקרים אישרו מאמר.

14. לכן הייתי מפריד בין ארבע מסקנות של המאמר

הטענה שיש דפוסים מוזרים ומשתנים מאוד בנתוני ONS לפי סטטוס חיסון היא נכונה.

הטענה שהנתונים סובלים מהטיות משמעותיות היא נכונה מאוד ואף נתמכת על ידי ONS עצמו.

הטענה שכדאי להמשיך לחקור תמותה מכל הסיבות באמצעות נתוני פרט איכותיים היא סבירה לחלוטין.

אבל הטענה שהדפוס הוא ראיה משמעותית לכך שחיסוני קורונה הגדילו תמותה, ובוודאי שהממצא מצדיק עצירה או הקפאה של מבצעי חיסון, אינה נובעת מהנתונים שהמאמר מנתח.

אם הייתי צריך לתת ציון לכוח הראיות של המאמר לשאלה המצומצמת "האם יש משהו מוזר בנתוני ONS שדורש הסבר", הייתי נותן לו ציון גבוה.

לשאלה "האם החיסונים גרמו לעלייה בתמותה מכל הסיבות", הייתי מדרג את הראיה שהמאמר מספק כנמוכה מאוד.

והראיות המצטברות ממחקרים בעלי תכנון מתאים יותר, ממערכות בטיחות ומגופי בריאות מרכזיים אינן תומכות כיום במסקנה של עלייה כללית בתמותה בגלל חיסוני קורונה. במקביל, הן בהחלט מכירות בתופעות לוואי נדירות ומוכחות ובכך שהצורך בחיסון נוסף צריך כיום להיות מותאם הרבה יותר לגיל ולסיכון האישי. ([CDC][9])

בקיצור, כאן יש אי הבנה חשובה: המאמר הזה לא בדק תמותה מקורונה לפי מצב חיסון.

המחברים כותבים במפורש שהם לא ניתחו את המשתנה "Deaths involving COVID 19", בין השאר בגלל מספרים קטנים בחלק מהקבוצות. ([PubMed Central (PMC)][1])

מה שהם השוו הוא תמותה מכל הסיבות ותמותה שאינה מקורונה.

לכן אי אפשר להסיק מהמאמר הזה שמחוסנים מתו מקורונה יותר מלא מחוסנים.

הנתון שראית על תמותה גבוהה יותר מתייחס בעיקר לקבוצות של מנה אחת או שתי מנות ולתמותה מכל הסיבות או מסיבות שאינן קורונה.

וזה למעשה מבהיר חלק גדול מהבלבול.

המחברים כותבים במפורש שבקרב מי שקיבלו מנה אחת, ובתקופות מסוימות גם בקרב מי שקיבלו שתי מנות, שיעורי התמותה מכל הסיבות והתמותה שאינה מקורונה היו גבוהים יותר מאשר אצל הלא מחוסנים. ([PubMed Central (PMC)][2])

אבל צריך לשים לב למשהו קריטי: בשנת 2022 אדם שנשאר בקטגוריה "שתי מנות" במשך זמן רב כבר לא היה אדם טיפוסי שקיבל שתי מנות.

רבים מהאנשים הבריאים שקיבלו שתי מנות המשיכו למנה שלישית ולכן נעלמו מקבוצת שתי המנות. מי שנשאר מאחור יכול היה להיות קבוצה מיוחדת, למשל אנשים חולים, שבריריים, אנשים שלא יכלו לקבל מנה נוספת או אנשים שבחרו להפסיק להתחסן.

לכן מתקבל מצב שנראה לכאורה פרדוקסלי:

בתחילת מבצע החיסונים יכול להיות "אפקט המתחסן הבריא", כלומר האנשים שמגיעים לקבל חיסון באותו זמן בריאים יותר בממוצע מאנשים שלא התחסנו.

אבל חודשים רבים לאחר מכן, הקבוצה שנשארת עם מנה אחת או שתי מנות יכולה דווקא להפוך לקבוצה פחות בריאה, משום שהבריאים יותר עברו לקבוצת שלוש מנות.

לכן אין סתירה בכך שאותו מאגר נתונים מראה בתחילה יתרון עצום למחוסנים ובהמשך תמותה גבוהה בקבוצות מסוימות של מספר מנות.

וזה בדיוק אחד הדברים שמקשים מאוד להסיק ממנו סיבתיות.

יש עוד נקודה חשובה מאוד: המחברים עצמם מודים שאין להם נתונים אישיים שמאפשרים לדעת מתי בדיוק כל אדם עבר מקבוצת חיסון אחת לאחרת, ושאין להם נתוני מחלות רקע מספיקים כדי לתקן את ההשוואה. הם מגדירים זאת כמגבלה של המחקר. ([PubMed Central (PMC)][2])

כלומר, אם השאלה היא:

"האם המאמר הראה שמחוסנים מתו מקורונה יותר מלא מחוסנים?"

התשובה היא לא. הוא אפילו לא ביצע את הניתוח הזה.

אם תרצה, אני יכול להסביר גם את השאלה היותר מעניינת: איך ייתכן שבנתוני ONS המקוריים בתקופות מסוימות באמת רואים יותר מקרי מוות מקורונה במספרים מוחלטים אצל מחוסנים, ובכל זאת זה לא אומר שהחיסון העלה את הסיכון למות מקורונה.

[1]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11868741.1/?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality according to COVID-19 vaccination status: An analysis of the UK office for National statistics public data - PMC"

[2]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11868741/?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality according to COVID-19 vaccination status: An analysis of the UK office for National statistics public data - PMC"

[1]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11868741/?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality according to COVID-19 vaccination status: An analysis of the UK office for National statistics public data - PMC"

[2]: https://www.ons.gov.uk/peoplepopulationandcommunity/birthsdeathsandmarriages/deaths/bulletins/deathsinvolvingcovid19byvaccinationstatusengland/deathsoccurringbetween1january2021and31march2022?utm_source=chatgpt.com "Deaths involving COVID-19 by vaccination status, England - Office for National Statistics"

[3]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11868741.1/?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality according to COVID-19 vaccination status: An analysis of the UK office for National statistics public data - PMC"

[4]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC12243391/?utm_source=chatgpt.com "The Mirror of Erised: a retrospective population-wide study of Czech all-cause mortality data by COVID-19 vaccination status - PMC"

[5]: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38388239/?utm_source=chatgpt.com "Mortality risk after COVID-19 vaccination: A self-controlled case series study - PubMed"

[6]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC12975842/?utm_source=chatgpt.com "COVID-19 vaccination and short-term mortality risk: a nationwide self-controlled case series study in The Netherlands - PMC"

[7]: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0163445326000940?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality within seven days of COVID-19 vaccination: A matched cohort and self-controlled case series study in Lombardy, Italy - ScienceDirect"

[8]: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/8782520/?utm_source=chatgpt.com "Vaccines to prevent COVID-19: A living systematic review with Trial Sequential Analysis and network meta-analysis of randomized clinical trials - PMC"

[9]: https://www.cdc.gov/vaccine-safety/vaccines/covid-19.html?utm_source=chatgpt.com "Coronavirus Disease 2019 (COVID-19) Vaccine Safety | Vaccine Safety | CDC"

[10]: https://www.who.int/teams/immunization-vaccines-and-biologicals/diseases/covid-19-%28corona-virus%29?utm_source=chatgpt.com "Immunization, Vaccines and Biologicals"

[11]: https://www.nature.com/articles/s41591-023-02419-z?utm_source=chatgpt.com "Heat-related mortality in Europe during the summer of 2022 | Nature Medicine"

[12]: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35753318/?utm_source=chatgpt.com "Global impact of the first year of COVID-19 vaccination: a mathematical modelling study - PubMed"

[13]: https://f1000research.com/articles/13-886/v2?utm_source=chatgpt.com "All-cause mortality according to COVID-19... | F1000Research"

[14]: https://www.biknotes.com/_files/ugd/b8b6dc_ffb7805300be4dd69e7842816704c89f.pdf?utm_source=chatgpt.com "F1000Research 2025, 13:886 Last updated: 27 FEB 2025"

קאתי אנגלברג

 סכם ב 5 שורות כל אחת מהשערוריות שהיתה מעורבת בהן והאם היא ממוצא יהודי?

GPT:

הדיווח נכון: קאת'י אנגלברט הודיעה ב 4 בספטמבר 2026 שתפרוש מתפקידה ב 31 בדצמבר 2026, אחרי כשבע שנים וחצי. ([WNBA][1])

מצד אחד, תקופתה הייתה תקופת הצמיחה העסקית הגדולה בתולדות ה WNBA, כולל התרחבות, חוזי שידור ושכר שחקניות גבוה בהרבה. ([Reuters][2])

מצד שני, בשנים האחרונות נוצר משבר אמון ממשי בינה לבין חלק ניכר מהשחקניות, בעיקר סביב תקשורת, שיפוט, בטיחות ושכר. ([ESPN.com][3])

בעניין אנס קאנטר חשוב לדייק: לא היה עימות אישי מרכזי בינו לבין אנגלברט; העימות הישיר שלו היה עם נטשה קלאוד ושיקגו סקיי. ([Reuters][4])

לגבי מוצא יהודי, לא מצאתי מקור ביוגרפי אמין הקובע שהיא יהודייה או ממוצא יהודי, ולכן אין בסיס לקבוע זאת.

המחלוקות המרכזיות המתועדות:

1. פרשת קייטלין קלארק ואנג'ל ריס והתגובה לגזענות, 2024

   אנגלברט נשאלה על ההתקפות הגזעניות, המיזוגיניות וההומופוביות סביב היריבות בין קלארק לריס.

   במקום לגנות אותן מיד, היא דיברה על כך שיריבות מושכת קהל והשוותה את המצב ליריבות לארי בירד ומג'יק ג'ונסון.

   איגוד השחקניות תקף אותה וטען שהתשובה הנכונה הייתה גינוי חד משמעי של ההתעללות בשחקניות.

   גם שחקניות בכירות, ובהן בריאנה סטיוארט, אמרו בפומבי שהתאכזבו מהתגובה שלה.

   אנגלברט פרסמה לאחר מכן הבהרה שלפיה אין מקום לגזענות או לשנאה בליגה. ([Los Angeles Times][5])

2. ההתנגשות החריפה עם נפיסה קולייר, 2025

   קולייר, אחת מכוכבות הליגה, כינתה את הנהגת ה WNBA "ההנהגה הגרועה בעולם" והאשימה אותה ברשלנות.

   היא טענה שאנגלברט אמרה לה שרק מפסידות מתלוננות על שופטים, טענה שאנגלברט חלקה על האופן שבו תוארה השיחה.

   קולייר טענה גם שאנגלברט אמרה שקלארק צריכה להכיר תודה לליגה על הכנסותיה מחוץ למגרש.

   לדבריה, אנגלברט אף אמרה שהשחקניות צריכות להודות על ברכיהן על עסקת זכויות השידור שהשיגה עבורן.

   הביקורת זכתה לתמיכה משחקניות בכירות אחרות, ואנגלברט הודתה לבסוף שהיא חייבת לשפר את יחסיה עם השחקניות. ([Sports Business Journal][6])

3. משבר השיפוט והמשחק הפיזי

   במהלך 2025 התלוננו שחקניות ומאמנים שוב ושוב על חוסר עקביות בשיפוט ועל משחק פיזי שהשופטים אינם שולטים בו.

   מאמנת מינסוטה שריל ריב כינתה את בחירת צוות השופטים למשחק פלייאוף "רשלנות מקצועית" ונענשה בהשעיה ובקנס.

   קולייר טענה שאנגלברט התייחסה בזלזול לתלונות על השיפוט במקום להכיר בבעיה מערכתית.

   גם ב 2026 נמשכו הטענות סביב פגיעות בקלארק ואחרות, כאשר לעיתים עבירות חמורות הוחמרו רק לאחר בדיקה מאוחרת.

   אנגלברט הודתה שיש צורך בשיפור, והליגה החלה לבצע שינויים והקימה מנגנונים לשיפור השיפוט. ([NBA.com][7])

4. אליסה תומאס, ההשעיה ואיומי המוות, 2026

   תומאס הושעתה למשחק אחרי שמגע שלה באגרוף בגרונה של קייטלין קלארק סווג בדיעבד כעבירה חמורה.

   תומאס התלוננה שלא נמסר לה על ההשעיה בצורה ראויה ושהיא גילתה עליה זמן קצר לפני הפרסום הפומבי.

   לאחר מכן היא קיבלה איומי מוות, הודעות גזעניות והטרדות ואף טענה שכתובות אישיות הופצו ברשת.

   היא תקפה ישירות את אנגלברט ואמרה שהקומישנרית לא יצרה איתה קשר בזמן שהאיומים התרחשו.

   רק לאחר הביקורת החריפה פרסמה הליגה גינוי והגבירה את הדיונים עם איגוד השחקניות על אבטחה והטרדות. ([The Guardian][8])

5. מאבק השכר והסכם העבודה

   עם הזינוק בהכנסות ובשווי הקבוצות טענו השחקניות שחלקן בהכנסות נשאר קטן מדי.

   באולסטאר 2025 כל השחקניות עלו לחימום בחולצות שעליהן נכתב "Pay Us What You Owe Us".

   יותר מארבעים שחקניות השתתפו קודם לכן בפגישת משא ומתן עם הליגה, שחלקן תיארו כהזדמנות מבוזבזת.

   העימות עם אנגלברט הפך לסמל לנתק שבין הנהלת הליגה לבין השחקניות, והמשא ומתן נמשך חודשים.

   בסופו של דבר נחתם במרץ 2026 הסכם מהפכני שהעלה את השכר הממוצע לכ 583 אלף דולר ואת שכר המקסימום ל 1.4 מיליון. ([ESPN.com][9])

6. סוגיית הטרנסג'נדריות ואנס קאנטר, 2026

   הוויכוח התלקח לאחר שסופי קנינגהם התבטאה נגד השתתפות נשים טרנסג'נדריות בספורט נשים, ואנגלברט הודיעה שהליגה תדון בנושא.

   הסכם הליגה אומר שרק נשים רשאיות לשחק ב WNBA, אך אינו מגדיר במפורש את המונח לפי מין ביולוגי או זהות מגדרית.

   אנס קאנטר פרידום ורויס וייט הצהירו באופן פרובוקטיבי שהם מזדהים כנשים וטענו שהם זכאים להיכנס לדראפט.

   מאוחר יותר קאנטר הגיע למשחק בחולצה שעליה הגדרה של אישה כנקבה אנושית בוגרת, התעמת עם נטשה קלאוד והוצא מהאולם.

   לכן נכון לומר שאנגלברט הייתה מעורבת בוויכוח המדיניות, אבל לא שהיה בינה לבין קאנטר עימות אישי ישיר. ([The Washington Post][10])

7. פרשת הטיסות הפרטיות של ניו יורק ליברטי

   ב 2021 בעלי ניו יורק ליברטי סיפקו לשחקניות טיסות צ'רטר פרטיות בניגוד להסכם הקיבוצי, משום שהדבר נחשב יתרון תחרותי.

   הליגה שקלה עונשים כבדים מאוד ובסופו של דבר הטילה על המועדון קנס חסר תקדים של 500 אלף דולר.

   אנגלברט ספגה ביקורת גם מפני שבאותה תקופה טענה שהליגה אינה יכולה להרשות לעצמה טיסות פרטיות לכל הקבוצות.

   התוצאה נראתה אבסורדית בעיני חלק מהשחקניות: קבוצה נענשה על כך שנתנה להן תנאי נסיעה טובים ובטוחים יותר.

   כעבור כשנתיים הליגה שינתה כיוון ובתקופת אנגלברט עצמה הנהיגה בסופו של דבר טיסות צ'רטר לכל הקבוצות. ([SI][11])

8. פרשת דיריקה המבי וההיריון

   המבי טענה שלאס וגאס אייסס התעמרה בה והפלתה אותה לאחר שגילתה שהיא בהיריון, ולאחר מכן העבירה אותה לקבוצה אחרת.

   ה WNBA חקרה את הפרשה והשעיתה את המאמנת בקי האמון לשני משחקים וכן הענישה את הקבוצה.

   המבי טענה שהחקירה של הליגה הייתה לקויה והגישה תביעה גם נגד ה WNBA, כך שהפרשה הגיעה ישירות להנהגה בתקופת אנגלברט.

   עם זאת, כאן חשוב במיוחד לא להגזים: במאי 2025 בית משפט פדרלי דחה את הטענות נגד ה WNBA וקבע שהמבי לא ביססה אותן במידה מספקת.

   התביעה נגד האייסס המשיכה ולאחר מכן הסתיימה בהסכמה, ולכן אין בסיס לומר שנקבע משפטית שאנגלברט או הליגה הפלו את המבי. ([ESPN.com][12])

המסקנה שלי היא שהמונח "שערוריות" קצת חזק לגבי חלק מהמקרים. הסיפור המרכזי של אנגלברט הוא פרדוקס ברור: מבחינה עסקית היא הייתה קומישנרית מצליחה מאוד, ואולי המצליחה ביותר בתולדות הליגה, אבל מבחינת ניהול היחסים עם השחקניות נוצרה אצלה בעיית אמון עמוקה. אפילו בקיץ 2026 אייז'ה וילסון אמרה למעשה שהיא רוצה הנהגה שמראה לשחקניות שהיא שומעת ורואה אותן כאנשים ולא רק כספורטאיות. ([CBS Sports][13])

ולגבי היהדות: בדקתי גם מקורות ביוגרפיים. אין מקור אמין שמצאתי שבו אנגלברט מגדירה את עצמה כיהודייה או שבו מצוין מוצא יהודי במשפחתה. לכן התשובה המדויקת היא לא "לא", אלא "אין ראיה פומבית אמינה לכך".

 

הקונצפציה האמריקנית בקוריאה

   

הקונצפציה האמריקנית בקוריאה, מאד דומה לקונצפציה הישראלית ב 7.10

הם ידעו שהסינים שם, אך לא האמינו למה שידעו

 הכשל המודיעיני שקדם להתערבות הסינית במלחמת קוריאה

ההפתעה הסינית בנובמבר 1950 מוצגת לעיתים כסיפור פשוט: מאות אלפי חיילים חצו בחשאי את נהר היאלו, נעלמו מעיני מטוסי הסיור האמריקאיים, ואז הגיחו מן ההרים והסתערו על כוחות האו"ם שלא ידעו כלל שסין נכנסה למלחמה. יש אמת בתיאור הזה, אך הוא מחמיץ את עיקרו של הכשל.

האמריקאים לא הופתעו מעצם נוכחותם של חיילים סינים בקוריאה. עוד לפני המתקפה הגדולה היו בידיהם אזהרות דיפלומטיות מפורשות, הערכות על מאות אלפי חיילים סינים במנצ'וריה, יירוטי תקשורת, דיווחי סוכנים, תצפיות אוויריות, שבויים סינים, זיהוי של יחידות סיניות שלמות ועדויות מקרבות שבהם הובסו יחידות דרום קוריאניות ואמריקאיות. מה שהם לא הבינו היה משמעות המידע.

זו הייתה פחות הפתעה של איסוף ויותר הפתעה של פרשנות. המידע העובדתי הצטבר, אבל הוכנס שוב ושוב למסגרת מחשבתית שקבעה מראש כי סין אינה מתכוונת, אינה מסוגלת או אינה מעזה לפתוח במלחמה רחבת היקף נגד ארצות הברית. כאשר העובדות סתרו את המסגרת הזאת, האמריקאים לא שינו מיד את המסגרת. הם שינו את ההסבר לעובדות.

 הניצחון באינצ'ון והתחושה שהמלחמה כבר הוכרעה

בספטמבר 1950 השתנה לחלוטין מצבה של המלחמה. לאחר חודשים שבהם נדחקו הכוחות האמריקאיים והדרום קוריאניים אל מתחם פוסאן, הנחיתה באינצ'ון ב־15 בספטמבר הביאה להתמוטטות החזית הצפון קוריאנית. כוחות האו"ם פרצו ממתחם פוסאן, שחררו את סיאול ורדפו צפונה אחר שרידי צבא קוריאה הצפונית.

בסוף ספטמבר נראה היה כי המלחמה הוכרעה. הצבא הצפון קוריאני חדל למעשה להתקיים ככוח מאורגן מדרום לקו הרוחב 38, עשרות אלפי חיילים נשבו, ויחידות האו"ם התקדמו במהירות לעבר פיונגיאנג. לאחר חודשים של כמעט אסון, עבר הפיקוד האמריקאי בתוך שבועות ספורים לאווירה של ניצחון מוחלט. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

הצלחת אינצ'ון חיזקה מאוד את מעמדו של הגנרל דאגלס מקארתור. תוכנית הנחיתה שלו נחשבה קודם לכן מסוכנת ביותר, אך הצלחתה העניקה לו יוקרה כמעט בלתי מוגבלת. ההיסטוריה הרשמית של צבא ארצות הברית מתארת כיצד וושינגטון, על אף הסתייגויות מסוימות, העניקה לו מרחב פעולה רחב כדי להשלים את כיבוש צפון קוריאה לפני סוף השנה. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][2])

האווירה הזאת השפיעה ישירות על המודיעין. השאלה המרכזית כבר לא הייתה האם נכון להתקדם עד גבול סין, אלא באיזו מהירות ניתן להשלים את המשימה. מידע על התערבות סינית נתפס כמכשול זמני בדרך לניצחון שכבר הושג בעיקרו, ולא כאפשרות המחייבת בחינה מחדש של התוכנית כולה.

 מה היה ידוע על ריכוז הכוחות במנצ'וריה

כבר במהלך הקיץ ידעו האמריקאים שסין מעבירה כוחות גדולים לצפון מזרח המדינה. יירוטי תקשורת הצביעו על תנועת יחידות שדה סיניות לכיוון מנצ'וריה. בסוף אוגוסט העריך מודיעין פיקוד המזרח הרחוק כי באזור הסמוך לקוריאה נמצאים כ־246 אלף חיילים סדירים של צבא השחרור העממי ועוד כ־374 אלף אנשי כוחות ביטחון ומיליציה. כלומר, הפיקוד האמריקאי ידע חודשים לפני המתקפה כי סין בונה מאגר צבאי עצום ליד זירת הלחימה. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

ב־8 בספטמבר קבע מזכר מודיעין של הסי איי איי כי התערבות סינית נמצאת בהחלט בתחום היכולת הצבאית של בייג'ינג. המזכר ציין כי ריכוז הכוחות במנצ'וריה והאשמותיה הפומביות של סין נגד פעילות אמריקאית סמוך לגבולה עלולים להיות הכנה למהלך גלוי. אלא שלצד ההתרעה הוצמדה מסקנה מרגיעה: התערבות גלויה תדרוש, לפי ההערכה האמריקאית, אישור סובייטי ונכונות להסתכן במלחמה כללית. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

כאן כבר הופיעה ליבת הקונספציה. המנתחים לא התעלמו מן היכולת הסינית. הם הכירו בה. אך הם הפרידו בין יכולת ובין כוונה, וקבעו שהכוונה תלויה בהחלטה סובייטית לפתוח למעשה במלחמת עולם.

 האזהרות הדיפלומטיות היו מפורשות

בייג'ינג לא שמרה לחלוטין על שתיקה. במהלך ספטמבר ואוקטובר היא העבירה סדרת אזהרות פומביות וחשאיות. גורמים סינים הודיעו לשגריר הודו בבייג'ינג כי סין לא תאפשר לכוחות אמריקאיים להתקרב לגבולה. המסר הועבר לממשלת הודו, לשגריר ארצות הברית בניו דלהי ולמחלקת המדינה בוושינגטון באמצעות בריטניה.

ב־3 באוקטובר זימן שר החוץ הסיני ג'ואו אנלאי בדחיפות את שגריר הודו קוואלאם פניקר. ג'ואו הבהיר כי אם כוחות אמריקאיים, להבדיל מכוחות דרום קוריאניים, יחצו את קו הרוחב 38, סין תתערב. יום לאחר מכן כתב מנהל המשרד לענייני סין במחלקת המדינה כי אין לראות במסר הזה בבטחה כבלוף. המסמך הכיר בכך שהסיכון להתנגשות ממשית עם סין הוא רציני. ([המשרד להיסטוריה][4])

אזהרות דומות הגיעו דרך מוסקבה, שגרירויות אירופיות, עיתונאים והצהרות פומביות של ממשלת סין. ג'ואו הכריז כי סין לא תעמוד מנגד כאשר מדינה שכנה מותקפת וכאשר המלחמה מתקרבת לגבולה. במקביל דיווחו יירוטים על תנועות כוחות גדולות מדרום וממרכז סין לעבר הגבול הקוריאני. 

הבעיה הייתה שלאמריקאים לא היו יחסים דיפלומטיים ישירים עם הרפובליקה העממית של סין. המסרים הגיעו באמצעות הודו, בריטניה ומדינות אחרות. לכן היה קל יותר לתייג אותם כתעמולה, ניסיון הפחדה או מהלך שנועד להשפיע על הדיונים באו"ם.

אך זו אינה תשובה מלאה. גם בתוך מחלקת המדינה היו אנשים שהזהירו שאין לפטור את המסר כבלוף. בסופו של דבר ההנהגה בחרה בפרשנות המרגיעה, לא משום שלא שמעה את האזהרה, אלא משום שהאזהרה לא התאימה להערכתה לגבי מה שסין אמורה לעשות באופן רציונלי.

 המסמך המכריע של 12 באוקטובר

ב־12 באוקטובר, ימים ספורים לפני כניסת הכוחות הסיניים הגדולים לקוריאה, פרסם הסי איי איי הערכה סודית על סכנת ההתערבות. המסמך הכיר בכך שהכוחות הסיניים מסוגלים להתערב ביעילות, אף שאין להם עליונות אווירית וימית. הוא מנה במפורש את הצהרות ג'ואו אנלאי, תנועות הכוחות למנצ'וריה וההאשמות הסיניות בדבר הפרות גבול.

למרות כל אלה קבע המסמך כי אין סימנים משכנעים לכוונה סינית לפתוח בהתערבות מלאה. מסקנתו הייתה כי כל עוד ברית המועצות לא החליטה לפתוח במלחמה עולמית, התערבות סינית רחבה אינה סבירה בשנת 1950. ([המשרד להיסטוריה][5])

הניסוח הזה ממחיש את הכשל באופן כמעט מושלם. הנתונים העובדתיים נרשמו. היכולת הוכרה. האזהרות הדיפלומטיות הוזכרו. אך המסקנה נקבעה באמצעות הנחה אחרת: סין לא תקבל בעצמה החלטה כה מסוכנת, משום שהיא כפופה לאסטרטגיה הסובייטית ומשום שהתערבות פירושה מלחמה עולמית.

בדיעבד התברר ששתי ההנחות היו שגויות. מאו דזה דונג ראה בהתקרבות האמריקאית לנהר היאלו איום ישיר על ביטחון סין ועל המשטר הקומוניסטי החדש. הוא היה מוכן להתערב גם בלי התמיכה האווירית המלאה שביקש מסטלין. מנקודת מבטה של בייג'ינג, ההתערבות לא הייתה צעד בלתי רציונלי לקראת מלחמת עולם, אלא מלחמת מנע מוגבלת שנועדה להרחיק את הכוח האמריקאי מן הגבול הסיני. 

 בעת שמקארתור הרגיע את טרומן, הסינים כבר חצו

ב־13 וב־14 באוקטובר החלו הארמיות הסיניות ה־38, ה־39 וה־40 להיכנס לצפון קוריאה. ב־15 באוקטובר דיווח כוח לא סדיר דרום קוריאני שפעל בהנחיית הסי איי איי ליד נהר היאלו כי חיילים סינים עוברים לתוך קוריאה. לפי המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי, המידע הזה לא הובא בזמן לנשיא הארי טרומן ולמקארתור, שנפגשו באותו יום באי וייק. 

בפגישה שאל טרומן את מקארתור מה הסיכוי להתערבות סינית או סובייטית. תשובתו של מקארתור הייתה שהסיכוי קטן מאוד. הוא אמנם ידע שיש כ־300 אלף חיילים סינים במנצ'וריה, והעריך שבין 100 אלף ל־125 אלף מהם פרוסים בקרבת נהר היאלו. אך הוא טען שרק 50 אלף עד 60 אלף יוכלו לעבור לקוריאה.

מקארתור הוסיף כי לסינים אין חיל אוויר המסוגל להגן עליהם. לדבריו, אם ינסו להגיע לפיונגיאנג, חיל האוויר האמריקאי יגרום להם טבח עצום. הוא אף אמר שהאמריקאים כבר אינם חוששים מהתערבות סינית. ([trumanlibrary.gov][6])

דברים אלה מראים שמקארתור לא סבר שסין אינה מסוגלת להעביר אפילו חייל אחד לקוריאה. הוא הכיר בריכוז הכוחות והכיר באפשרות של חצייה. טעותו הייתה בהערכת המספר שניתן להעביר, ביכולת הסינית לקיים את הכוחות ללא מערך לוגיסטי מערבי ובהנחה שהעליונות האווירית האמריקאית תהפוך כל התערבות להתאבדות.

באותו דיון דיבר מקארתור גם על החזרת הארמייה השמינית ליפן עד חג המולד ועל סיום הפעילות הצבאית בתוך זמן קצר. כלומר, ההתערבות הסינית לא נתפסה כסיכון שיש להיערך אליו, אלא כאפשרות תאורטית שכבר חלף המועד שבו הייתה יכולה לשנות את תוצאות המלחמה. ([trumanlibrary.gov][6])

 דיווחים על מאות אלפי חיילים הפכו להסבר הגנתי

ב־16 באוקטובר דיווח הסי איי איי כי התקבלו ידיעות על כניסת חיילים סינים לקוריאה. במקום להסיק שסין פתחה בהתערבות, גובש הסבר חלופי: ייתכן שהכוחות נשלחו רק להגן על תחנות הכוח ההידרואלקטריות לאורך נהר היאלו, שסיפקו חשמל לתעשייה המנצ'ורית.

ב־20 באוקטובר הופצו דיווחים שלפיהם כ־400 אלף חיילים סינים מוכנים לחצות את הנהר. גם מודיעין פיקוד המזרח הרחוק וגם קצין קישור אמריקאי בהונג קונג העבירו הערכות בסדר גודל כזה. למרות זאת, הסי איי איי המשיך לטעון שסין וברית המועצות לא ירצו להסתכן במלחמה עולמית. 

זהו מנגנון אופייני לקונספציה חזקה. בשלב הראשון נטען שאין סימן לכך שהסינים ייכנסו. כאשר התקבלו דיווחים שהם נכנסו, נטען שמדובר במספרים קטנים. כאשר הופיעו דיווחים על מספרים גדולים, נטען שמטרתם הגנתית. הקונספציה לא נשברה. היא התרחבה כדי להכיל את המידע החדש.

 השבויים הסינים סיפרו את הסיפור

ב־25 באוקטובר תקפו הכוחות הסיניים לראשונה בעוצמה. יחידות דרום קוריאניות נתקלו בכוחות סיניים מאורגנים, ושבויים סינים שנחקרו באותו ערב סיפרו על נוכחות צבאית גדולה. במהלך היומיים הבאים השמידו הסינים שני רגימנטים של הדיוויזיה הדרום קוריאנית השישית ואילצו את הקורפוס הדרום קוריאני השני לסגת. 

ב־29 באוקטובר נשבו חיילים סינים בשני צדי חצי האי. מן החקירות עלה שהם אינם מתנדבים בודדים או חיילים שהועברו כדי להשלים יחידות צפון קוריאניות, אלא משתייכים ליחידות סיניות מאורגנות בסדר גודל רגימנטי.

למחרת הגיע מפקד המודיעין של מקארתור, הגנרל צ'ארלס וילובי, למפקדת הקורפוס העשירי וחקר בעצמו 16 שבויים סינים. לאחר החקירה קבע שהם כנראה חיילים תועים שנפרדו מיחידותיהם, ולא עדות לכניסתו של כוח סיני מאורגן. באותו יום עצמו דיווחה הארמייה השמינית כי עשרה שבויים שונים מסרו שכמה דיוויזיות סיניות כבר נמצאות בקוריאה. 

הפער כאן לא היה בין מידע אמין ובין שמועה אחת מפוקפקת. היו שבויים שונים, שנתפסו במקומות שונים, לאחר קרבות שבהם הופעלו יחידות סיניות מאורגנות. אולם מטהו של מקארתור העדיף את הפרשנות המצמצמת.

ב־29 באוקטובר אף קבע סיכום מודיעין של פיקוד המזרח הרחוק כי לכוחות הסיניים אין פוטנציאל לחימה משמעותי נגד צבא מודרני. זו הייתה הערכה תרבותית וצבאית עמוקה יותר, לא רק טעות במספרים. הכוחות הסיניים נתפסו כחסרי ציוד, חסרי אש מסייעת, חסרי לוגיסטיקה וחסרי יכולת לעמוד מול צבא אמריקאי מודרני.

 בתחילת נובמבר כבר היה קשה לטעון שלא מדובר בצבא

בתחילת נובמבר הצטבר מידע שלא ניתן היה להסביר באמצעות מתנדבים בודדים. טייסי חיל הנחתים דיווחו על שיירות משאיות גדולות שנעו ממנצ'וריה לתוך קוריאה. רגימנט של דיוויזיית הפרשים הראשונה ספג אבדות כבדות בקרב עם הסינים. עד 4 בנובמבר זיהתה הדיוויזיה חמש דיוויזיות סיניות מולה, ואילו דיוויזיית הנחתים הראשונה זיהתה שלוש דיוויזיות נוספות.

יירוטי תקשורת חשפו הזמנה של 30 אלף מפות של קוריאה עבור הכוחות במנצ'וריה. מודיעין הצבא העריך שמספר כזה של מפות מתאים לכשלושים דיוויזיות. 

ב־3 בנובמבר העלה פיקוד המזרח הרחוק את אומדן הכוח הסיני בתוך קוריאה לכ־34 אלף חיילים, לצד כמעט חצי מיליון חיילים סדירים וכ־370 אלף אנשי כוחות ביטחון במנצ'וריה. המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי קובע שבפועל כבר נמצאו בקוריאה יותר מ־300 אלף חיילים סינים. כלומר, הטעות לא הייתה רק בשאלה האם יש סינים בקוריאה. סדר הגודל הוערך בחסר קיצוני. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][3])

ב־5 בנובמבר הודה וילובי שלכוחות הסיניים יש יכולת לבצע מתקפת נגד רחבה. אבל באותו יום מסר מקארתור למטות המשולבים בוושינגטון כי עדיין אינו מאמין שסין תיכנס למלחמה בכוח גדול. 

 גם ההערכה הלאומית כבר הכירה ביכולת הסינית לנצח

ב־8 בנובמבר פורסמה הערכת המודיעין הלאומית הראשונה שעסקה ישירות בהתערבות. היא העריכה שבקוריאה נמצאים בין 30 אלף ל־40 אלף חיילים סינים, הערכה נמוכה בהרבה מן המציאות. אך באותו מסמך הוערך שבמנצ'וריה נמצאים כ־700 אלף חיילים סינים, ובהם לפחות 200 אלף חיילי שדה סדירים.

המסמך קבע במפורש כי סין מסוגלת לעצור את התקדמות האו"ם באמצעות הכנסת כוחות הדרגתית, ואף לאלץ את כוחות האו"ם לסגת דרומה באמצעות הסתערות חזקה. ([המשרד להיסטוריה][7])

זוהי נקודה חשובה. שבועיים וחצי לפני האסון כבר קבע המודיעין הלאומי שסין יכולה להכריח את האמריקאים לסגת. ההפתעה לא נבעה מאי הכרת היכולת. היא נבעה מן האמונה שסין תשתמש ביכולת בצורה מוגבלת בלבד.

הערכת המודיעין הסבירה שמטרת ההתערבות היא לעצור את ההתקדמות, לשמור על משטר קומוניסטי בשטח קוריאה, להרחיק את כוחות האו"ם מן הגבול ולשמר אזור לפעילות צבאית וגרילתית. גם כאן הופיעה תפיסה של התערבות מוגבלת, שנועדה להקים חיץ בצפון קוריאה, ולא מתקפה שתשבור את כל החזית ותדחוף את האמריקאים הרחק דרומה. ([המשרד להיסטוריה][7])

 הנסיגה הסינית שחיזקה את הטעות

בין 4 ל־6 בנובמבר הפסיקו הסינים את התקפותיהם, ניתקו מגע ונעלמו בחזרה לתוך ההרים. השקט הפתאומי היה חלק מרכזי בהצלחה הסינית.

מבחינת הפיקוד הסיני, השלב הראשון השיג כמה מטרות. הוא בלם את ההתקדמות המהירה, פגע ביחידות דרום קוריאניות, למד את דפוסי הפעולה האמריקאיים ומשך את כוחות האו"ם לעמדות מפוזרות ומרוחקות. לאחר מכן נסוגו הכוחות הסיניים, התארגנו והמתינו שהאמריקאים יחזרו להתקדם.

מבחינת מקארתור, ההפוגה אישרה לכאורה שהסינים אינם מעוניינים במלחמה כוללת. אילו התכוונו להכריע את כוחות האו"ם, מדוע הפסיקו לתקוף דווקא לאחר שהשיגו הצלחות?

זאת הייתה בדיוק מטרת הנסיגה. הסינים העניקו לאמריקאים התנהגות שניתן לפרש בהתאם לקונספציה הקיימת. העובדה שהאויב נעלם לא נתפסה כהכנה למתקפה גדולה יותר, אלא כהוכחה לכך שההערכה הקודמת הייתה נכונה. 

עד אמצע נובמבר כבר זוהו 12 דיוויזיות סיניות בקוריאה. העיתונות דיווחה על מעבר כוחות סיניים נוספים, ומודיעין הארמייה השמינית דיווח על ריכוזים גדולים משני עברי הגבול. למרות זאת, לא הוסקה מסקנה חד משמעית כי מתקפה כללית עומדת להתחיל. 

 ההערכה של 24 בנובמבר

ב־24 בנובמבר, ערב המתקפה הסינית הגדולה במערב, פרסם הסי איי איי הערכת מודיעין מעודכנת. המסמך קבע כי אם המאמצים המדיניים לא יביאו לנסיגת האו"ם, סין תגביר את התערבותה, תשחק את הכוחות האמריקאיים ותנסה לקיים משטר צפון קוריאני.

עם זאת, נקבע שהראיות אינן מכריעות בשאלה האם סין כבר החליטה לפתוח במתקפה מלאה. ([המשרד להיסטוריה][8])

באותו יום יצאה הארמייה השמינית למתקפה צפונה. במשך היממה הראשונה כמעט שלא נתקלה בהתנגדות. בלילה הבא, 25 בנובמבר, פתחו הסינים במתקפת נגד עצומה נגד מרכז החזית. הקורפוס הדרום קוריאני השני קרס, האגף של הארמייה השמינית נחשף וכוחות אמריקאיים החלו בנסיגה. ב־27 בנובמבר הותקפו גם כוחות הקורפוס העשירי באזור מאגר צ'וסין. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

בתוך ימים התברר שהסינים הצליחו להקים בצפון קוריאה שתי קבוצות ארמיות גדולות, שהגיעו ממנצ'וריה בחסות החשכה והוסוו ביום בשטח ההררי. מטוסי האו"ם לא הורשו לבצע סיורים מעבר לגבול הסיני, והסינים ניצלו היטב את המגבלות הגאוגרפיות והמדיניות של העליונות האווירית האמריקאית. ([מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארה"ב][1])

 הקונספציה הראשונה: סין אינה שחקן עצמאי

הכשל העמוק ביותר היה התפיסה שהעולם הקומוניסטי הוא מערכת היררכית הנשלטת ממוסקבה. לפי תפיסה זו, קוריאה הצפונית פעלה בשליחות ברית המועצות, וסין לא תפתח במלחמה רחבה בלי הוראה ואישור מסטלין.

מכאן נגזרה משוואה פשוטה: התערבות סינית מלאה משמעותה החלטה סובייטית להסתכן במלחמת עולם. מכיוון שהמודיעין האמריקאי העריך שסטלין אינו רוצה במלחמה עולמית ב־1950, הוא הסיק שסין לא תתערב בהיקף מלא.

אלא שמאו פעל מתוך מערכת שיקולים סינית. הוא חשש מהימצאות צבא אמריקאי על נהר היאלו, מהשפעה אמריקאית על טייוואן, מאובדן מדינת החיץ הקוריאנית ומפגיעה במעמדה של סין הקומוניסטית זמן קצר לאחר ניצחונה במלחמת האזרחים. האמריקאים הבינו לא רע את זהירותו של סטלין, אך טעו כאשר הפכו את זהירותו לתחליף להבנת החלטותיה של סין. 

 הקונספציה השנייה: התערבות סינית תהיה בלתי רציונלית

שר החוץ דין אצ'יסון תיאר אפשרות של התערבות סינית כשיגעון. מנקודת מבט אמריקאית, היה בכך היגיון. לסינים היו מעט כלי רכב, מעט קשר רדיו, מעט נשק כבד, הגנה אווירית מוגבלת ודרכי אספקה ארוכות ופגיעות. ארצות הברית שלטה באוויר ובים והחזיקה יתרון גדול בארטילריה, תחבורה, קשר ואספקה.

אך האמריקאים ביצעו כאן טעות של השלכה. הם שאלו כיצד צבא אמריקאי היה מנהל מערכה כזאת, והסיקו שצבא שאינו מסוגל לפעול באותה צורה אינו מסוגל לפעול כלל.

הסינים בנו שיטת לחימה שהתאימה לחולשותיהם. הם נעו בעיקר בלילה, הסוו את עצמם ביום, הפחיתו שימוש ברדיו, נשאו חלק ניכר מן האספקה ביד או באמצעות בהמות, הסתננו דרך ההרים, תקפו אגפים וחיבורים בין יחידות וניסו להילחם מטווח קרוב, שבו יתרון האש האמריקאי היה קשה יותר למימוש.

העליונות הטכנולוגית האמריקאית הייתה אמיתית, אך היא לא ביטלה את יכולת האויב לפעול. היא רק אילצה אותו לפעול בצורה שהאמריקאים התקשו לראות ולהבין.

 הקונספציה השלישית: זלזול באיכות החייל הסיני

ההיסטוריה הרשמית של צבא ארצות הברית מציינת כי משקיפים אמריקאים רבים, ובהם אנשים שסייעו בעבר לאמן כוחות סיניים נגד יפן, העריכו שהצבא הסיני יהיה מצויד בצורה גרועה, יונהג בצורה גרועה ולא יוכל להתמודד עם כוח מערבי מודרני.

הם לא נתנו משקל מספיק לכך שחלק גדול מן החיילים והמפקדים הסינים היו ותיקי שנים של מלחמה נגד היפנים ושל מלחמת האזרחים הסינית. הם היו דלי ציוד, אך מנוסים מאוד בתנועה רגלית, הסוואה, הסתננות, התקפות לילה ולחימה בשטח קשה. 

לכך נוסף יסוד של יהירות תרבותית. המחקר הרטרוספקטיבי של הסי איי איי מתאר כיצד במטה פיקוד המזרח הרחוק התקבעה האמונה שכוחות אסיאתיים לא יעזו להתמודד עם העוצמה האמריקאית, ואם יעשו זאת יושמדו. הצלחת אינצ'ון הפכה אמונה זו כמעט לעובדה מוסכמת. ([הסוכנות המרכזית למודיעין][9])

 הקונספציה הרביעית: מקארתור הפך מהערכה מודיעינית

מקארתור לא היה רק מפקד המבצע. הוא היה דמות בעלת סמכות עצומה, יוקרה ציבורית וקרבה רבה לצוות המודיעין שלו. הערכתו שהמלחמה כמעט הסתיימה השפיעה על אופן עיבוד המידע לאורך שרשרת הפיקוד.

וילובי לא המציא את כל המידע ולא הסתיר את עצם קיומם של הסינים. הדוחות שלו כללו כוחות סיניים במנצ'וריה, שבויים, יחידות שזוהו ואפשרות למתקפת נגד. אבל שוב ושוב הוא העניק למידע פרשנות שתאמה את תפיסתו של מקארתור: אלה חיילים תועים, כוחות מוגבלים, מתנדבים, מגיני הגבול או יחידות חסרות פוטנציאל נגד צבא מודרני. 

נוצר מצב שבו הדרגים הקדמיים, שפגשו את הכוחות הסיניים בפועל, היו מודאגים יותר מן המטות בטוקיו ובוושינגטון. ככל שהמידע נע כלפי מעלה, הוא עבר תהליך של הקטנה והסבר מחדש.

 הקונספציה החמישית: היעדר סימנים נראה כהוכחה להיעדר כוונה

האמריקאים ציפו שמאות אלפי חיילים יותירו חתימה מודיעינית גדולה: שידורי רדיו רבים, שיירות ממונעות ארוכות, מחנות גלויים, מחסני אספקה, ארטילריה כבדה ותנועה ביום.

כאשר לא ראו חתימה כזאת, הם הסיקו שאין כוח גדול. בפועל, היעדר החתימה היה תוצאה של משמעת הסוואה, תנועה לילית, שימוש מועט ברדיו, שטח הררי ומגבלות הסיור האמריקאי בקרבת הגבול.

זהו כשל מוכר במודיעין: חיפוש אחר האויב כפי שהוא אמור להיראות על פי הדוקטרינה שלך, במקום כפי שהוא נראה על פי הדוקטרינה שלו. הסינים לא הצליחו להסתיר כל סימן. האמריקאים ראו שיירות, יירטו קשר, לכדו שבויים וזיהו דיוויזיות. אבל מכיוון שלא התקבלה התמונה הטכנולוגית השלמה שציפו לראות, הם המשיכו להטיל ספק בהיקף הכוח.

 לא מחסור במידע, אלא מנגנון שדחה את משמעותו

סין אכן ניהלה מבצע הסוואה מרשים. היא העבירה כוחות בלילה, הסתירה אותם ביום, הגבילה תקשורת אלקטרונית, ניצלה את ההרים ואת האיסור האמריקאי לפעול מעבר לגבול, ויצרה הפוגה מכוונת לאחר מתקפתה הראשונה.

אבל ההסוואה לבדה אינה מסבירה את ההפתעה. היא מסבירה מדוע האמריקאים לא ידעו את המיקום המדויק ואת סדר הגודל המלא של כל יחידה. היא אינה מסבירה מדוע התעלמו מאזהרות דיפלומטיות, מריכוז של מאות אלפי חיילים במנצ'וריה, מדיווחי מעבר הגבול, משבויים, מקרבות עם יחידות סיניות ומזיהוי של 12 דיוויזיות.

ההפתעה התאפשרה משום שכל ידיעה קיבלה הסבר מרגיע. ריכוזי הכוחות נועדו להגן על הגבול. האזהרות היו בלוף. החיילים הסינים היו מתנדבים או תועים. הקרבות היו פעולות מקומיות. הנסיגה הסינית הוכיחה שההתערבות הסתיימה. מאות אלפי החיילים במנצ'וריה לא יעזו לחצות משום שחיל האוויר האמריקאי ישמיד אותם.

לכן המקרה של קוריאה אינו בעיקר סיפור על מודיעין שלא ראה. זהו סיפור על מערכת שראתה חלקים רבים מן המציאות, אך לא הייתה מוכנה לקבל את המסקנה שעלתה מהם. עד שהקונספציה נשברה, הארמייה השמינית כבר הייתה בנסיגה, כוחות הקורפוס העשירי נלחמו בדרכם אל החוף, והמלחמה שנחשבה גמורה הפכה למלחמה חדשה לחלוטין.

[1]: https://history.army.mil/Research/Reference-Topics/Army-Campaigns/Brief-Summaries/Korean-War/ "

Korean War

"

[2]: https://history.army.mil/portals/143/Images/Publications/catalog/19-8.pdf "The Korean War: The Chinese Intervention"

[3]: https://www.cia.gov/resources/csi/static/two-strategic-intel-mistakes.pdf "Two Strategic Intelligence Mistakes in Korea, 1950 — Central Intelligence Agency"

[4]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d606 "Historical Documents - Office of the Historian"

[5]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d665 "Historical Documents - Office of the Historian"

[6]: https://www.trumanlibrary.gov/node/354996 "67-6_18 - 1950-10-15 | Harry S. Truman"

[7]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d789 "Historical Documents - Office of the Historian"

[8]: https://history.state.gov/historicaldocuments/frus1950v07/d877 "Historical Documents - Office of the Historian"

[9]: https://www.cia.gov/resources/csi/static/two-strategic-intel-mistakes.pdf?utm_source=chatgpt.com "Two Strategic Intelligence Mistakes in Korea, 1950"

למה יש מלחמות

 למה יש מלחמות:

תפוצת המלחמות:

ברור שיש מלחמות מאז תחילת ההיסטוריה. כבר 4,200 שנה שיש לנו כתב ( הכתב הראשון בשומר) , אנחנו יודעים על מלחמות בלתי פוסקות בכל היבשות, בככל המדינות...

גם לפני תחילת ההיסטוריה ומאז התיישבות הקבע לפני כ 10,000 שנה, לפי עדויות ארכיאולוגיות, אנחנו יודעים על מלחמות בלתי פוסקות בכל היבשות בכל המקומות.  למעשה יש סיבות טובות להאמין שגם קבוצות הציידים לקטים לפני זה נלחמו כל הזמן האחד בשני.

המלחמה היא לא רציונלית:

הרי גם  העם/המדינה/הקבוצה האחרת פגעה בך, עשתה לך מעשה לא צודק, להדבר, להגיע לפשרה, באופן רציונלי ומוסרי עדיף על פני מלחמה. מחירי המלחמה וסיכוניה כה נוראיים שהיא לעולם לא הגיונית.

הענין הוא שלא רציונליות ולא מוסריות לא מאפיינים את המין האנושי.

מסקנה:

המלחמה היא תופעה קבועה, נצחית, בלתי פוסקת, בכל הזמנים, בכל התרבויות , בכל הארצות.

זה חייב להיות משהו עם בסיס גנטי, משהו בטבע האדם.

את התשובה צריך לחפש בתכונות פסיכולוגיות ובמיוחד בפסיכולוגיה חברתית.

על טבע האדם:           

המניפולטורים החברתיים:

ראשית, שיהיה ברור. יש אנשים רעים.

המאפיין של אנשים רעים זה שליבם מונע משינאה, חמדנות ואגואיזם ואין להם יושר בסיסי.

חלקם עם כישורי מנהיגות, כריזמה וכושר להניע אנשים.

המאפיינים הפסיכולוגים של "ההמון" כפרטים:

רוב האנשים, אולי גם בהם יש מידות שונות ,מינונים שונים של רוע אבל הם לא רוצים מלחמה כבחירה ראשונה או כשהם חושבים וכשהם חושבים באופן רציונלי.

אנשים רוצים להתאהב, להתחתן, לעשות ילדים ולגדלם, לעבוד,להרוויח כסף, לקנות בית,לטייל בחו"ל ולבלות ולעסוק בתחביבים . הם לא רוצים לההרג ושטיל יפול על ביתם.

אבל יותר מכל אנשים רוצים להיות קונפורמים לרוב, ליישר קו ולא לספוג את הענישה החברתית שהיוצא דופן, שזה שרב עם המיין סטרים סופג. כמעט בכל מחיר.

עוד תכונה אנושית היא לעשות מה שטוב לך באותו רגע בלי להבין לאן זה מוליך ומהן התוצאות ארוכות הטווח.

להרבה אנשים אין את היכולת החשוב לעומק אלא רק נסחפים עם הזרם העכשוי, לפי הקוד החברתי שהם מזהים. הם לא מסוגלים לגלגל תסריט קדימה ולהבין מה יקרה בהמשך, לאן הענין הזה יגיע.

בכל האנשים טבוע גנטית היכולת לחלק את העולם לאנחנו והם, לחשוב שאנחנו צדיקים והאחר רעים ומוצדק להלחם בהם כי זה רק הגנה עצמית.

מי שמזהה את קוד ההפעלה של התכונות האלו במין האנושי ( חוסר יכולת לחשוב לעומק, קונפורמיזם,פעולה למעןן האינטרס העצמי באותו רגע ) יכול לסחוף את ההמון לרצות מלחמה ולחשוב שאין ברירה בלי שההמון מודע למניפולציה שעשו לו. המלחמה מוצגת כבלתי נמנעת ממילא, מלחמת הגנה ומוצדקת מצידנו. ההמון מת לפני שהוא מבין שעבדו עליו, עשו לו ספין מניפולטיבי.

טרווילי : בחברה אנושית מישהו חייב לשלוט, לקבוע את החוקים ולפקח על מימושם:

בחברה דמוקרטית או דיקטטורית יש שליט שמקבל החלטות. בין אם זה רודן יחיד כמו היטלר, סטלין או סדאם חוסיין ובין אם זה הפרלמנט האנגלי או הקונגרס בארה"ב.

איך השליט גורם למלחמה :

בחברה לא דמוקרטית זה הרבה יותר קל לשליט לגרום לפרוץ מלחמה. הוא פשוט צריך לטעון ש"אנחנו, מסכנים ומותקפים, ה"אחר" הוא רע ורשע ואם לא נקדים ונתקוף הוא יקדים אותנו ויחסל אותנו. וליצור עם נאמניו דינמיקה קבוצתית שבודקת מי משתף פעולה ומעניש מי שלא."

 רוב האנשים מהפחד להיות מוקעים כבוגדים יישרו קו, כמו בספר בגדי המלך החדשים....

אחרים באמת יאמינו לסיפור שרשעים מתקיפים אותנו, אין להם עומק מחשבה והמניפולטור תמיד יצליח להסית אותם.

ניתן די בקלות לשתול במחם של רוב האנשים אידאולוגיה פאנטית של אנחנו הנעלים ואויבנו הנחותים והרשעים. עצוב אבל זה כך.

האידאולוגיה הזאת רק צריכה קצת להתרומם בחברה שיהיה כדאי לכל אידווידואל להצטרף אליהם באותו רגע.

זה כמו בסיפור החלילן מהמלין....

במצבים קשים, כלכליים ואחרים, ההמון מחפש אשם. הוא לא מעונין באמת, הנבערות וחיפוש אשם במקום חיפוש הסבר מעמיק הן דבר שמאפיין הרבה מאד אנשים. תן לו שעיר לעזעזל לפרוק עליו את הכעס.

השליט המניפולטור תמיד יצליח לספק להמון צמא הדם הכועס ליטרת בשר לפרוק עליה את זעמו.

בחברה דמוקרטית זה יותר קשה ובאמת הסיכוי ששליט צמא דמים יגרום  למלחמה הוא פחות, בעיקר כשאין בכלל עוינות.

בחברה דמוקרטית יותר קשה לשליט להתחיל מלחמה היכן שאין סכסוך אלים.

אבל ליזום עוד סיבוב בסכסוך מלחמתי מתמשך זה יותר קל אפילו בחברה דמוקרטית. תמיד יש איזה תירוץ להסלים את המצב.

השליט שרוצה ליזום מלחמה, בין אם זה שליט יחיד, קבוצה אוליגרכית אריסטוקרטית או נציגים נבחרים בדמוקרטיה שרוצים לגרום למלחמה, תמיד ינסו להציג את המלחמה כמוצדקת כי האחר הם רעים, הם תקפו ראשונים, הם פגעו בזכויותינו, אלוהים ציווה להלחם בנו, זה הגנה עצמית ואין לנו ברירה וכל תכסיס מניפולטיבי אפשרי.

התכונה  המולדת הנוראה  הזאת אצל בני אדם היא כל כך עמוקה שמסתבר שגם אנשים שלכאורה הם מעל זה, למשל השמאל שמדבר בעד זכויות האדם ואחוות עמים,  מגיע למצב קוגניטיבי שהם נהפכים משמאל ישראלי לימין פלסתינאי. מזדהים עם הצד השני עד כדי כך שהם מעוותים לגמרי את העובדות כדי להפוך את הפלסתינאים לצדיקים וצודקים וישראל רשעה ניצחית,מוחלטת ותמיד.

 הכל בשם זכויות האדם,צדק  ושיוויון...

אין כל הבדל בין כהניסט לשמאלני רדיקלי, שמאלני רדיקלי הוא פשוט כהניסט פלסתינאי.

כיום ,להבדיל מימי קדם, האוכלוסיה האזרחית נמצאת בסכנה מאד גדולה ולא רק הלוחמים ( אם כי גם בימי קדם לעיתים האוכלוסיה סבלה מאד כשנכבשה) וגם ההנהגה ששולחת למלחמה נמצאת בסכנה עקב מטוסי הפצצה וטילים. זה לא עוצר אותם ולא מרתיע.

אולי רק האימה של השמדה הדדית מובטחת מונעת מלחמות בין 2 מעצמות גרעיניות ואפילו זה לא בטוח.זה שזה עבד בזמן המלחמה הקרה לא אומר שזה תמיד יעבוד.

סיכום:

יש תכונות בטבע האדם שעושות את המלחמה לדבר קל וכמעט בלתי אפשרי לחסל את התופעה.

מלחמה לעולם אינה רציונלית מבחינה כלכלית ושום הסכמי סחר או אינטרס כלכלי מעולם לא מנע מלחמה .מלחמה נגרמת כי מנהיג או הנהגה דיקטטורית רוצה מלחמה ,הם מפעילים מנגנון הסתה אפרקיטיבי, עקב עקרון העדר ומתוך קונפורמיזם לבל יפגעו כחריגים ההמון מצטרף ( בגדי המלך החדשים) והופ, יש לך מלחמה.

אז איך זה בעצם עובד? למה בניגוד לא רק למוסר אלא גם להגיון ואפילו לאינטרס יש כל הזמן מלחמות ?

התמיהה היא רק למי שלא מכיר כללים שהוכחו בתחום פסיכולוגיה חברתית ואת הדינמיקה של הסתה בתוך קבוצה ובאיזה קלות אפשר להוביל את רוב האנשים לקיצוניות ואז לאלימות מחרידה כשהם מרגישים שיש להם ליגיטימציה להתנהגות הזאת בקבוצת ההתיחסות החברתית שלהם ובהתנהגותם הם מרצים את מה שהכח השולט בחברה רוצה שיעשו..

איך רוב האנשים אינם אלא סוג של רובוטים חסרי יכולת חשיבה שמונעים ע"י מניפולטורים ערמומיים ונעים בעדר לכיוון אליו מכוונים אותם... תכירו את עקרון העדר.... כמה קל להסית, ללחוץ על הכפתור הפסיכולוגי שמפעיל את רגשות השינאה לאחר, יצרים אפלים של אלימות. זה לא צריך להיות נכון או אפילו הגיוני. כל שנדרש הוא יכולת וררבלית ערמומית ודמגוגית מולדת או נרכשת לסחוף אנשים,להשתלט להם על המח עם סיפורים ולהניע אותם לפעולה לכיוון הרצוי לך. בניגוד לקשקשת השמאלנית ולסיסמאות הריקות שלהם שאלו שנתונים להסתה הם לא רק אלו שתחת דיכוי, כיבוש,נעשה להם עוול,עניים וכד', זו שטות. ניתן להסית אנשים בכל מצב כולל כאלו שגרים בארמונות פאר. צריך רק שיהיה מאד כדאי להסכים עם המסית והעונש החברתי על אי הצטרפות למסיתים, הוקעה חברתית בקבוצת ההתיחסות שלך, יהיה כבד. ככה זה באמת עובד.על התוצאות ארוכות הטווח שתהיה מלחמה וגם הם יפגעו ,בגופם ורכושם ,המחיר הכלכלי המזוויע של המלחמה הם לא חושבים.

באונינג בספרו "אנשים רגילים" מתאר איך הגדוד המשטרתי 101 בשנים 1942 ואילך רצח עשרות אלפי יהודים בפולין בבורות הירי . הם ירו בראש מטווח קרוב בעשרות אלפי יהודים ,כולל ילדים, נכים, נשים וזקנים.הם לא היו נאצים אידאולוגים ולא מתנדבים של ה ss שעברו הכשרה אידאולוגית.....אנשי הגדוד היו חיילי מילואים בני 30 פלוס בעלי משפחות ,רובם לפני עלית הנאצים לשלטון היו סוציאלדמוקרטים .

כל החברות הן אותו הדבר בענין הזה .הרוע ,האופורטוניזם ,הציות למנהיג בחברה דיקטטורית כדי לשרוד הם חלק מהטבע האנושי ,זה ב ד נ א של כל בני האדם .התרבות לא רלוונטית. 

מלחמה לעולם אינה רציונלית מבחינה כלכלית ושום הסכמי סחר או אינטרס כלכלי מעולם לא מנע מלחמה .מלחמה נגרמת כי מנהיג או הנהגה דיקטטורית רוצה מלחמה ,הם מפעילים מנגנון הסתה אפקיטיבי, עקב עקרון העדר ומתוך קונפורמיזם לבל יפגעו כחריגים ההמון מצטרף ( בגדי המלך החדשים) ופופ, יש לך מלחמה.

טבע האדם

לפני כמה שנים נתקלתי בציטוט

"What luck for the rulers most that men do not think."

מדובר בראיון עיתונאי שערך מטעם הצבא האמריקני חוקר פסיכולוג בשם גילברט עם גרינג ב 18/4/1946.

( גרינג היה מס' 2 בצמרת הנאצית. סגנו של היטלר. נידון למות במשפטי נירנברג והצליח להתאבד בטרם הוצאה להורג).

הנה הקטע הרלוונטי מהראיון:

• Göring: Why, of course, the people don't want war. Why would some poor slob on a farm want to risk his life in a war when the best that he can get out of it is to come back to his farm in one piece? Naturally, the common people don't want war; neither in Russia nor in England nor in America, nor for that matter in Germany. That is understood. But, after all, it is the leaders of the country who determine the policy and it is always a simple matter to drag the people along, whether it is a democracy or a fascist dictatorship or a Parliament or a Communist dictatorship.

Gilbert: There is one difference. In a democracy, the people have some say in the matter through their elected representatives, and in the United States only Congress can declare wars.

Göring: Oh, that is all well and good, but, voice or no voice, the people can always be brought to the bidding of the leaders. That is easy. All you have to do is tell them they are being attacked and denounce the pacifists for lack of patriotism and exposing the country to danger. It works the same way in any country.

• In an interview with Gilbert in Göring's jail cell during the Nuremberg War Crimes Trials (18 April 1946)

אמר לי מישהו, אני מכיר לא מעט ערבים ישראלים והם נחמדים.

עניתי לו:

הערבים הנחמדים שאתה פוגש הם אנשים רגילים כמשמעות המושג בתיאוריה של כריסטופר באונינג. אם ישראל תקרוס ודאע"ש יכבשו את יפו אותם ערבים שדיברת איתם יצאו לצייד יהודים וירצחו אותם כדי למצוא חן בעיני השליט כדי לשרוד.

כרגע ישראל חזקה ושולטת ביפו אז הם בעד שלום עם היהודים.

בדיוק כמו ש40% מחברי המפלגות הקומוניסטית והסוציאדמוקרטית בגרמניה נהיו עד 1940 לחברי המפלגה הנאצית.

מילגרום

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%9D

אש

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A9

זימברדו

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%90_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%93

הגל השלישי https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%9C_

באונינג בספרו "אנשים רגילים" מתאר איך הגדוד המשטרתי 101 בשנים 1942 ואילך רצח עשרות אלפי יהודים בפולין בבורות הירי . הם ירו בראש מטווח קרוב בעשרות אלפי יהודים ,כולל ילדים, נכים, נשים וזקנים.הם לא היו נאצים אידאולוגים ולא מתנדבים של ה ss שעברו הכשרה אידאולוגית.....אנשי הגדוד היו חיילי מילואים בני 30 פלוס בעלי משפחות ,רובם לפני עלית הנאצים לשלטון היו סוציאלדמוקרטים .

כל החברות הן אותו הדבר בענין הזה .הרוע ,האופורטוניזם ,הציות למנהיג בחברה דיקטטורית כדי לשרוד הם חלק מהטבע האנושי ,זה ב ד נ א של כל בני האדם .התרבות לא רלוונטית. 

הנאצים המאושרים במחנה אוושויץ

http://www.sbs.com.au/news/dateline/story/happy-nazis

למה מדינת כל אזרחיה לא יעבוד:

אנחנו בסה"כ רוצים לקדם חזון חיובי של שלום,אהבה, אחוות עמים ולמנוע מלחמות על ידי שיוויון לכל. #האמת :אולי בעוד 400 שנים ,בשנת 2,400 לספירה תהיה מדינה אחת בכל העולם וממשלה עולמית. כל בני האדם יהיו אזרחי אותה מדינה ובני כל הדתות והתרביות יחיו בהרמוניה וללא סכסוכים.בינתיים אנחנו חיים בעידן הלאומיות וכל מדינות העולם הן לאומיות.אולי רק ארה"ב היא באמת מדינה רב לאומית עם אתוס עובד של מדינת כל תושביה. הנסיון לייבא את הקונספט לאירופה נכשל ויש שם בעיה גדולה.כשיש לך אוכלוסיה שמסרבת לראות עצמה כבת המקום, מתאזרחת, מכבד את העם ורוצה להטמע בתוכו אלא אומרת, אנחנו חוד החנית של האיסלם ובאנו להשתלט ולהשליט את האיסלם על אירופה באמצעות ג'יהאד ואנו בזים לדמוקרטיה הרכרוכית שלכם- אז האירופאים בבעיה.במדינות בהן חיים שני עמים במדינה אחת תמיד יש בעיות.מה שהשמאל הרדיקלי אומר לנו זה שבהתעלם מהעובדה הזאת אנחנו צריכים להתפרק מההגנה שהלאומיות נותנת במציאות הקיימת ולהפוך לכבשה היחידה בעדר הזאבים של העולם.והשכנים שלנו הפלסטינאים והערבים והמוסלמים, כמה מהם מאמינים בתיאורית אחוות כל בני האדם ללא הבדלי דת ולאום.מה הסיכוי שפלסטין תהיה כזאת מדינה?היא תהיה מדינה ערבית מוסלמית לאומנית שתשאף לרצוח את כל היהודים וזה ברור.בהינתן הידיעה הוודאית שאם כרצון השמאלנים היהודים יתפרקו מהלאומיות שלהם ויותירו עצמם חסרי מגן נטולי הגנה מול הערבים כשנותרה להם רק התקווה שהערבים יאמצו את תיאוריות ביטול הלאומיות והדת, שזה בטוח לא יקרה- ברור שהשמאלנים חותרים סתם להשמדה וחיסול של המדינה היהודית ותושביה היהודים.ככל שהחברה שלנו שוביניסטית ופנאטית החברה הפלסטינאית היא פי 100 כזו.

לא היתה לי בעיה עם רעיון המדינה הדו לאומית אילו בקרב העם הפלסיתנאי היתה מפלגת "אחוות עמים, שהיתה זוכה בבחירות דמוקרטיות בעזה ובגדה ב 80% מהקולות שהיתה אומרת שאנחנו מקבלים את זה שהיהודים כאן וכשתקום מדינה דו לאומית היא תהיה דמוקרטית ,סובלנית,בעד ערכי האחוות והשיוויון והיהודים כפרטים יהיו אזרחים שבי זכויות. אבל בנתיים החמאס ובמידה מסוימת אפילו הפתח מבטיחים לנו שעל חורבנות ישראל תקום מדינת הלכה מוסלמית וכל הפולשים הציונים וצאצאיהם יסולקו /יגרושו/ירצחו. כלומר אתה מציע לפתור עוול אחד בדרך שבודאות תגרום לעוול חדש ונוראי. ארה"ב היא מקרה יוצא דופן, זו מדינת כל אזרחיה היחידה בעולם. אבל לא האנגלים,לא הגרמנים, לא האיטלקים ולא אף מדינת - עם אחרת תרצה הגירה המונית של בני קבוצה אתנית אחרת שלא באה להשתלב כפרטים אלא באה כקבוצה עם אתוס אחר כדי להשתלט ועוד עם שינאה מטורפת לעם שלך.

מה שהשמאל הרדיקלי אומר ( מדינת כל אזרחיה וכד') זה שערכיםשתיאורטית הם רצויים ונאורים -הם גם נכונים כהוראות פעולה מעשיות תמיד,בכל רגע,בכל מצב תוך התעלמות מוחלטת מהסיטואציה ומכוונות הצד השני והאידאולוגיה שלו. משל היו ב 3/9/1939 ( יום הכרזת המלחמה על גרמניה הנאצית) אומרים לממשלת אנגליה, עכשיו זה הזמן לפרק את הצבא האנגלי ולהכריז על אנגליה כמדינההזמן לפרק את הצבא האנגלי ולהכריז על אנגליה כמדינה פציפיסטית שלא תצא למלחמה לעולם נגד אף מדינהלגבי הטענות על הפרת זכויות האדם וכד' שוב הם מוציאים מקטע עובדתי צר מההקשר הרחב. השמאל הרדיקלי גם משתמש בהשוואות שמטרתן לזעזע כל הזמן. ישראל נאצית, ישראל אפרטהייד. משווים למה שנוח להם להשוות, תוך התעלמות גורפת מהמורכבות של המציאות וההבדלים [...]

כשהם מאשימים את ישראל בגזענות כי היא לא "מדינת כל אזרחיה" אלא מדינה מבוססת זהות אתנית-לאומית-דתית הם במובלע מעמידים פנים מיתממות כאילו ישראל היא החריג בעולמנו ....ממש... באירוניה אומר - זה נורא שישראל היא מדינה יהודית שכן כל העולם הפך כבר לגן עדן חוץ מישראל הרשעה. במיוחד העולם הערבי מוסלמי כל מדינותיו הן "מדינות כל אזרחיהן" ללא כל אפליה על בסיס מוצא אתני ,השתייכות שבטית,שייכות דתית. בפקיסטן יש שיוויון למיוטים השיעי והנוצרי ,בעירק לא מדכאים את הכורדים והשיעים והסונים מסתדרים מצויין, באירן אין דיכוי מיעוטים אתניים,במצרים הקופטים נהנים מזה שמצרים היא מדינת כל אזרחיה והמדינה דחתה את הקונספט של מדינה מוסלמית דתית, ברשות הפלסתינאים מעמד המיעוט הנוצרי מעולה ,בלבנון כל הכתות והדתות חיות בהרמוניה ,בסוריה העלווים,הסונים,הנוצרים והדרוזים כולם מרגישים אזרחים סורים שווי זכויות והזהות האתנית-דתית אינה גורמת למלחמות, בתורכיה בין הרוב הטורקי למיעוט הכורדי יש שלום ניצחי - בסעודיה אין אפליה נגד המיעוט השיעי ,בסין אין לטיבטים שום בעיה -מכל העולם רק ישראל הרשעה היא המדינה היחידה בעולם שמבוססת על גזע-לאומיות ודת.

במצרים הקופטים נהנים מזה שמצרים היא מדינת כל אזרחיה והמדינה דחתה את הקונספט של מדינה מוסלמית דתית, ברשות הפלסתינאים מעמד המיעוט הנוצרי מעולה ,בלבנון כל הכתות והדתות חיות בהרמוניה ,בסוריה העלווים,הסונים,הנוצרים והדרוזים כולם מרגישים אזרחים סורים שווי זכויות והזהות האתנית-גדתית אינה גורמת למלחמות, בתורכיה בין הרוב הטורקי למיעוט הכורדי יש שלום ניצחי - בסעודיה אין אפליה נגד המיעוט השיעי ,בסין אין לטיבטים שום בעיה -מכל העולם רק ישראל הרשעה היא המדינה היחידה בעולם שמבוססת על גזע-לאומיות ודת.