הערות שלי על תיאורית "האנשים הרגילים":
21/2/13
מבוא כללי:
מאמר זה דן בספרו של כריסטופר בראונינג "אנשים רגילים" ובתיאורית האנשים הרגילים שהעלה הסופר בספר כדרך להסביר כיצד יכלו אנשים- גרמנים נורמטיבים לכאורה ונורמטיבים בהתנהגותם עד למלחמה לרצוח גברים,נשים,ילדים וקשישים חסרי מגן ושלא אשמים בדבר בבורות הירי בירי בו הרוצח מתבונן בקורבנו בעת הרצח וכך שוב ושוב אלפי פעמים.
ספר זה תורגם לעברית וניתן להשגה בחנויות הספרים.
בפרק א: כדי לתת לקורא שאינו מכיר את הספר מבט כללי על הספר כך שיוכל לקרוא את המאמר בלי לקרוא קודם את הספר אני מצרף 3 לינקים: לתיאור הספר באתר הסימניה, למאמר על הספר בהארץ ולערך על בראונינג בויקפדיה העברית.
בענין תיאור כללי של הספר והתיזה שלו אין טעם שאכתוב את מה שכבר כתבו לפני.
בפרק ב' אני מביע סקירה, באמצעות לינקים ( שוב אין טעם שאחזור על דבר שאין לי בו מה לחדש) של המחקרים על קונפורמיזם וציות למרות שביצעו סטנלי מילגרום, פיליפ זימברדו,סלומון אש וכן פרשת "הגל השלישי".
בפרק ג' אני מתאר את דעתי האישית לענין תיזת האנשים הרגילים שאינה שונה בהרבה מזו של בראונינג.
בפרק ד' אני נותן דוגמאות משלי מתוך ההיסטוריה של מלחמת העולם בהן שוב מודגמת התיאוריה בפעולה בעולם המציאות ההיסטורית.
בדברי סיום אני מביע צער שהיסטוריונים נוספים (גם בחקר השואה ומלחמת העולם ובכלל בחקר ההיסטוריה ) לא הלכו בדרכו של בראונינג , בעקבות ספרו פורץ הדרך ולא המשיכו את השילוב של ממצאי מחקרי פסיכולוגיה חברתית אל תחום הבנת התהליכים ההיסטוריים וההבנה כיצד התגלגלו ארועים היסטורים ותהליכים כפי בהתגלגלו.
כאמור אני משתמש כאן ב 3 לינקים כדי לתת לקורא שאינו מכיר את הנושא הכרות עם הספר ותיאורית האנשים הרגילים.
בהתחלה היה קצת לא-נעים לירות בנשים וילדים
הם היו מילואימניקים, תושבי המבורג בני המעמד הבינוני. בתוך זמן לא רב הם רצחו עשרות אלפי יהודים. היו ביניהם גם כמה סרבנים. ספרו של הפרופ' כריסטופר בראונינג, שתורגם עתה לעברית, עוסק באחת השאלות הקשות מכל שמעוררת השואה: איך נהפכו אנשים רגילים לרוצחי המונים
באמצע מארס 1942, כ-75% עד 80% מבין ששת מיליוני קורבנותיה היהודים של השואה היו עדיין בחיים. כך מראים נתונים סטטיסטיים המבוססים על מידע שאסף המשטר הנאצי. פחות משנה לאחר מכן, כך מראות אותן סטטיסטיקות, התהפכו השיעורים: עד פברואר 1943 חיסלו הנאצים כ-80% מקורבנותיהם היהודים. "בגרעין השואה היה גל קצר ואינטנסיווי של רצח המוני", כתב על התקופה הזאת חוקר השואה האמריקאי כריסטופר בראונינג בהקדמה לספרו "אנשים רגילים", הרואה אור בעברית בהוצאת ספרי עליית הגג, בשיתוף עם הוצאת "ידיעות אחרונות". "מרכז הכובד של הרצח ההמוני הזה היה בפולין. במארס 1942 - למרות שנתיים וחצי של סבל קשה, מחסור ורדיפות - היו עדיין כל הקהילות היהודיות בפולין שלמות, אך 11 חודשים בלבד לאחר מכן נותרו רק שרידים מיהדות פולין בגטאות ספורים ובמחנות עבודה אחרונים. בקיצור, ההתקפה הגרמנית על יהודי פולין לא היתה תוכנית הדרגתית ולא תוכנית בשלבים המתפרשת על פני תקופת זמן ארוכה, אלא בליצקריג (מלחמת בזק) של ממש, מתקפה מסיווית הדורשת גיוס פלוגות-מחץ במספרים גדולים". ספרו המרתק של הפרופ' בראונינג עוסק באחת היחידות הללו ועוקב בדקדקנות אחר פעולותיה, לא רק ב-11 החודשים הללו אלא גם בשנים שלפניהם ואחריהם. על סמך אלפי מסמכים שאיתר בארכיונים בגרמניה ובמדינות נוספות, בראונינג עוקב אחרי מבצעי היחידה ובמיוחד אחרי התנהגות קציניה וחייליה. בהתבסס על עדויות שנגבו בזמן המשפטים שהתקיימו לחלק מהם בגרמניה בשנות השישים, הוא גם חושף את התלבטויותיהם המוסריות ואת הרגשות שחשו כלפי מעשי הזוועה שהיו עדים להם ושהשתתפו בהם. התמונה העולה מהספר עשויה להפתיע לא מעט קוראים יהודים וישראלים: עולה ממנו כי חיילי היחידה הזאת, בניגוד לדימויים המקובעים בתודעה בכל הקשור למכונת הרצח הנאצית, לא היו עשויים מקשה אחת. חלקם השתתפו במעשי הרצח בהתלהבות, חלקם השתתפו בהם בתחושת תיעוב, ואחרים עשו כמעט כל מה שביכולתם כדי שלא לקחת חלק בהם. "יחידת המילואים 101 של משטרת הסדר", היחידה הגרמנית שהספר עוקב אחרי פעולותיה, היתה מוצבת במשך רוב שנות המלחמה על אדמת פולין הכבושה. אנשיה השתתפו שם בהוצאות להורג המוניות של יהודים, בפינוי גטאות, באבטחת רכבות שהובילו יהודים למחנות השמדה, במעשי ציד וטבח נגד פרטיזנים פולנים ובזוועות נוספות. רובם היו תושבי המבורג בשנות השלושים והארבעים לחייהם, שגויסו למילואים עם פרוץ מלחמת העולם. מאחר שהיו מבוגרים מכדי להישלח ליחידות שלחמו בחזית, צוותו לאחד מ-21 גדודיה של "משטרת הסדר" שהוקמה כדי להשתתף (לצד האס-אס, הגסטאפו וגופים אחרים) בהחזקת שטחי הכיבוש. מגויסי הגדוד היו ברובם מסודרים מבחינה כלכלית ותעסוקתית. החיילים נמנו ברובם עם מעמד הפועלים; מיעוטם השתייכו למעמד בינוני-נמוך. כמעט כולם היו בעלי משפחות; רק רבע מהם היו חברים במפלגה הנאצית. "אין לנו מושג כמה מהם היו קומוניסטים, סוציאליסטים ו/או חברי איגוד העבודה לפני 1933", כותב בראונינג. "ככל הנראה מדובר במספר לא מבוטל, בהתחשב ברקע התרבותי שלהם". כולם היו, לדבריו, "אנשים רגילים".
קרא בלינק את המאמר במלואו
פרק ב:
להלן לינק למחקר הרלוונטים העיקרי בתחום הפסיכולוגיה החברתית,הוא הניסוישל מילגרום,
להשלמת התמונה רצוי לקרוא גם על הניסוי של פיליפ זימברדו והניסוי של סלומון אש.
בסוף המאמר ניתנים לינקים.
להשלמת התמונה רצוי לקרוא גם על הניסוי של פיליפ זימברדו והניסוי של סלומון אש.
בסוף המאמר ניתנים לינקים.
מילגרום :
ניסוי מילגרם:
[ תיאור הניסוי
החוקר הסביר למשתתף בניסוי ולשחקן שהתחזה למשתתף נוסף בניסוי שהם עומדים להשתתף במחקר שבוחן את היעילות של מתן עונש על למידה. התפקידים חולקו כך שהמשתתף האמין שהוא קיבל את תפקיד ה"מורה" באופן אקראי, בעוד שהמשתתף השני, השחקן, קיבל את תפקיד ה"תלמיד". לאחר חלוקת התפקידים, המשתתף והשחקן קיבלו שוק חשמלי בעוצמה של 45 וולט, כשהם יושבים על כיסא שעליו ניתן לקשור את התלמיד. המורה קיבל מטלות זיכרון פשוטות על מנת להעבירן לתלמיד. המורה הונחה שבכל פעם שהתלמיד מבצע טעות, עליו לתת לו שוק חשמלי על ידי לחיצה על כפתור. ונאמר לו שיש להעלות את עוצמת השוק ב-15 וולט לאחר כל טעות. למעשה לא ניתנים לתלמיד שוקים חשמליים כלל, אך התלמיד הגיב כאילו ניתנה לו מכת חשמל. כאשר הגיעו לעוצמת שוק של 150 וולט, השחקן ביקש שהניסוי יסתיים, ונענה על ידי החוקר כי על הניסוי להמשיך. השחקן המשיך והפגין כאב וחוסר נוחות גדולים יותר והביע חשש לביטחונו האישי אם מכות החשמל יימשכו. ל"מורים" שביקשו להפסיק את ניסוי, הסביר החוקר כי הוא, החוקר, לוקח על עצמו אישית את כל האחריות לתוצאות הניסוי ולביטחונו ושלומו של התלמיד, וכי על הניסוי להמשך.
בסדרה הראשונה של הניסויים שערך מילגרם, 65% מהמשתתפים נתנו את השוק החשמלי הגבוה ביותר, בעוצמה של 450 וולט, על אף שרבים לא הרגישו בנוח לבצע זאת, חלקם פרצו בצחקוקים היסטריים תוך כדי ביצוע המטלה. אף נבדק לא עצר לפני עוצמת שוק של 300 וולט.
[הרקע לניסוי והשפעתו
לפני עריכת הניסוי ערך מילגרם סקר בקרב פסיכולוגים לגבי תוצאותיו הצפויות של הניסוי. הם האמינו פה אחד שכל משתתפי הניסוי, פרט לכמה סדיסטים, יסרבו לתת שוק חשמלי בעוצמה הגבוהה ביותר.
במטא-ניתוח שנערך בשנת 2002 של מחקרים דומים שבוצעו על ידי פסיכולוגים נוספים ברחבי העולם, נמצא כי שיעור המשתתפים שמעבירים את עוצמת השוק הגבוהה ביותר קבוע ונע בין 61% ל-66%. נמצא שהמשתתפים צייתנים יותר כאשר החוקר נוכח פיזית במקום, לעומת מצב בו הוא נותן את ההוראות טלפונית. כשמקבל השוק החשמלי נמצא בחדר אחד עם המשתתף בניסוי יורדת רמת הציות מאוד. ירידה מסוימת נרשמת במידת הצייתנות גם כאשר אין ממקמים את הניסוי בתוך אוניברסיטה, מה שמפחית מיוקרתו של עורך הניסוי והקטין את המוטיבציה לציית לו, אך עדיין רבים נשמעו לו. שלושים אחוז נאותו לציית אפילו כשהיה עליהם להצמיד בכוח בעצמם את ידו של מקבל השוק אל לוח המתכת.
הרצת הניסוי החלה ביולי 1961, שנה לאחר משפטו של אדולף אייכמן. מילגרם רצה לבחון את השאלה, האם ייתכן שאייכמן ומיליוני משתפי הפעולה האחרים בשואה "רק" ביצעו פקודות? מילגרם האמין כי השואה נבעה מאלמנטים בתרבות הגרמנית, וביקש לבחון את תגובותיהם של גרמנים לניסוי זה אל מול תגובותיהם של אמריקאים, שאמורים היו לשמש כקבוצת ביקורת. לאחר שהשלים את חלקו האמריקאי של הניסוי, היה מילגרם כה נרעש מתוצאותיו, עד כי ויתר על החלק הגרמני ופנה להתעמק בתוצאותיו.
בשנת 1963 פרסמה חנה ארנדט ספר שסיקר את משפט אייכמן ושמו "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע", ובו טענה כי פעולותיו של אייכמן היו לא יותר מפעילות משרדית והוא הוכחה לבנאליות של הרוע, טענה שמילגרם אמץ במסקנותיו מהניסוי. הניסוי שימש תשתית לטענותיו של כריסטופר בראונינג בספרו "אנשים רגילים", כאילו התנהגותם של הרוצחים הגרמנים בשואה הייתה בעיקרה תוצאה של דינמיקה חברתית שהייתה יכולה להתרחש בקרב כל קבוצה. בר הפלוגתא הבולט של בראונינג, דניאל יונה גולדהגן הוא ממבקריה החריפים של טענה זו. "הניסוי של מילגרם מניח יותר הנחות שגויות על השואה מכל פרסום אחר בנושא זה", אמר. המבקרים מציינים הבדלים ניכרים בין הניסוי, שבו למשתתף לא הייתה הזדמנות להפסיק ולחשוב על פעולותיו, ושבו הייתה לו סיבה להניח שעורכי הניסוי מנהלים אותו בדרך הומאנית, לבין התנאים במצב של רצח עם.
מילגרם סכם את מאמרו "סכנות הצייתנות" באומרו כי ההיבט הפילוסופי וההבט המשפחתי של ציות הם בעלי חשיבות רבה, אך אין באפשרותם לנבא כיצד אנשים יתנהגו במצבים ספציפיים. הממצא המרכזי של הניסוי הוא המוכנות הקיצונית של אנשים לבצע כמעט כל דבר לפקודת גורם בעל סמכות.
[ מסקנות
- בני אדם מגלים נכונות למלא הוראות לא רק של "דמויות סמכותיות לגיטימיות", אלא גם של קבוצות של בני אדם רגילים.
- רמת הציות עולה במצבי עמימות - במחקר של מילגרם הנבדקים נקלעו למצב זר לחלוטין. במצב כזה נוטים בני האדם לעשות כפי שציוו עליהם. כמו כן, נראה היה להם שהחוקר מודע לסבלם של מקבלי השוק החשמלי והתנהגות זו שכנעה את הנבדקים.
- רמת הציות עולה בעקבות העדר תחושת אחריות אצל הנבדקים. החוקר אמר להם במפורש, שהוא נוטל על עצמו את האחריות ובכך הסיר דאגה מלבם. אם יקרה משהו - לא הם יצטרכו לשאת במחיר.
- רמה גבוהה של ציות מושגת, כאשר יש מעבר הדרגתי מפקודות שאינן עלולות להזיק לפקודות חמורות העלולות לגרום נזק רב. במצב זה, קשה למקבלי הפקודות להתוות גבול ברור שמעבר לו יסרבו לציית להוראות.
] הבעיות האתיות של הניסוי
הניסוי עורר שאלות בנוגע לאתיקה שלו והאתיקה של הניסוי המדעי בכלל, בין היתר, משום שהמשתתפים בו השתתפו בניסוי בלא הסכמתם ומשום שאצל חלק מהם הוא גרם ללחץ נפשי כבד (גם אם הלחץ נבע מפעולותיהם החופשיות) ולירידה בהערכה העצמית. בנוסף, היה בניסוי סיכון לנזק פסיכולוגי קשה עבור המשתתפים. בימינו, רוב החוקרים היו מחשיבים ניסוי כזה כבלתי אתי. עם זאת, 84% מהמשתתפים שיצרו איתם קשר לאחר הניסוי ציינו שהניסוי היה מבחינתם התנסות חיובית, ו-15% נוספים ציינו שזו הייתה מבחינתם התנסות נייטרלית. שש שנים לאחר הניסוי, הסביר אחד המשתתפים בניסוי במכתב למילגרם מדוע שמח להשתתף בניסוי:
| "בזמן היותי נבדק בניסוי ב-1964, למרות שהאמנתי שאני מכאיב לאדם אחר, הייתי לגמרי לא מודע לסיבה להתנהגותי זו. לאנשים מעטים מזדמן להבין מתי הם פועלים לאור האמונות האישיות שלהם ומתי הם פשוט נכנעים לסמכות. כדי שאני אסכים להודות בפני עצמי שאני נכנע לסמכות, היה צריך להתרחש דבר קיצוני מאוד שיגרום לי לפחד מעצמי..." | ||
בספרה לפתוח את התיבה של סקינר חזרה לורן סלייטר לשניים ממשתתפי הניסוי. האחד שלא ציית נימק זאת בבעיות בלבו. "חששתי שהניסוי הזה יגרום ללחץ רב מדי ופחדתי שאקבל התקף לב". האחר שציית הושפע רבות מהניסוי שבו השתתף והחליט ללכת מעתה ואילך עם אמות מידה מוסריות משלו והעז להצהיר בגלוי על נטייתו המינית ההומוסקסואלית. משתי דוגמאות אלו היא הסיקה שקשה ללמוד מההתנהגות בניסוי על מידת הקונפורמיותשל המשתתף בו.
על השפעת הניסוי על רבים אחרים ילמדו דברי עוזר ניסוי של מילגרם שסיפר כי למילגרם "היה אוגדן שחור מלא במאות מכתבים ששלחו נבדקים, ורבים מהם כתבו כיצד ניסוי הציות לימד אותם על החיים ועל הדרך הטובה לחיות אותם".
פרק ג'
אופי מולד מול חינוך? לוח חלק מול תכונות אנושיות אבולוציוניות ?
לא זה ולא זה, הקונפורמיזם האופורטוניסטי והציות לסמכות הן התכונות המרכזיות בטבע האדם...
פעם סברתי שהתיאוריה הסוציוביולוגית (=פסיכולוגיה אבולוציונית) היא בעלת ערך רב בהבנת המציאות האנושית. היום אני מבין שמכל התכונות האבולוציוניות של האדם הדחף להיות קונפורמי והצורך לקבל הנחיות מה לחשוב ומה לעשות מבעל כח, סמכות וכריזמה היא התכונה המרכזית בנפש האדם. הגמישות המחשבתית וההתנהגותית היא לפיכך רבה מאד. אצל הרבה אנשים התכונות הפנימיות, בין טובות ובין רעות, קורסות די מהר נוכח לחץ חברתי או לחץ של בעל סמכות.
לימדו אותנו שיש ויכוח מה קובע את ההתנהגות חינוך או תכונות מולדות ואח"כ נכנסו לתמונת המדע הפסיכולוגים האבולוציונים עם תיאורית התכונות שמקורן באבולוציה. אין במחקר די דגש על הנטיה של האדם לקונפורמיות שלעיתים קרובות פשוט מבטלת אופי מולד או נרכש... פשוט האופי הוא קליפה דקה שציות לסמכות וקונפורמיות מפורר אותו בקלות...ולכן קשה לצפות מה מכסימום הרוע ו/או הטירוף שהרבה אנשים מסוגלים להגיע אליהם בנסיבות קיצוניות. תמיד קיים מיעוט בכל קבוצה אנושית שעקרונות מוסר ומצפון אצלם יותר חזקים גם מאינטרס אישי אנוכי.
זוהי תיאורית האנשים הרגילים שמפחיתה מאד את השפעת ה"אופי" או "רמת המוסר" האינדווידואלית של האדם בגרימת ההתנהגות שלו לעומת השפעות סביבתיות אקראיות שמתלבשות על אמוציות או חוסר עקביות ומודעות, הסחפות או כניעה לכח המופעל על האדם.... נכון לגבי רוב האנשים.
מה גם שהמניפולטורים כדי להניע אנשים לרוע מציגים תירוצים למה הרוע הוא בעצם מוצדק, טוב עלק....
מה גם שהמניפולטורים כדי להניע אנשים לרוע מציגים תירוצים למה הרוע הוא בעצם מוצדק, טוב עלק....
תיזת האנשים הרגילים של כריסטופר בראוניג שמסתמך על מילגרום, זימברדו, אש וניסוי הגל השלישי לצערי נכונה. רוב האנשים הם לא מוסריים או לא מוסריים אלא אינטאיטיבית יודעים לזהות מה בכל סיטואציה חברתית מצפים מהם ואיך להתאים עצמם לרוב כדי לא לספוג את העונש הנורא מכול- הגינוי החברתי כמי שהוא אווטסיידר ביחס להמון הקונפורמי. בשביל להיות חלק מהרוב אנשים ירצחו חפים מפשע או יסכנו את חייהם במידה רבה. זה תכונה כל כך חזקה ורחבה שזה חייב להיות ממקור גנטי.
לרוב האנשים יש רמה מאד נמוכה של עמידות ללחץ חברתי או ללחץ מבעל סמכות.
בגלל תכונה זו רוב האנשים בנסיבות קיצוניות יהיו חסרי מצפון.
אולי 10% מבני האדם יש להם מצפון מוחלט ועמידות מלאה מפני לחצים לבצע מעשים נפשעים, שיעדיפו לשלם מחירים אישים כבדים ואפילו למות ולא לבצע פשעים.
רוב האנשים מוטים לפי אינטרס באותו רגע, בודאי במצבי קיצון עם מחירים גבוהים.
זה ההסבר לאותם המקרים בספרי ההיסטוריה בהם אנו קוראים על מעשים נפשעים שביצעו אנשים עם רקורד לכאורה מוסרי בעברם.
די בכך שבסיטואציה חברתית חריגה מישהו בעל עוצמה וכריזמה מבקש ממנו לפגוע באחר והוא כדי "להתנחמד" עם בעל הכריזמה יציית לו.
זה הנטיה של אנשים לזרום עם- בעלי סמכות ולהיות קונפורמיים.
תיאורית האנשים הרגילים עוזרת לדעתי להבין ממש טוב ארועים היסטוריים, איך ומדוע ההמון התנהג כמו שהתנהג, ארועים "בקטנה" שקוראים בעיתון ,למשל למה הנשים "הבכירות" של גואל רצון העריצו אותו וגייסו נשים חדשות עבורו ו"הכניסו אותן לתלם" ( מקרה מובהק של לחץ חברתי) ובכלל חברי כתות וקבוצות קטנות, איך ומדוע מתרחשות התעללויות קבוצתיות בדינמיקות קבוצתיות בבית הספר ,צבא, אוניברסיטה, מקומות עבודה, קבוצות חברתיות וכד' . לרוב יש מניפולטור חסר רגשות ורשע אחד שסוחף אחריו את האחרים. מצדיק את הפגיעה בקורבן או ע"י האשמות שווא או תיאוריה אחרת שכביכול מצדיקה רוע או סתם מניפולציה פסיכולוגית שסוחפת אותם ומניע אותם בלי לחשוב.
רבים ימצאו תיאוריה זו ככלי עזר גם בהבנת ההתרחשויות והתנהגויות אנשים בחיים האישיים, כשהם נתקלים ברוע, חוסר יושר, פוגענות נגדם ללא כל הצדקה רק בגלל אינטרס.
רבים ימצאו תיאוריה זו ככלי עזר גם בהבנת ההתרחשויות והתנהגויות אנשים בחיים האישיים, כשהם נתקלים ברוע, חוסר יושר, פוגענות נגדם ללא כל הצדקה רק בגלל אינטרס.
אין תיאוריה אחרת שמסבירה את ההפכפכות האופורטוניסטית של רוב בני האדם. כל נסיון להניח שיש לרוב בני האדם אמונות בסיסיות עמוקות עמידות בפני לחץ חברתי מוביל למצב בו לא ניתן להסביר הרבה ממה שקורה בפועל.אמת די עצובה אבל אמת.
פרק ד'
להלן דוגמאות היסטוריות להוכחת תיאורית האנשים הרגילים:
------------- --------------------------------------
"אנשים רגילים":
1945, הצבא האמריקני מגיע עד מרחק 2 ק"מ מהעיר אנסבך במערב גרמניה ומתכונן לקרב אחרון מול גדוד של הוורמכט שמגן על העיר.
קרב אבוד שבמהלכו רוב העיר צפויה להחרב וחלק מתושביה יהרגו ויכלול הפצצות אויריות.
גרמני תושב העיר, אנטי נאצי בן 19 שהצליח להשתחרר משירות צבאי בתירוצים שונים מחליט לעשות מעשה . הוא יוצא למבצע יחיד של פעולת חבלה ומנתק את כבל התקשורת בין מפקד העיר הצבאי למקום בו יושבים הכוחות.
למזלו הרע הוא נתפס על חם, חיילים נאצים גוררים אותו מהראש ברחובות העיר ותושבים בועטים בו וצועקים בוגד. הוא מובל למפקדה ושם נערך משפט בן 3 דקות ללא זכות טיעון לנאשם ,הוא מורשע ונגזר דינו למות וכעבור חצי שעה והוא מוצא להורג בתליה ברחוב הראשי לאחר שהתושבים הוזמנו לבוא לצפות ורבים צפו והריעו בשימחה הבוגד נתלה.
כעבור 4 ימים הצבא האמריקני נכנס לעיר.
שיתוף הפעולה עם החיילים האמריקנים הוא מושלם. אין כל מרי או חבלה וחלק מהתושבים אף מניפים דגלי ארה"ב מאולתרים כולל אנשים שכמה ימים קודם לכן בעטו ב"בוגד" והריעו כשתלו אותו.
הסיפור הזה אינו סיפור על נאצים או על גרמנים – זהו סיפור על טבע האדם בכל מקום ובכל עת.
רוב האנשים יעשו מה שמשרת את האינטרס האישי שלהם, שרידה ואפילו אינטרס הרבה יותר חלש מאשר הדחף לשרידה פיזית,יעשו החלפת דעות והחלפת תמיכה באותו רגע שכדאי להחליף ללא מחשבה על הטווח הארוך( וברור שללא מצפון או מוסר) ויחליפו דעות ותמיכה לפי אינטרס תוך שניות וללא בושה ,מחשבה או היסוס ברגע שהשתנו הנסיבות וכדאי להחליף צד.
באותו רגע שכדאי להחליף ללא מחשבה על הטווח הארוך( וברור שללא מצפון או מוסר) ויחליפו דעות ותמיכה לפי אינטרס תוך שניות וללא בושה ,מחשבה או היסוס ברגע שהשתנו הנסיבות.
באותו רגע שכדאי להחליף ללא מחשבה על הטווח הארוך( וברור שללא מצפון או מוסר) ויחליפו דעות ותמיכה לפי אינטרס תוך שניות וללא בושה ,מחשבה או היסוס ברגע שהשתנו הנסיבות.
-------------------- --------------------------------------
"אנשים רגילים":
בספר של קרשאו מספר כומר גרמני שב 1960 היה כומר של בית חולים בשטוטגרט. היה מאושפז שם גבר בן 50 שגסס מסרטן.
הוא סיפר לכומר כוידוי על ערש דווי שב 1944, 16 שנים קודם לכן שירת ביחידת סדר משטרתית גרמנית בפולין. יחידות הסדר היו מורכבות ממילואימניקים יחסית מבוגרים ותפקידם היה כמו תפקיד מג"ב בצה"ל לשמור על הסדר בשטחים שמאחורי קו החזית. יום אחד היתה הלשנה על פולני שמחביא יהודים בכפר חקלאי ויחידתו נשלחה לשם. הם תפסו את היהודים באסם. המפקד שלו נתן לו הוראה לירות ב 2 ילדים יהודים כבני 8 ו 12. הוא היסס ואז המפקד בטון מאיים ופרצוף מפחיד צעק עליו- אתה מסרב פקודה בזמן מלחמה. אתה צריך להבין מה יהיה גורלך. ואז ,כך סיפר הגוסס, יריתי בשני הילדים. אני בא ממשפחה סוצילדמוקרטית. לפני עלית היטלר לשלטון הייתי אנטי נאצי והצבעתי לסוציאדמוקרטים תמיד. שנה קודם הועמדתי לדין צבאי כי במכתב לאשתי כתבתי שהמלחמה הזאת היא פשע אחד גדול וגרמניה תענש על זה ביוקר. מעולם לא הייתי נאצי. אבל באותו רגע רציתי לחיות.
3,000 גרמנים הוצאו להורג על ידי המשטר הנאצי בין 1939 עד 1945 על סירוב להתגייס,סירוב פקודה או עריקה ממניעים אידאולוגיים.
אין לבלבל עם עשרות האלפים שהוצאו להורג על עריקה בשנה האחרונה למלחמה,עריקה אופורטוניסטית ולא אידאולוגית כי הצבא התפרק והמלחמה קרבה לסיומה בתבוסה.
---------------- ---------------------------------------
"אנשים רגילים":
בספר ההיסטוריה החדשה של הרייך השלישי מאת מרק בריל מסופר על יהודי מברלין שהיה לו חבר גרמני. היהודי שירת בחפירות במלה"ע ה 1 עם אח של אותו גרמני ואף הציל את חיי אותו אח בעת הפצצה. בשנות ה 20 למד עם החבר באוניברסיטה ומאז היו חברים במשך 10 שנים. כמה חודשים אחרי עלית היטלר לשלטון בא לביתו של היהודי אותו חברובתום שיחה אמר לו החבר. אני מצטער אבל בלי קשר למה שאני באמת חושב על מה שקורה אני לא יכול להרשות לעצמי להמשיך להיות בקשר איתך.הייה שלום. תבין יש לי 3ילדים.
----------------------------- -----------------------------
"אנשים רגילים":
בספר אחר קראתי על אשה גרמניה צעירה שב 1943 עברו להתיישב בדרום פולין במסגרת יישוב פולין בגרמנים ב"מרחב המחיה". הם קיבלו חווה חקלאית שהופקעה מפולני.
בסמוך עבר קו רכבת.
3 ילדים יהודים, בני 9,12, ו 14 קפצו מהרכבת לאוושויץ והיא פגשה אותם בשדה .הם היו רעבים,צמאים, ובעיקר מפוחדים עד כדי רועדים מפחד. היא שיחקה אותה נחמדה אליהם והזמינה אותם לביתה לאכול. בעלה היה בעבודה.
היא נתנה להם להתקלח,להחליף בגדים ואז נתנה להם לאכול. משרת פולני עד ראיה.
במהלך האוכל היא באה מאחור וירתה בשלושתם מאחור.
העדות ניתנה אחרי הרבה שנים על ידי משרת פולני עד ראיה.
בתום המלחמה עם התקדמות הסובייטים ברחה האשה ובעלה חזרה למערב גרמניה.
היא נהייתה עובדת סוציאלית וטיפלה באנשים במסירות באחת מערי גרמניה.
רק בשנות ה 80 כשהיא היתה כבר בת 70 הסיפור התגלה. הפולני נפטר ולא היו עדויות ומעולם לא הועמדה לדין. היא מתה בשנות ה 90 , זכתה לקבורה נוצרית מכובדת ועל המצבה שלה חקקו ילדיה ,אם מסורה לילדיה ונכדיה.
-------------------- ----------------------------------
"אנשים רגילים":
https://www.youtube.com/watch?v=-3hsI3AUs88
ראיון הפתע ברחוב של סם דולנדסון עם אריק פריבקה בארגנטינה ב 1944. פריבקה, גרמני שהיה קצין ss ששירת באיטליה ב 1944 היה המארגן של רצח 335 בני הערובה ברומא והשתתף בגירוש יהודי איטליה למותם.
כיוון שהוא מופתע אחרי הרבה שנים של חיים בלתי מופרעים ושאנן הוא עונה בלי לחשוב יותר מידי. תשובותיו הטבעיות משקפות את הלך רוחו.
דבריו:
בתחילה הוא מאשר שהיה המארגן של טבח בני הערובה בפוסה ארדיאטינה במרץ 1944.
אח"כ במלל של 2 דקות הוא "יורה" את כל התירוצים הרגילים והמפורסמים של פושעי מלחמה נאציים...כל הצטדקות אפשרית...
זה לא היה פשע בשעתו, עכשיו מגדירים את זה פשע, הרבה מתו מכל הצדדים, גם הרבה גרמנים מתו.כולם היו אז נאצים ומאז שתמה המלחמה בגרמניה כולם מכחישים שהיו נאצים.אני רק מילאתי פקודות.עכשיו אני מצטער אבל הרבה זקנים מצטערים על מעשים שעשו כשהיו צעירים.אני מצטער ש 6 מליון יהודים מתו.
ניכר שהוא מאמין בדבריו וזה נראה לו סביר והגיוני.
פריבקה, יליד 1913, הוסגר לאיטליה ב 1995, נידון למאסר עולם ב 1998. לפי החוק האיטלקי בגיל כזה מרצים מאסר במאסר בית .... נפלאות דרכי השם ואת חשבונותיו בן תמותה לא יבין.... ומשום מה הטינופת הזה , פריבקה,עדיין חי ,כיום הוא בן 99...
עוד שיעור בטבע האדם...
---------------------- ---------------------------------
"אנשים רגילים":
בפברואר 1933 נפגש זוג יהודי מברלין עם מכר בביתם.
הזוג- יהודים גרמנים לא דתיים מודרנים, היו שניהם מרצים למשפטים באוניברסיטת ברלין. מבוססים ותרבותיים.
אבל מה, היתה בהם קצת גזענות על יהודי המזרח, מזרח אירופה בהקשר זה והם סברו שההגירה של יהודים עניים מפולין ויתר מז' אירופה מקלקלת ליהודים המכובדים בחברה הגרמנית.
המכר הביע דאגה גדולה מהצפוי לנוכח עלית היטלר לשלטון חודש קודם.
הם פטרו אותו ואומרו לו שאין מה לדאוג, היטלר יטפל רק ביהודים הפולנים שמציפים את ברלין, יהודים כמונו, שחיים את התרבות הגרמנית, נראים ככל גרמני, מעורים בחברה ,נאמנים ופטריוטים גרמנים, אזרחים שומרי חוק ותורמים לחברה-
לנו אין מה לדאוג. אין להיטלר שום דבר נגדנו, זה רק האוסט יודן שמרגיזים אותו, ואתה יודע מה- בצדק
--------------------------- --------------------------------------הזוג- יהודים גרמנים לא דתיים מודרנים, היו שניהם מרצים למשפטים באוניברסיטת ברלין. מבוססים ותרבותיים.
אבל מה, היתה בהם קצת גזענות על יהודי המזרח, מזרח אירופה בהקשר זה והם סברו שההגירה של יהודים עניים מפולין ויתר מז' אירופה מקלקלת ליהודים המכובדים בחברה הגרמנית.
המכר הביע דאגה גדולה מהצפוי לנוכח עלית היטלר לשלטון חודש קודם.
הם פטרו אותו ואומרו לו שאין מה לדאוג, היטלר יטפל רק ביהודים הפולנים שמציפים את ברלין, יהודים כמונו, שחיים את התרבות הגרמנית, נראים ככל גרמני, מעורים בחברה ,נאמנים ופטריוטים גרמנים, אזרחים שומרי חוק ותורמים לחברה-
לנו אין מה לדאוג. אין להיטלר שום דבר נגדנו, זה רק האוסט יודן שמרגיזים אותו, ואתה יודע מה- בצדק
. "אנשים רגילים":
גולדהגן ניסה לענות על שאלה אחרת והיא: למה זה קרה דוקא בגרמניה, האם פעלו גורמים אקראיים שאם היו פועלים במקום אחר בעולם התוצאה היתה אותה תוצאה או שהיה משהו ייחודי באופי של העם הגרמני ובהיסטוריה הגרמנית שהוביל לאוושוויץ.
תשובתו היא שבעם הגרמני היה ייחודי באופי ובהיסטוריה ופרץ הרשע והאכזריות אינו ייחודי כי האנטישמיות הגרמנית מזה מאות שנים היתה מיוחדת לעומת אנטישמיות במקומות אחרים ודגלה בחיסול היהודים.
הוא לא תומך כראוי תזה זו וספרו נחשב לשטות מבחינה מדעית ועובדתית בעיני רוב החוקרים.
התיזה היותר מקובלת היא שבתנאים קיצוניים עולים מנהיגים קיצוניים ואלימים לשלטון. הסבל של מלה"ע ה 1,השפלת התבוסה, השפלת חוזה ורסאי,התרוששות כל העם בהיפר אינפלציה של 19-23, התרוששות מחודשת אחרי 29,העדר מסורת דמוקרטית, מהומות חברתיות הובילו לתפיסת השלטון בידי מנהיג חזק ולא דמוקרטי שרק במקרה היה במקרה של גרמניה מטורף לחלוטין, בשונה מפשיסטים " מתונים" כמו פרנקו בספרד ומוסוליני באיטליה. היטלר גרם להקצנה מתמשכת ובלתי נפסקת במערכת הפוליטית והאנטישמיות החולנית שלו הקרינה, במדינת משטרה כה דכאנית ומפחידה אנשים פשוט מצייתים מתוך פחד ורצון להיות קונפורמיים ולא צריך כל הסבר נוסף לזה להבין איך ארעה השואה. הסבר זה נתמך בספר אנשים רגילים מאת כריסטופר באונינג שמציין את ניסויי מילגרום מ 1961 כהסבר לנטיה האנושית לקונפורמיות תחת לחץ ללא כל מוסריות מאזנת.
כלומר טבע האדם הוא אחד בכל העולם ובהנתן התנאים הקיצוניים שהיו אז בגרמניה אותו דבר יקרה בכל מקום והקורבנות יכולים להיות בני כל קבוצה שתסומן לא בהכרח היהודים
ברור שיותר קל לסמן קבוצה שהיסטוריה סומנה מאות שנים וכבר הושמצה אבל אפילו זה לא תנאי הכרחי..
כשהיטלר עלה לשלטון התמיכה בו היתה בשיעור של 32%, רובם תמכו בו בגלל השפלת ורסאי והמשבר הכלכלי ,רובם לא לקו באנטישמיות רצחנית ,חלקם בודאי לקו באנטישמיות קלה אבל זה נכון גם לגבי מצביעי מפלגות אחרות בגרמניה אז כולל סוציאל דמוקרטים וקומוניסטים.
כנראה שבשנות ההצלחה הכלכלית והמדינית שלו מ 33 עד 39 התמיכה בו עלתה בגלל השיפור הכלכלי והתחושה שגרמניה זכתה בכבוד בעולם ולא בגלל האנטישמיות שלו....התמיכה היתה למרות שהיו רבים שנגעלו מהאנטישמיות ומהטרור הפנימי. מרגע שעלה לשלטון אי התנגדות למשטר הטרור הפנימי היה ענין של הישרדות והצלחה ,לאי תמיכה היו מחירים אישיים כבדים, התנגדות היתה מובילה למחנה ריכוז. .
מ 39 כל גילוי של אי ציות בעת מלחמה היה מעמיד את המתנגד בסכנת חיים.
זה ברור שאנשים פשוט יצייתו לכל כדי להציל את עצמם בטווח הקצר.
ב 1956 , ביום הראשון של מבצע סיני, בתקופה בה לא היתה מלחמה פעילה באזור , אם כי חדירות מחבלים כן היו ביצעה פלוגה של גדוד צהלי טבח בחקלאים תושבי כפר קאסם בישראל שחזרו בערב לביתם מהשדות ולא ידעו ששעות קודם הוטל עוצר.
מפקד הגדוד בכפר קאסם נתן בבוקר הוראה להטיל עוצר על הכפר. מפקד מחלקה אמר לו,אבל הכפריים כבר בשדות ויחזרו בערב. אז הוא אמר ל4 מפקדי פלוגות על כפריים שיחזרו אחרי העוצר "אללה ירחמו" והסתכל בתנועת אין מה לעשות לשמיים .
שלושה מפגדי פלוגות החליטו לפי השכל הישר שלהם שלא לירות ולתת לכפריים לחזור לבתיהם.
מ"פ אחד החליט שזה הוראה לטבוח חקלאים.
חיילי 3 הפלוגות ליוו הכפריים לכפר מהשדה וחיילי הפלוגה רביעית רצחו את הכפרים.49 כפריים חפים מפשע נרצחו, כולל 11 נשים וילדים. ברור שהמ"פ שנתן פקודת הטבח וחייליו לא היו תוצר של חינוך ייחודי מיוחד ארוך טווח אלא פשוט החיילים שבמקרה קיבלו את הפקודה.
כנ"ל פרשת הכפר מאי ליי- טבח שביצעו חיילים אמריקנים בכפריים ויטנאמיים בעת מלחמת ויטנאם.
מפקד הגדוד בכפר קאסם נתן בבוקר הוראה להטיל עוצר על הכפר. מפקד מחלקה אמר לו,אבל הכפריים כבר בשדות ויחזרו בערב. אז הוא אמר ל4 מפקדי פלוגות על כפריים שיחזרו אחרי העוצר "אללה ירחמו" והסתכל בתנועת אין מה לעשות לשמיים .
שלושה מפגדי פלוגות החליטו לפי השכל הישר שלהם שלא לירות ולתת לכפריים לחזור לבתיהם.
מ"פ אחד החליט שזה הוראה לטבוח חקלאים.
חיילי 3 הפלוגות ליוו הכפריים לכפר מהשדה וחיילי הפלוגה רביעית רצחו את הכפרים.49 כפריים חפים מפשע נרצחו, כולל 11 נשים וילדים. ברור שהמ"פ שנתן פקודת הטבח וחייליו לא היו תוצר של חינוך ייחודי מיוחד ארוך טווח אלא פשוט החיילים שבמקרה קיבלו את הפקודה.
כנ"ל פרשת הכפר מאי ליי- טבח שביצעו חיילים אמריקנים בכפריים ויטנאמיים בעת מלחמת ויטנאם.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש, שהיו סמוכים לגבול הירדני. העוצר הוטל במסגרת כוננות לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים של הכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערבים שעבדו מחוץ לכפריהם, לא ידעו דבר על העוצר, והחלו לחזור לבתיהם עם חשכה, לאחר שעת כניסת העוצר.
גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מָלִינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי שבשיחה אישית שקיים עם מפקד החטיבה לפני תחילת הפעולה, הוא שאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערבים שאינם יודעים על קיום העוצר, ותשובת שדמי הייתה: "אללה ירחמו"[1] (בערבית: "אלוהים ירחם עליהם", ברכה מוסלמית על המתים); שדמי הכחיש לימים את הדברים שייחס לו מלינקי. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורשלירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. כשנשאל מה בקשר לנשים וילדים, השיב: "בלי סֶנטימֶנטים" (לפי גרסה אחרת: "דינם כדין כולם").
למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרַנקֶנטַל, דחה על דעת עצמו את שעת כניסת העוצר בחצי שעה, והורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם. מפקד הפלוגה הדרומית, חיים לוי, לא שינה אמנם את פקודותיו של מפקד הגדוד, אך אישר למפקדי המחלקות שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם. מתוך 8 מפקדי המחלקות של הגדוד, רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים.
דברי סיום:
ההיסטוריה היא תמיד היסטוריה של שליט—אליטה שסביבו--- ההמון.
ההיסטוריה היא תמיד ההיסטוריה של האופן שבו השליט שולט באליטה ובהמון כשבמסגרת יחסי הגומלין קיימים תן וקח בין הצדדים.
ההיסטוריה היא ההיסטוריה של מי שולט כי השולט הוא המחליט וקובע את הארועים.
ההיסטוריה של מי שולט ואיך הוא שולט היא תמיד היסטוריה של יחסי הגומלין בין השליט לקבוצות החברתיות.
זה בודאי נכון בחברות לא דמוקרטיות אבל נכון גם בחברות דמוקרטיות.
לכן חבל שלא היו ממשיכים לכריסטופר בראונינג ,גם בחקר השואה אבל בחקר כל היסטוריה לנסות ולנתח מצבים ותהליכים היסטוריים לאור תיאורית האנשים הרגילים.
---------------------------------- -----------------------------------------------------------------------
לינקים להרחבת הנושאים:
זימברדו:
לינקים לגבי קונפורמיזם ולחץ חברתי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Conformity
http://en.wikipedia.org/wiki/Peer_pressure
http://en.wikipedia.org/wiki/Compliance_(psychology)http://en.wikipedia.org/wiki/The_Third_Wave
http://en.wikipedia.org/wiki/Peer_pressure
http://en.wikipedia.org/wiki/Compliance_(psychology)http://en.wikipedia.org/wiki/The_Third_Wave
לינק לגבי הספר "בעל זבוב" של גולדינג.
הסרט על מילגרום:
סיטואציוניזם:
הגל השלישי:
-סוף-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.