גולדקנוף

 גולדקנופף בריאיון נוקב: מתנגד לגיוס חרדים גם אם אינם לומדים תורה, ומזהיר מפני קרע בחברה הישראלית

https://www.youtube.com/watch?v=mvZOdDBegP0

בריאיון עימותי במיוחד התמודד יו״ר אגודת ישראל ומי שעמד בראש יהדות התורה, יצחק גולדקנופף, עם שורה של שאלות קשות על גיוס חרדים לצה״ל, האחריות של ההנהגה החרדית, מערכת החינוך החרדית והיחסים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאורך הריאיון התברר כי גם בעקבות מתקפת שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה, גולדקנופף אינו רואה צורך בשינוי מהותי בעמדותיו בנוגע לשירות הצבאי וליחסי הציבור החרדי עם המדינה.

הריאיון נפתח בשאלה נוקבת על כישלונה לכאורה של ההנהגה החרדית. המראיין תהה כיצד ייתכן שלמרות כוחן הפוליטי הניכר של המפלגות החרדיות, צעירים חרדים עומדים בפני מעצרים וסנקציות כלכליות בשל אי התייצבותם לשירות צבאי.

גולדקנופף דחה את הטענה והסביר כי פעל שוב ושוב לקידום חקיקה שתסדיר את מעמדם של תלמידי הישיבות ותשמר את ההסדר שהיה נהוג במשך עשרות שנים. ואולם, הוא לא הציג הסבר ברור לכך שמאמציו לא הביאו לתוצאה המצופה.

המחלוקת המרכזית התעוררה סביב השאלה אם המלחמה שינתה את המציאות במידה המחייבת בחינה מחודשת של הפטור מגיוס. המראיין הצביע על המחסור בכוח אדם בצה״ל, על הצורך בלוחמים נוספים ועל הגידול במספר תלמידי הישיבות. גולדקנופף מצדו ערער על הטענה שהפתרון למחסור בכוח אדם מצוי דווקא בגיוס החרדים, ושאל מדוע הצבא אינו ממצה אפשרויות גיוס אחרות.

לדבריו, לימוד התורה אינו רק עיסוק דתי אלא מרכיב יסודי בקיומה של מדינת ישראל. מבחינתו, תרומתם של לומדי התורה למדינה אינה נופלת בחשיבותה מצורות אחרות של שירות לאומי.

אלא שהוויכוח לא הסתיים בשאלת תלמידי הישיבות. כאשר נשאל במפורש אם הוא תומך בגיוס צעירים חרדים שאינם לומדים תורה, סירב גולדקנופף להביע תמיכה גם בגיוסם. בכך התברר שהתנגדותו רחבה יותר מהדרישה להגן על מי שמקדישים את זמנם ללימודים תורניים.

המראיין הזכיר את המאמצים שמשקיע צה״ל בהתאמת השירות לאורח החיים החרדי, ובהם הקמת מסגרות ייעודיות, הקפדה על תנאי דת, תפילות ולימוד תורה, והגבלות הנוגעות לשילוב נשים במסגרות מסוימות. אולם גם ההסדרים הללו לא שכנעו את גולדקנופף.

הוא טען כי הדרישה לגיוס חרדים היא חלק ממהלך רחב יותר שעלול להוביל להתערבות חיצונית במערכת החינוך החרדית ובאורחות החיים של הקהילה. לדבריו, כפיית הגיוס עלולה להעמיק את הקרע בין חרדים לחילונים עד כדי התפתחותן של שתי חברות נפרדות, מעין שתי מדינות בתוך ישראל.

בהמשך עבר הריאיון לעסוק בהתנהלותו האישית של גולדקנופף בתקופת המלחמה. המראיין הזכיר את השתתפותו בשירה ובריקודים לצלילי מסר המתנגד לגיוס ואת הביקורת שעורר בילויו בשיט על נהר הדנובה בזמן שחיילים ישראלים נהרגו בקרבות.

גולדקנופף סירב לקבל את הטענה שהתנהגותו העידה על חוסר רגישות. הוא השווה את נסיעותיו לחו״ל לאלו של שרים אחרים, וטען כי הוא עצמו ממעט בנסיעות. לשיטתו, הביקורת החריפה נגדו נובעת לפחות בחלקה מיחס בלתי הוגן כלפי נציגי הציבור החרדי. הוא גם דחה טענות בנוגע לאביזר יוקרתי שיוחס לו.

אחת הסוגיות המרכזיות בריאיון הייתה מערכת החינוך החרדית והימנעותם של מוסדות רבים מללמד מקצועות ליבה בהיקף המקובל בחינוך הממלכתי.

המראיין הציג את מצבו של צעיר חרדי העוזב את הישיבה ומגלה כי היעדר ידע מספק באנגלית ובמתמטיקה מגביל את אפשרויותיו להתקבל ללימודים אקדמיים ולהשתלב במקצועות בעלי שכר גבוה. הוא אף העלה את האפשרות שמצב זה יוצר תלות כלכלית ופוליטית של צעירים חרדים במנהיגי הקהילה.

גולדקנופף דחה את הצגת מערכת החינוך החרדית כמערכת כושלת המייצרת בוגרים מתוסכלים וחסרי הזדמנויות. לדבריו, הציבור החרדי זכאי לקבוע בעצמו מה ראוי שילדיו ילמדו, ואין הצדקה לכפות עליו את סדרי העדיפויות של מערכת החינוך הכללית.

עם זאת, תשובותיו לא התמודדו ישירות עם הקושי המעשי של צעירים המבקשים להשתלב בשוק העבודה ללא הכשרה מספקת במקצועות כלליים.

כאשר נשאל מה השתנה בתפיסת עולמו בעקבות אסון שבעה באוקטובר, השיב גולדקנופף כי הגביר את אמירת פרקי התהילים ואת לימוד התורה לעילוי נשמת הנופלים. הוא גם הזכיר פעילות שביצע במסגרת תפקידו המיניסטריאלי לסיוע בתחום הדיור, לרבות שיתוף פעולה עם משרד האוצר.

ואולם, מדבריו לא עלה כי אירועי המלחמה הביאו אותו לשקול מחדש את עמדותיו בנוגע לגיוס חרדים או לתוכני הלימוד במוסדות החינוך החרדיים.

גם בשאלת האחריות למחדלי שבעה באוקטובר הציג גולדקנופף גישה שונה מזו של המראיין. כשנשאל על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, השיב כי לא עסק במחשבה על כך, ובמהלך הדיון התייחס גם לאמונה בהשגחה האלוהית. הוא לא הציג עמדה מגובשת בנוגע לצורך בחקירת הכשלים המדיניים והביטחוניים שהובילו לאסון.

סוגיה נוספת הייתה היעדרן של נשים מרשימות המועמדים של המפלגות החרדיות לכנסת. גולדקנופף הגן על המצב הקיים והסביר כי ההכרעות בנושא מתקבלות בהתאם להוראות הרבנים. גם כאן הציב את הסמכות הדתית מעל לתפיסות השוויון המקובלות במערכת הפוליטית הכללית.

לקראת סיום הריאיון התייחס גולדקנופף ליחסיו עם בנימין נתניהו, והבהיר כי אינו רואה עצמו מחויב עוד אישית לראש הממשלה.

כאשר נשאל אם יעדיף את נתניהו או את גדי איזנקוט במקרה ששניהם יציעו הסדר דומה בסוגיית הגיוס, נמנע מבחירה באחד מהם. במקום זאת הדגיש כי המפלגות החרדיות מצפות מכל שותף קואליציוני להתייחס אליהן כאל שותפות בעלות זכויות לגיטימיות ולא כאל גורמים המקבלים טובות הנאה לפי רצונם של מנהיגי הממשלה.

הוא דחה את התפיסה שלפיה תקציבים למוסדות חרדיים או סיוע לציבור החרדי הם מתנות שמעניקים פוליטיקאים. לדבריו, מדובר בזכויות המגיעות לציבור שהוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הוא גם הזכיר את הגידול הדמוגרפי הצפוי של החברה החרדית כגורם שהמערכת הפוליטית תידרש להביא בחשבון.

בסיום קרא גולדקנופף להפסקת העימותים בין חלקי החברה הישראלית ולהכרה הדדית.

אולם הריאיון כולו המחיש עד כמה עמוקה המחלוקת בין תפיסתו לבין הדרישה הגוברת לשוויון בחובות האזרחיות. בעוד המראיין הציג את שבעה באוקטובר כנקודת מפנה המחייבת בחינה מחודשת של ההסדרים הישנים, גולדקנופף התעקש על שימור האוטונומיה החרדית ועל ההכרה בלימוד התורה כתרומה מרכזית למדינה.

כך נותרה השאלה העיקרית ללא מענה מוסכם: כיצד אפשר לקיים שותפות אזרחית ופוליטית בין מגזרים כאשר אין ביניהם הסכמה אפילו על משמעותה של נשיאה משותפת בנטל הביטחוני.