מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי:
מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי:
מתי ולמה הוחלט על השמדת היהודים- הפיתרון הסופי: א. מ 1923 ( מיין קאמפ) ועד 1930 ( פרוץ מלחמת העולם ה 2):
כבר ב 1923 במיין קאמפ היטלר ביטא בצורה מפורשת את דעתו כי היהודים עומדים מאחורי הקפיטליזם והקומוניזם ושבאירופה חדשה שתיוסד על בסיס תורת הגזע לא יהיה מקום ליהודים.בתחילת שנות ה 30 הוא אמר שאילו חשב ב 1923 שיש איזה שהוא סיכוי שיגשים תוכנותיו לא היה מתבטא כה בגלוי ב מיין קאמפ על תכוניותיו כי זה עלול להפריע לו בהגשמתן.כלומר אפילו הוא לא האמין ב 1923 שאי פעם יגיע לעמדת כח.אחרי1933 הצליח היטלר,גאון המניפולציה וההטעיה להטעות את אנגליה וצרפת במתק שפתיים נכלולי ולגרום להן לותר לו פעם אחרי פעם ( חבל הריין, האנשלוס, חבל הסודטים וצ'כוסלובקיה כולה. זה נגמר כשהעלה טענות בנוגע לממל ולפרוזדור דנציג- אז כבר אפילו צמברלין הבין שעובדים עליו).במרץ 1939 נשא היטלר את הנאום המפורסם ברייכסטג בו איים על היהודים: "אם היהדות הבינלאומית תגרום למלחמה אירופאית חדשה אז התוצאה לא תהיה כפי שהיהודים מקווים- בולשוויזציה של אירופה ,אלא התוצאה תהיה חיסול היהדות באירופה.לפני פרוץ המלחמה הדבר היחידי שרצו ותכננו ויכלו לרצות היה להבריח את היהודים מגרמניה ובזה די הצליחו .2/3 מיהודי גרמניה ברחו ממנה עד 1939 בגלל ההתעללות ביהודים. ב 1933 היו כ 900,000 יהודים בגרמניה.
ב. מ 9/1939 ( כיבוש פולין ) ועד 6/1941 ( הפלישה לברה"מ):
פרוץ המלחמה וכיבוש פולין הביא עוד .3.5 מליון יהודים תית שלטון הרייך.הוראות ההשמדה ניתנו בשלבים.בניגוד לדעה הרווחת ולדעה שהייתה בקרב היסטוריונים נוסח לני יהל כיום די ברור שלא הייתה פקודת אב מוקדמת להשמדה. גם אחרי 9/1939 , כיבוש פולין, עדיין דובר על פיתרון בעית היהודים באמצעות שמורה ליהודים באזור לובלין או העברתם למדגסקר, ובמעורפל דובר שלאחר כיבוש ברה"מ יועברו היהודים לסיביר ורובם ימותו באופן טבעי מהתנאים הקשים שיוחזקו בהם, קור,רעב,צפיפות,עבודת פרך. בהעדר מלחמה כוללת לא חשב היטלר שהשמדת היהודים אפשרית.היה ברור לו שרצח עם ניתן לבצע רק בחסות ערפל של מלחמה כוללת.הוא קיווה שרובם ימותו מתת תזונה וההתעללות והמחלות בתנאי הצפיפות והזוהמה בגיטאות.הוא גם פחד מיהדות ארה"ב והשפעתה על ממשלת ארה"ב והשפעת יהודי רוסיה בברה"מ.פחד מופרז לחלוטין כידוע.
ג. מ 6/1941( הפלישה לברה"מ) ועד 1/1942 ( ועידת ואנזה):
ואז 22/6/1941 ארעה הפלישה הנאצית לברה"מ.ב 6/7/1941 ניתנה פקודת הקומיסרים שכללה היתר לרצוח כל גבר יהודי "כפרטיזן".באוגוסט 1941 לאחר ביקור במזרח הרחיב הימלר את היתר הרצח גם לנשים וילדים יהודים.במסגרת זו בוצע טבח באבי יאר בספטמבר 1941, זה עדיין רצח ספורדי, המוני אך רנדומלי ומוגבל ליהודי מזרח אירופה. רק בספטמבר 1941 אישר היטלר גירוש יהודי גרמניה למזרח ,אך עדיין לא את רציחתם.באוקטובר 1941 נרצחו עשרות אלפי יהודים בגטו וילנה כדי לפנות מקום למשלוחי יהודים מהמבורג.ביוזמה מקומית של מפקד נאצי משלוח של כ 3,000 יהודים מהמבורג נרצחו מיד עם הגעתם לווילנה.הנאצי שפקד על הרצח ננזף קשות על הפרת פקודה.לא ניתנה עדיין הפקודה לרצוח את יהודי גרמניה ומע' אירופה, צרפת, בלגיה והולנד, דנמרק ונורבגיה אלא רק מזרח אירופה.שוב מפחד תגובת יהדות ארה"ב.בזמן כלשהו בין יוני 41 לדצמבר 41 וכנראה בפגישה בין היטלר להימלר שאין עליה כל תיעודניתן בעל פה ההיתר לרצח שיטתי של כל יהודי המזרח ואושר עקרונית שינוי השיטה להמתה בגז והוחל ברצח ע"י פליטות גז של מכוניות ובעקבות כך הוטל על היידריך לארגן את ועידת ואנזה כדי “לתעש” את ההשמדה בגז.
** ** חידוש במחקר: עם גילוי יומני אלפרד רוזנברג ב 2013 ופירסומם נכתב שם ,אומנם בצורה מרומזת,כי פגישת הצמרת הנאצית שבה היטלר אישר לעבור מרצח גברים יהודים במזרח לרצח כל יהודי המזרח,כולל נשים וילדים,ארעה ב 16/7/1941 ולא באוגוסט 1941.
בשלב זה עדיין הרצח בוצע עדיין בעיקר בבורות ירי בידי האיינזצגרופן שכן שימוש בהמתה הגז במכוניות לא יכול להיות המוני מבחינה טכנית.היטלר לא רצה שיהיו יהודים בסדר החדש שלו באירופה הכבושה ע"י גרמניה הנאצית.זה לא היה מהותי עבורו לרצוח אותם ולהתעלל בהם. אם היה כפתור שבלחיצה עליו כל היהודים יעלמו הוא היה עושה את זה. ההתעללות הסדיסטית נעשתה ע"י הגרמנים הפשוטים , תוצר ההסתה לשינאה ליהודים והליגיטימציה להתעללות שהמשטר הנאצי יצר כדי להצדיק את סילוקם.בסוף 1941 כשהמערכה ברוסיה נתקעה והבליצקריג נכשל והיה ברור שהולכת להיות מלחמה ארוכה וקשה והתוכנית להגלות את היהודים לסיביר כדי שימותו שם ברעב ובקור לא תוכל להתממש שכן זו היתה תלויה בניצחון מביר ברוסיה נותרה רק דרך אחת לסלק את היהודים- רצח עם כולל.היטלר לא היה צריך את המופתי כדי להגיע למסקנה הזאת ולרצות בביצועה.לא הוא ולא הכפופים לו שהרבו להציע לו הצעות איך להתעלל ביהודים ולחסל אותם במידי כדי להחשב נאצים נאמנים ומצטיינים ולזכות בטובות ההנאה השמורות למי שנלהב למלא חובסתו לפירר.בין אם היוזמה היתה כולה של היטלר ( תיאורית האינטנציונליות) ובין אם היה כאן היזור חוזר- הוא ציווה לשנוא,הם שנאו ואז הציעו ודרשו להרוג את היהודים והוא נענע להם ( תיאורית ההתפתחות הדינמית) רק מי שאין לו מושג איך המערכת הנאצית עבדה וכמה הענין היהודי היה מרכזי בה יכול להעלות על הדעת הרעיון שבלי הצעה מהמופתי או עידודו היטלר והנאצים לא היו רוצחים את היהודים.
במקור ועידת ואנזה נועדה להתקיים בדצמבר 41 ולארגן את רצח יהודי המזרח ,אך היא נדחתה,ואז היפנים תקפו בפרל הארבור, היטלר הכריז מלחמה על ארה"ב המגבלה האחרונה לרצח העם הוסרה.עם כניסת ארה"ב למלחמה נתן כנראה במהלך ינואר 1942 היטלר נתן שוב בע"פ להימלר את ההיתר להשמיד בגז והפעם גם את יהודי גרמניה, צרפת,הולנד, בלגיה וכל מדינה במערב שתכבש והיידריך קיבל הוראה מהימלר לתכנן בוואנזה גם את רצח יהודי מערב אירופה.פשוט עם כניסת ארה"ב למלחמה הסייגים האחרונים בטיפול ביהודים שהיטלר הטיל נמוגו כי לא היו יותר שיקולי יחסי ציבור ב"דעת הקהל" בארה"ב.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%9C%D7%A8
פגישה בלשכת הקאנצלר
ב-12 בדצמבר 1941 נערכה פגישה בלשכת הקאנצלר בין אדולף היטלר לדרגים הבכירים במפלגה הנאצית. כמעט כל מנהיגי המפלגה נכחו כדי לשמוע את היטלר מכריז על השמדתו המיידית של הגזע היהודי,[דרוש מקור] בכל זאת היא פחות מוכרת מוועידת ואנזה המאוחרת יותר.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כניסת יפן וארצות הברית למלחמת העולם השנייה ב-7 בדצמבר 1941, גרמניה ואיטליה הכריזו מלחמה על ארצות הברית ב-11 בדצמבר, והמלחמה נהייתה באמת מלחמת עולם. ההכרזה נקראה על ידי אדולף היטלר בנאום ברייכסטאג ששודר גם ברדיו. ביום למחרת ב-12 בדצמבר 1941, הוא ערך פגישה עם מנהיגי המפלגה הנאצית.
הפגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]אחר הצהריים ב-12 בדצמבר 1941 היטלר הורה לחברים החשובים במפלגה הנאצית להיפגש בחדרים הפרטיים של לשכת הקאנצלר. מכיוון שהפגישה התרחשה בחדרים הפרטיים בלשכה ולא במשרדו של היטלר, אין רישום רשמי של הפגישה, אבל רשומות ביומניהם של גבלס ופרנק מאשרות זאת. יוזף גבלסמציין את דבריו של היטלר ברשומותיו:
לגבי השאלה היהודית, הפיהרר נחוש לנקות את השולחן. הוא הזהיר את היהודים שאם הם יגרמו למלחמת עולם, זה יביא להשמדתם. אלה לא היו מילים ריקות. כעת מלחמת העולם הגיעה. השמדת היהודים היא תוצאה הכרחית. לשאלה זאת אין להתייחס ברגשנות. אנחנו לא כאן כדי לחוש אהדה כלפי היהודים אלא כלפי העם הגרמני. אם העם הגרמני הקריב 160,000 אנשים במערכה במזרח, אז כותבי סכסוך דמים זה, יהיו חייבים לשלם על כך בחייהם.
| ||
ועידת ואנזה בינואר 1942 סימנה את הצעד הבא בתוכניות הנאצים להשמיד את היהודים, אולם בניגוד לפגישה, בוועידה נכחו יותר פקידים בכירים. הפגישה היא נקודת מפנה ביחס המשטר הנאצי כלפי האוכלוסייה היהודית. מתעמולה, איומים, החרמת רכוש וחשבונות בנק להשמדה מוחלטת ומתוכננת, אם כי צעד זה כבר התחיל בתחילת ספטמבר 1941 במזרח אירופה.
http://rotter.net/forum/scoops1/395878.shtml
מתוך עדותו במשפטי נירנברג: "בקיץ 1941 – כרגע אינני יכול למסור תאריך מדוייק – נקראתי באמצעות השלישות לברלין למפקד העליון של הס"ס. הימלר, שלא כמנהגו, הצהיר בפני בלי נוכחות שלישו, את הדברים האלה: 'הפיהרר ציווה על ה'פתרון הסופי' של שאלת היהודים. עלינו, הס"ס, להוציא לפועל את המשימה. אני מועיד לכך את מחנה אושוויץ, הן משום שאיזור זה קל לבודדו ולהסוותו. זוהי עבודה קשה ומכבידה, המחייבת הקרבה מלאה, מבלי להתחשב בקשיים שיתגלו...עליך לשמור על הסודיות המוחלטת של הפקודה הזאת אף מן הממונים עליך"
היום לפני 70 שנה הוא הוצא להורג באותו מקום ממש.
ב 20/1/1942 התכנסה ועידת ואנזה להסדיר הפרטים הטכניים של רצח העם.
ד. אחרי ועידת ואנזה :באפריל 42 תאי הגזים בטרבלינקה וחלם החלו לפעול וכעבור זמן קצר גם באוושויץ.השואה החלה.מתוך 6 מיליון הנרצחים כ 3 מיליון הושמדו בגז,1.5 מיליון חוסלו בבורות הירי נוסח יער פונאר ובאבי יאר ו 1.5 מיליון מתו ממחלות, רעב, תשישות, התייבשות, התאבדו עקב ההתעללות וכד'
----- -------------------------------
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714274,00.html
פרופסור מאיר ליטבק, מהחוג למזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, אמר כי רעיון השמדת היהודים עלה כבר ב-1939. הוא מודה כי התוכנית הראשונית הייתה לשלוח את היהודים מאירופה לאזור שמצפון להרי אורל, כדי שהם ימותו ממחלות, אולם התוכנית השתבשה בגלל הרוסים בשנת1941. אז, לדברי ליטבק, גם עלה רעיון ההשמדה.
"
"היטלר לא היה צריך את חוסייני כדי לרצוח את היהודים, זה היה נדבך מרכזי בתפיסת העולם של היטלר. הניסיון לייחס את השמדת היהודים לחוסייני, זה ניסיון של ראש הממשלה להילחם בתנועה הלאומית הפלסטינית", אומר ליטבק. "חוסייני תמך בהשמדת היהודים, הוא ניסה למנוע הצלת יהודים, הוא גייס ערבים לאס-אס, הוא היה אדם מתועב, אבל עובדת היותו איש מתועב אסור שתמעיט מגודל האשמה של היטלר. מה שראש הממשלה עשה פה זה להפוך את היוצרות, להפוך את חוסייני לדמות המרכזית ואת היטלר לדמות המשנית. אני חושב שראש הממשלה צריך להתנצל, זה זילות של השואה ופגיעה בזיכרון הנספים. הוא הפך את הנאציזם לדבר פחות נורא ממה שהיה באמת. כשראש הממשלה מסלף את השואה הוא עוזר לאנשים שרוצים לייפות את דמותו של היטלר בהיסטוריה. לא צריך לסלף ולשקר".
פרופ' דן מכמן, מומחה בעל שם עולמי, ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן וראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם אמר הבוקר ל-ynet כי הטיעון אינו נכון: "הייתה פגישה של היטלר עם המופתי אבל זה אחרי שהפתרון הסופי התחיל". למי שרוצה לקרוא מאמרים מדעיים שיקרא כאן:
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201673.pdf
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201406.pdf
-------------- ------------------------
לענין המופתי ומעורבותו:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-106783-00.html
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-106057-00.html
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3465.htm
( חלקו של המופתי בזה הוא אפס. ההחלטה על ההשמדה התקבלה הרבה לפני פגישת היטלר עם המופתי ובכלל היטלר לא היה צריך את המופתי כדי לקבל החלטות בקשר ליהודים. זה מגוחך.המופתי היה ידיד הנאצים אבל עבורם הוא היה דמות שולית וחסרת חשיבות כמעט.המופתי היה אנטישמי,שונא ישראל,רוצח, התכוון לעשות ליהודי א"י כל מה שהיטלר עשה ליהודי אירופה אבל לא הוא שניהל את היטלר. המופתי היה מעורב בשולים בהשמדה בפועל כשהקים גדוד מוסלמי בבוסניה לעזרת הנאצים.)
מה שכן נכון זה שהמופתי תיכנן שאחרי שהנאצים יכבשו את א"י הוא ואנשיו יחסלו את יהודי א"י בשליחות הנאצים.התוכנית להקמת מחנה ריכוז לחיסול היהודים בגאזים באזור ג´נין.המופתי לא הסתיר את שאיפתו לשתף פעולה עם היטלר באירופה בפתרון הסופי, שכלל גם חיסולייהודי ארץ ישראל, במחנה ריכוז שיוקם באזור ג´נין לאחר נצחונו העתידי של הגנרל רומל באל- עלמין וכיבוש הארץ מידי הבריטים. בשידוריו בשפה הערבית ברדיו הגרמני קרא המופתי לרצח עם: "הירגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם- למען אללה, ההיסטוריה והדת".פרופ´ אדוארד סעיד, פלסטיני- נוצרי, אישר שבקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא "ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין" ושימש כשופרו של העם הפלסטיני. עובדה היא שיאסר ערפאת לא התנער ממעשיו של המופתי וכינה אותו "הגיבור שלנו" ( עפ"י כתבה של ד"ר דוד סילברקלאנג ב"יד ושם").פרופ´ ברנרד לואיס ( Bernard Lewis, Semites and Anti-Semites, 1986 ) מזרחן בעל שם עולמי כתב בסיפרו "שמיים ואנטישמיים", שיצא לאור ב- 1986 , שהמופתי התקשר לקונסול הגרמני בירושלים, עוד ב- 1933, כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין הערבים וגרמניה הנאצית.שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן (Klaus Michael Mallmann) ו- מרטין קופרס ((Martin Cuppers שחקרו את הנושא פירסמו מאמר תחת הכותרת: Elimination of the Jewish National Home in Palestine:The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942. הם גילו שב- 1942 הקימו הגרמנים, עפ"י בקשת המופתי, כוח מיוחד של ה- ס.ס שנקרא "איינזצגרופה מצרים",על מנת לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף מנה24 לוחמים, 7 קצינים ו- 17 חיילים, וסופח לצבאו של הגנרל רומל. ראוף טס ב- 20 ביולי 1942 לטוברוק, הבסיס האיטלקי בלוב, ליד גבול מצרים כדי להעביר את היחידה שלו אל פיקודו של רומל ולקבל ממנו הוראות. אח"כ הוא טס לאתונה כדי לארגן את המבצע שהוא הועמד בראשו וחיכה באתונה לניצחונו של רומל באל- עלמין על מנת לבוא לארץ ולארגן את הפתרון הסופי של יהודי א"י.
בזכרונותיו (שנתפרסמו ב"אחבאר אל יום" הקאהירי לאחר המלחמה) כתב חג' אמין כי "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות. באיגרת ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של המדינות הערביות לפתור את בעיית המיעוטים היהודים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן, ובהתאם לשיטות המדעיות בהן נקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714694,00.html
"המופתי החל את דבריו במתן תודה לפיהרר עבור הכבוד הגדול שהרעיף עליו בכך שאירח אותו. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להודות לפיהרר, האהוד בידי העולם הערבי כולו, עבור האהדה שתמיד הפגין כלפי העולם הערבי, ובפרט הנושא הפלסטיני.
"המדינות הערביות משוכנעות שגרמניה תנצח במלחמה ושהאינטרסים הערביים ישגשגו. הערבים הם ידידיה הטבעיים של גרמניה מכיוון שיש להם את האויבים המשותפים לגרמניה, בפרט הבריטים, היהודים והקומוניסטים. מסיבה זו הם היו מוכנים לשתף פעולה עם גרמניה בכל לבם, והיו מוכנים לקחת חלק בלחימה,לא רק על ידי מעשי חבלה והסתה להפיכה, אלא גם על ידי יצירת לגיון ערבי.
מתוך גיליון "ידיעות אחרונות", 1964(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
"הערבים יכולים לסייע מאוד לגרמניה כבעלי ברית, יותר מאשר עשוי להיראות ממבט ראשון, הן מסיבות גיאוגרפיות והן בשל הסבל הרב שנגרם להם בידי הבריטים והיהודים. יתר על כן, יש להם יחסים קרובים עם כל המדינות המוסלמיות, שבהן יכלו להשתמש בשם המטרה המשותפת.
"יהיה יחסית קל לגייס את הלגיון הערבי. בקשה של המופתי למדינות ערב ולאסירים ממוצא ערבי, אלג'ירי,תוניסאי ומרוקאי בגרמניה תניב מספר רב של מתנדבים הלהוטים להילחם. העולם הערבי משוכנע בתוקף בניצחון גרמניה, לא רק כי הרייך מחזיק בצבא גדול, חיילים אמיצים ומנהיגים צבאיים גאונים, אך גם משום שאלוהים לעולם לא יעניק את הניצחון למטרה שאינה צודקת.
"המופתי הזכיר מכתב שקיבל מגרמניה, שבו צוין כי גרמניה אינה מחזיקה בשטחים ערביים ומבינה ומכירה את שאיפתם לעצמאות וחירות של הערבים, כפי שהיא תמכה בחיסול הבית הלאומי היהודי.
"הפיהרר השיב שהיחס הבסיסי של גרמניה לנושאים הללו, כפי שהמופתי עצמו כבר ציין, הוא ברור. גרמניה מתעקשת על מלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. זה באופן טבעי כולל התנגדות אקטיבית לבית יהודי לאומי בפלסטין ולפעילות של השפעה הרסנית בידי אינטרסים יהודיים.
"גרמניה הייתה גם ערה לכך שהטענה שיהודים מובילים מהלך כלכלי חלוצי בפלסטין הוא שקר. כל העבודה שם נעשית בידי הערבים בלבד, ולא בידי היהודים. גרמניה נחושה, צעד אחד צעד, לבקש מכל אחת ממדינות אירופה לפתור את הבעיה היהודית, ובזמן הנכון לשגר בקשה דומה גם למדינות מחוץ לאירופה.
"גרמניה בתקופה הנוכחית מצויה במאבק של חיים ומוות מול שתי מצודות של כוח יהודי: בריטניה ורוסיה הסובייטית. תיאורטית, ישנו הבדל בין הקפיטליזם הבריטי לבין הקומוניזם הסובייטי. למעשה, עם זאת, היהודים בשתי המדינות רודפים אחר מטרה משותפת.
"הפיהרר סיכם באומרו שימשיך בלחימה להשמדה מוחלטת של האימפריה היהודית-קומוניסטית באירופה".
בעדותו של דיטר ויסליצני, סגנו של אייכמן המתועדת בפרוטוקולים של משפטי נירנברג הוא אמר את הדברים הבאים:
"
"לדעתי מילא המופתי... את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה.
בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח
לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".
"
"בסוף שנת 1942 ניסיתי... לשכנע את אייכמן והימלר להפסיק להשמיד את יהדות אירופה ולאפשר
לחלק מהילדים היהודים להגר לפלשתינה. כבר שוחחתי עם נציגי הג'וינט בברטיסלבה לגבי האפשרות
שחלק מהמבוגרים ילוו את המשלוח הזה ואפילו שוחחנו לגבי המספרים... ואז אייכמן ביקש ממני לדווח
אליו לברלין. הוא אמר לי שהעניין נודע למופתי דרך שירות המודיעין שלו בפלשתינה. חאג' אמין
אלחוסייני... מחה בפני הימלר על התוכנית, והסביר כי הילדים הללו יהפכו למבוגרים בעוד מספר שנים
ויחזקו את הקהילה היהודית בפלשתינה. לדבריו של אייכמן, הימלר ביטל את כל הפעילות הזו ואף
הורה למנוע כל הישנות של מקרה כזה בעתיד , כך שאף יהודי לא יוכל ללכת לפלשתינה מאזורים
שנמצאים בשליטה גרמנית".
העדות הזאת לא מקובלת כאמינה במחקר ההיסטורי ומסיבות טובות
וסותרת הרבה מאד מקורות אחרים במחקר ההיסטורי.
http://lib.toldot.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16332
| הפתרון הסופי של שאלת היהודים - התגבשותו ויישומו : מצב המחקר | מחבר: דן מכמן
ב- 15 בנובמבר 1941 נפגש אלפרד רוזנברג לישיבה בת ארבע שעות עם הימלר. שלושה ימים לאחר מכן, ב- 18 בנובמבר, ערך רוזנברג מסיבת עיתונאים עם ראשי העיתונות הגרמנית לצורך דיווח חסוי, ובה נשמעו הדים משיחתו עם הימלר. רוזנברג הדגיש שאַל לעיתונאים למסור פרטים על המרחש במזרח, אך עליהם להבין את הרקע לצורך דיווח כללי נכון. בעניין השאלה היהודית אמר:
בעת ובעונה אחת מיועד שטח זה במזרח לפתור שאלה העומדת בפני עמי אירופה; זו השאלה היהודית. במזרח חיים עדיין כשישה מיליוני יהודים, ושאלה זאת יכולה להיפתר בדרך של מחיקה ביולוגית של כל יהדות אירופה. השאלה היהודית תיפתר למען גרמניה רק כאשר היהודי האחרון יעזוב את שטחה של גרמניה, ולמען אירופה – כאשר לא יחיה עוד יהודי אחד ביבשת האירופית עד לאורל. זו המשימה שהטיל עלינו הגורל… צריך לגרשם אל מעבר ל[הרי] אורל או למחוק אותם בדרך אחרת כלשהי.[…]
אתם יכולים לדמות לעצמכם שיישום צעדים אלה יכול להיעשות רק על ידי אנשים הרואים בשאלה מטלה היסטורית, כאלה הפועלים לא מתוך שנאה אישית, אלא מתוך מבט פוליטי והיסטורי בוגר זה.
אלו הם דברים בעלי משמעות מרכזית. הם מדברים במפורש על "מחיקה ביולוגית של כל יהדות אירופה". אמנם, אפשרות של דחיקת חלק מהיהודים אל מעבר להרי אורל עוד מוזכרת, אך היא, כמובן, לא הייתה אופציה אפשרית בתנאים שהיו קיימים אז, ואשר לא יגיעו עוד. לעומת זאת, האופציה העיקרית של רצח כבר התבצעה הלכה למעשה במלוא העוצמה. רוזנברג דיבר על "המטלה ההיסטורית" ועל המחויבות האידיאולוגית של העוסקים בה. מינוח זה, אותו שמע בוודאי מהימלר, אינו מתקשר רק לנבואה הידועה של היטלר מינואר 1939, אלא גם לדברים מלאי הלהט האידיאולוגי שיאמר הימלר כשנתיים יותר מאוחר, ב- 4 באוקטובר 1943, בנאומו הידוע בפוזנן, בפני קציני האס-אס הבכירים:
אני רוצה, בגילוי לב מלא, להעלות בפניכם פרק קשה במיוחד.[…] אני מתכוון עתה לפינוי היהודים, להשמדת העם היהודי. זה שייך לאותם הדברים שאומרים אותם בקלות. "העם היהודי יושמד" אומר כל חבר מפלגה, "ברור הוא, כתוב במצע שלנו, סילוק היהודים, השמדה, וזאת אנו עושים". ואז באים הם כולם, שמונים מיליון הגרמנים "הישרים", ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. הרי מובן מאליו, האחרים הנם חזירים, אבל אותו [שלו] האחד, הוא יהודי מצוין. מכל אלה המדברים כך, איש לא ראה במו עיניו ולא עמד בכך. רובכם יודעים מהי המשמעות, כאשר 100 גוויות מוטלות ביחד, כאשר מוטלות 500 או 1,000. להחזיק מעמד בכך, ועם זאת, פרט ליוצאים מן הכלל שבחולשה אנושית – להיוותר הגונים, זהו הדבר שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שמעולם לא נרשם ולא יירשם […]
יש לנו הזכות המוסרית וכן החובה כלפי עמנו לחסל את העם שרצה לחסל אותנו. אולם, אין לנו הזכות להעשיר את עצמנו ולו בפרווה אחת, בשעון אחד, במארק אחד, בסיגריה אחת. כיוון שאנחנו משמידים חיידק, אין אנחנו רוצים בסוף לחלות מחיידק זה ולמות.[…] בסך הכול אנו רשאים לומר, שמתוך אהבה לעמנו מילאנו את התפקיד הקשה הזה ולא נגרם שום נזק בכך לפנימיותנו, לנפשנו ולאופיינו.
בסוף נובמבר השמיע היטלר בעצמו הצהרה בנדון בפני אישיות חיצונית: המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שעמו נפגש ב- 28 בחודש. היטלר אמר, כי
היסודות של המאבק הקשה שהוא מנהל ברורים. הוא מנהל מאבק חסר פשרות נגד היהודים. לכך שייך המאבק נגד הבית היהודי בפלשתינה, משום שהיהודים רוצים ליצור באמצעותו מרכז מדיני למעשיהם ההרסניים בארצות האחרות.[…] הוחלט לפתור את השאלה היהודית צעד אחר צעד ולהפנות דרישה דומה גם לעמים האחרים, כולל הלא-אירופיים.
|
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15730
בולשביזם יהודי": הדוגמה הגזענית-אידיאולוגית של היטלר
-------------------- ---------------------------------------------------------
המופתי היה אנטישמי,רוצח יהודים,רצה להשמיד את כל יהודי א''י אבל לא היתה לו כל השפעה על
המדיניות וקבלת ההחלטות של היטלר. הוא היה דמות מאד שולית עבור היטלר.
וב"שיחת שולחן" אחרת שלו, ב-25 בינואר 1942, אמר היטלר בנוכחותם של הימלר ולאמרס:
צריך לעשות את זה במהירות, לא כדאי לעקור שן בהדרגה, כמה סנטימטרים מדי שלושה חודשים. השן נעקרת, והכאב נפסק. היהודי צריך להסתלק מאירופה, שאם לא כן לא נזכה לעולם להבנה כל-אירופית... אני אומר בפשטות, הוא חייב ללכת. אני לא אשם אם אגב כך הוא יתרסק. אני רואה רק דבר אחד: השמדה גמורה, אם לא יסתלקו מרצונם.90
יומיים אחר כך (27 בינואר 1942), הוסיף ואמר: "היהודי חייב להסתלק מאירופה. מוטב שילכו לרוסיה. אין לי רחמים כלפי היהודים. הם יהיו תמיד היסוד המסית את האומות זו כנגד זו".91
כל הדברים הללו נאמרו לאחר ועידת ואנזה הידועה לשמצה, שהתקיימה ב-20 בינואר, ובה הודיע היידריך לנציגי רשויות השלטון הגרמני הנוגעות בדבר על "הפתרון הסופי" המתארגן באירופה הנתונה לשליטה גרמנית. שם נקבעו תפקידיהם וניתנה "הדחיפה" להשמדה פיזית של כל יהודי אירופה המרכזית והמערבית.
ב-14 בפברואר 1942 סיכם גבלס ביומנו ביקור אצל היטלר:
הפירר קבע שוב שהוא נחוש בדעתו לחסל את היהודים באירופה כולה. אין מקום לדחפים רגשניים. היהודים עצמם אשמים באסון שהוא מנת חלקם עכשיו, הם יחוו את חורבנם עם כל אויבינו. עלינו להחיש תהליך זה בקור-רוח ובלי התחשבות. כך נעשה שירות שאין ערוך לו לאנושות שסבלה והתענתה אלפי שנים...92
היטלר שוחח בגלוי על השמדת יהודי אירופה עם כמה פוליטיקאים ודיפלומטים זרים, משום שהיה מעונין להכליל את יהודי כל ארצות אירופה בתהליך ההשמדה. ב-21 ביולי 1941, אמר לשר ההגנה הקרואטי, קוואטרניק (Kvaternik): "אם תחליט אפילו ארץ אחת, מסיבה כלשהי, להניח למשפחה יהודית אחת ויחידה לחיות בשלום, יהיה הדבר למוקד חדש של חיידקי ריקבון...אם לא יהיו יהודים באירופה, לא תופרע שוב אחדות האומות האירופיות".93
היטלר הוסיף לדבר על מדגסקר או סיביר כעל יעדי הגירה אפשריים ליהודים המגורשים מאירופה, בשעה שהאיינזצגרופן כבר החלו ברצח המוני היהודים בברית-המועצות. אבל באפריל 1943 אמר היטלר דברים מפורשים לגמרי למנהיג רומניה, המרשל אנטונסקו (Antonescu\), ולעוצר הונגריה, האדמירל הורטי (Horathy):
היהודים הם בעלי-הברית הטבעיים של הבולשביזם, והם מועמדים לתפוס את מקום אנשי האינטליגנציה שלנו, שיירצחו במהלך הבולשיביזציה. על כן דעתו היא - שלא כדעתו של המרשל אנטונסקו - כי הגישה הקיצונית ביותר כלפי היהודים היא הטובה ביותר. הוא מעדיף קרב מכריע, כמו בסאלאמיס (Salamis), על פני היתקלות שאין בה הכרעה; על כן הוא מעדיף לשרוף את כל גשריו מאחריו, שהרי השנאה היהודית אין לה שיעור. גרמניה היא אומה מאוחדת שאין בה אופוזיציה, בגלל הרחקת היהודים... כמובן, אין דרך לשוב ממהלך שכזה.94
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.