בתחילת שנות השבעים, התקבלה לעבודה בבנק דיסקונט עובדת לתפקיד "נקבנית" במחלקת המחשוב בבנק. כבר אז זה היה נחשב משהו מיושן, ותוך כמה שנים נכנסו מחשבים אלקטרוניים. אז העבירו אותה לתפקיד שבו היא ביצעה מעקב ידני אחרי התכנות שכתבו המתכנתים בבנק. היא הייתה עוברת על תיק פיזי שמתעד את תהליך התכנות, ומעבירה אותו לארכיון.
בשנת 2003, נכנסה לבנק תוכנה שהפכה גם את העבודה הזאת למיותרת. בבנק הציעו לה כמה הצעות למשרות אחרות, אבל היא סירבה לכולן. בגלל שהיא הייתה עובדת הסתדרותית עם קביעות, אי אפשר היה לפטר אותה. אז היא פשוט נשארה בבנק על תקן עציץ, הגיעה לעבודה כל יום אבל לא עשתה שום דבר. אפילו לא עבודה פיקטיבית - לא הייתה לה שום עבודה בכלל.
ב-2012, כחלק ממאמצי התייעלות בבנק, ניסו להציע לה עוד מגוון תפקידים במגוון סניפים בבנק, אך היא סירבה לכולם. בסופו של דבר נשלח לה מכתב שהיא שובצה באחד התפקידים שהציעו לה, והנוכחות שלה תירשם רק אם היא תגיע לשם. אותה עובדת התעקשה, והמשיכה להגיע יום יום למקום העבודה הקודם שלה, לא לעבוד כל היום, וללכת הביתה. הנהלת הבנק התייאשה, והתחילה לרשום לה את הימים שהיא מגיעה כחופשה. בינואר 2013 החופשה הפכה לחופשה ללא תשלום, וביוני 2013 היא הפסיקה להגיע לעבודה. בשנת 2016 היא סוף סוף יצאה לפנסיה באופן רשמי.
הסיפור לא מסתיים כאן - היא הגישה תביעה לבית הדין לעבודה על הלנת שכר משנת 2012 עד לפרישה שלה, תשלום 300% פיצויי פיטורים, החזר ימי חופשה שנוכו, מענק בהתאם לחוקת העבודה, פיצוי בגין אפליה, פיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת בתקופת החופשה ללא תשלום, פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, פיצוי בגין פיטורים דה פקטו שלא כדין ופיצוי על עוגמת נפש.
ומה שלא ייאמן - בית הדין לעבודה קיבל את התביעה שלה. נכון, היא לא עבדה בכלל במשך עשור, אבל המהלך של ההוצאה הכפויה שלה לחופשה ללא תשלום נעשה בצורה "חד צדדית" בלי הסכמת הוועד. "הפסקת תשלום שכר לעובדת שמעמידה את כוחה לרשות העבודה בהחלטה חד צדדית הינה פעולה פסולה" פסקה השופטת "קל וחומר כאשר מדובר במעסיק מהגדולים במדינת ישראל... מדובר בהתנהלות כוחנית אשר מהווה פגיעה בכבודה של התובעת וזכויותיה הבסיסיות". וש"מאזן הכוחות" בינה לבין הבנק שם *אותה* בעמדת נחיתות, מכיוון שהבנק הוא "אחד המעסיקים הגדולים בישראל". היא סחטה את הבנק באמצעות הוועד, אבל יחסי הכוחות הם איכשהו לרעתה.
על פי פסק הדין שניתן היום, בנק דיסקונט מחויב לפצות אותה ב-70,000 ש"ח על עוגמת הנפש, 308,506 ש"ח על השכר שהיא לא קיבלה בתוספת פיצויים, ועוד שכר טרחה של 35,000 ש"ח. סך הכול - מעל 400,000 ש"ח פיצויים לעובדת מיותרת שלא עשתה שום דבר במשך עשור שלם.
בשנת 2003, נכנסה לבנק תוכנה שהפכה גם את העבודה הזאת למיותרת. בבנק הציעו לה כמה הצעות למשרות אחרות, אבל היא סירבה לכולן. בגלל שהיא הייתה עובדת הסתדרותית עם קביעות, אי אפשר היה לפטר אותה. אז היא פשוט נשארה בבנק על תקן עציץ, הגיעה לעבודה כל יום אבל לא עשתה שום דבר. אפילו לא עבודה פיקטיבית - לא הייתה לה שום עבודה בכלל.
ב-2012, כחלק ממאמצי התייעלות בבנק, ניסו להציע לה עוד מגוון תפקידים במגוון סניפים בבנק, אך היא סירבה לכולם. בסופו של דבר נשלח לה מכתב שהיא שובצה באחד התפקידים שהציעו לה, והנוכחות שלה תירשם רק אם היא תגיע לשם. אותה עובדת התעקשה, והמשיכה להגיע יום יום למקום העבודה הקודם שלה, לא לעבוד כל היום, וללכת הביתה. הנהלת הבנק התייאשה, והתחילה לרשום לה את הימים שהיא מגיעה כחופשה. בינואר 2013 החופשה הפכה לחופשה ללא תשלום, וביוני 2013 היא הפסיקה להגיע לעבודה. בשנת 2016 היא סוף סוף יצאה לפנסיה באופן רשמי.
הסיפור לא מסתיים כאן - היא הגישה תביעה לבית הדין לעבודה על הלנת שכר משנת 2012 עד לפרישה שלה, תשלום 300% פיצויי פיטורים, החזר ימי חופשה שנוכו, מענק בהתאם לחוקת העבודה, פיצוי בגין אפליה, פיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת בתקופת החופשה ללא תשלום, פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, פיצוי בגין פיטורים דה פקטו שלא כדין ופיצוי על עוגמת נפש.
ומה שלא ייאמן - בית הדין לעבודה קיבל את התביעה שלה. נכון, היא לא עבדה בכלל במשך עשור, אבל המהלך של ההוצאה הכפויה שלה לחופשה ללא תשלום נעשה בצורה "חד צדדית" בלי הסכמת הוועד. "הפסקת תשלום שכר לעובדת שמעמידה את כוחה לרשות העבודה בהחלטה חד צדדית הינה פעולה פסולה" פסקה השופטת "קל וחומר כאשר מדובר במעסיק מהגדולים במדינת ישראל... מדובר בהתנהלות כוחנית אשר מהווה פגיעה בכבודה של התובעת וזכויותיה הבסיסיות". וש"מאזן הכוחות" בינה לבין הבנק שם *אותה* בעמדת נחיתות, מכיוון שהבנק הוא "אחד המעסיקים הגדולים בישראל". היא סחטה את הבנק באמצעות הוועד, אבל יחסי הכוחות הם איכשהו לרעתה.
על פי פסק הדין שניתן היום, בנק דיסקונט מחויב לפצות אותה ב-70,000 ש"ח על עוגמת הנפש, 308,506 ש"ח על השכר שהיא לא קיבלה בתוספת פיצויים, ועוד שכר טרחה של 35,000 ש"ח. סך הכול - מעל 400,000 ש"ח פיצויים לעובדת מיותרת שלא עשתה שום דבר במשך עשור שלם.
http://rotter.net/forum/scoops1/480087.shtml
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.